האהבה שהתנפצה-8

מה שהלב אינו יכול לשכוח:

הלב שלי דפק חזק,חיכיתי לשמוע מתומר את אותו המשפט...אבל רק חיכיתי

תומר הסתכל עליי במבט משונה,התסתכלי לתוך עיניו,והרגשתי אש שורפת אותי.

הוא גימגם משהו שנשמע כמו:"מיטל,לא ידעתי שאת אוהבת אותי,ז"א לא ידעתי
בוודאות".הסתכלתי עליו אני במבט משונה.מה קורה פה לעזאזל?! שאלתי את עצמי בלי
קול."אני לא יודע מה להגיד לך...אני עדיין אוהב אותה..ז"א אני מעדיף אותך רק בתור
ידידה!".............

זהו...הרגשתי שאין לי עוד למה לחיות...הרגשתי כל כך רע...שמעתי משהו שנשבר...אבל לא
הייתי בטוחה שזה הלב שלי...הסתכלתי סביבי מחפשת את החלקים האבודים.הרגשתי קור חודר
לתוך ליבי.חולשה שהורסת בי דברים.הרגשתי כל כך רע!.הרגשתי שהדמעות באות ממקום לא
ברור.ממרכז הבטן.מצטופפות שם.לא יוצאות.מחנק בגרון שהורס את הנשמה.

תומר הסתכל עליי שוב.הרמתי את עיניי..ואמרתי נו לא חשוב...במילא האהבה הזאת היא
טעות...כאילו אנחנו ידידים.וזה לא צריך להפריע."פגעתי בך?" הוא
שאל."לא,מפתאום!",שיקרתי במצח נחושה."מי יודע? אולי עוד יהיה לנו סיכוי יחד.." הוא
אמר רגוע."לא,אני איתך גמרתי",הבלעתי חיוך ציחקקתי והלכתי.

בהמשך היום חיכיתי כבר להגיע למקלט שלי...לשבת שם להירגע...הגעתי לביתי.אמרתי שלום
ויצאתי.הגעתי למקלט.עליתי למעלה...והתיישבתי שם נושמת את האוויר הצח.משקיפה על כל
המקום.לפתע הגיעו הדמעות.שהזכירו לי את מה שקרה לי היום.למה אהבה כל כך מסובכת?!,מה
כבר עשיתי?! למה לא יכולתי לקבל אותו? אני כל כך אוהבת אותו...הכי בעולם..יותר
מכולם!.

ומה הוא לא מתחשב בי?! לאן נעלמו כל הברקים בעיניים ביננו?כל הפלירטוטים?כל
החיבוקים?הנשיקה שכמעט הייתה?,הנגיעות?המילים שלא נגמרו מעולם?

לאן הכול נעלם!,צעקתי עליו בדימיוני! תראה למה גרמת לי!אני כל כך רוצה להיות שוב
איתך...מה יקרה עכשיו?! איך אמשיך לחיות כשאדע כל יום שאתה אוהב אותה?מנסה להתקרב
אליה?חושק בה?איך אדע את זה מבלי לכסח אותה@!

הרגשתי צורך לנקום...בזה שהראה לי את החלום...לך ממני תומר! לימדת אותי
לעוף...ולקחת לי את הכנפיים!

הרגשתי שזהו...כמה דקות של אהבה כדי שתגיד לי שלום...ואח"כ תלך...המבט
האחרון...המילה הצחוק...הכול...ואח"כ תלך!

כמה עצובה אני....איך ששכחת...איך שכואב לי...אני מנסה להוציא אותך מחיי....אצטרך
לוותר עלייך...גם כשכואב לי...וגם כשאמות...איך אסלח על השקר?,השקפתי על
העולם...כמה יפה...הנה זוג מאוהב...יושב תחת עץ..מדברים...כמה שהם חמודים...וכמה
שנפגעתי היום ממך...יפה שלי....כואב לי...אני לא יודעת מה לעשות...אני מרגישה על
הפנים...חזרתי לביתי עם תחושה רעה...נוראה...וראיתי הודעות בפורום באתר
שלי...הודעות על אהבה...אין לי כוח לכאוב כאבים של אחרים...סגרתי את המחשב..לא היה
אף אחד בבית...השקט המפחיד....ישבתי בחדרי הסתכלתי על התקרה...כשברגע מתנגן לו השיר
של הסלואו הראשון שלי ושלו...ריחפתי לצלילי המוזיקה...מדמיינת אותי ואותו שם...על
במה...רוקדים...כמו שקרה...מרחפים שנינו יחד...הוא מסתכל עליי בחיוך מזמין...עיניי
נוצצות...הוא מעביר את ידו בשערי...ככה שכולם רואים...וזרמים פושטים בי...אני
מתגעגעת....

יפה שלי...אני רוצה אותך איתי...

זהו נגמר הפרק...יהיו עוד...דמעות הכאב כאן זה לא הסוף...לא ולא...תקווה
מחודשת...חיים אחרים...אכזבה כואבת...ונפל בחיים..

חכו לפרק הבא....!