האהבה שהתנפצה-5
פרק 5:מה קורה לנו יחד???
העיניינים עם תומר הסתבכו לגמרי...אני כבר לא יודעת מה יש לנו יחד...אנחנו יושבים
בכל מקום מדברים צוחקים...אני רואה שם משהו בעיניים שלו...הוא רוצה להגיד לי משהו
אני רק לא יודעת מה,זה ממש מעיק על ליבי..כי בכל פעם שאני רואה אותו אני מחווירה
כמו חולה,מסמיקה כמו עגבניה,הלב מאיים להתפוצץ,והדופק משתגע ועולה..ובכלל כל הרגעים
היפים והאינטמיים יותר...מרטיטים את נשמתי...אני כל כך מתגעגעת אליו...אני כל כך
אוהבת אותו...כן עכשיו אני יודעת...אני ממש אוהבת אותו...פתאום שקעתי לי במחשבות
מהי אהבה בכלל? גם גדולים גם קטנים מדברים על המושג הזה...מזה?! האם זה מה שאני
מרגישה אליו?מישהו הוכיח את זה פעם?,לא חושבת...אבל אני בטוחה שיש לי משהו חזק
אליו...אם רק היינו יחד...ובכל פעם שאני רואה אותו מדבר שיחה תמימה עם אחרת אני
נגנבת...הולכת ותובעת אותו לעצמי!
המסיבה הבאה בכלל הוציאה אותי מהכלים מסיבה בבריכה...
היה לנו כל כך כיף...השתוללנו רקדנו שחינו..אחלה..היה ממש כיף...
הסביבה והעולם שלי החלו להיות רק הוא...תומר תומר ושוב תומר...הוא יפה כמו
מלאך...אני יודעת שאותו בחיים לא אשכח...הוא הפרח שבי לא יפרח לעולם!
הדממה של קולות המלחמה הפנימית שלי קורעות את העולם...
ואני החזקה בעיניין...שאתקפל?! לכו לעזאזל! אני נלחמת עליו...
עד שקרה משהו...הוא סיפר שהוא אוהב מישהי חדשה...בהתחלה לא לקחתי ללב...אבל באותה
מסיבה בבריכה הוא הראה לי אותה...היא הייתה יותר יפה ממש שיכולתי לסבול...נראתה כמו
נסיכה...היא הייתה פשוט מדהימה...בהתחלה ממש ממש לא התייחסתי לזה שהוא אוהב
אותה...כי הרגשתי רק ידידה שלו...אבל במשך הזמן..התחלתי לחבב אותו יותר מהרגיל
אומנם הוא אמר שליבו שייך לה...אבל איתי ...אני ממש לא יודעת היה ביננו קסם כזה...
הוא היה מבלה איתי...היינו משנים אחד את השני...משלימים אחד את השני...אהבנו להיות
יחד...בקניון...במסיבות...בבית הספר..
כולם קיבלו אותנו כמובן מאליו..חשבו שאנחנו זוג...אבל זה לא היה כך..
***
"מיטל,את באה למסיבה היום?",קול מוכר קטע את חלומותיי.."כן אני באה"התאוששתי
והסתובבתי..ומה שראיתי גרם לדופק שלי לעלות עוד יותר.
"הי תומר" המשכתי לדבר.."מה קורה?" הוא התעניין.
"הכול סטנדרטי" התחמקתי רק שלא יקלוט שאני מחווירה מולו.
המלחמה הפנימית הפריעה למחשבותיי..אולי די לאהוב אותו?! אמרתי לעצמי אני חייבת
לשכוח ממנו...אני לא יכולה להתאהב בידיד הכי טוב שלי...
או שאולי כן...אולי אני בעצם אוכל להתגבר על האהבה שלו ולנסות לכבוש אותו? זה יהיה
קצת קשה...אבל בכל פעם שהוא עושה משהו...הוא מרעיד את ולמי כרעם.מצטערת אמרתי לעצמי
אני חזקה..ואני ישיג אותו!,בדיוק באותו הרגע הוא הפיל את הפצצה ואני חיכיתי
לבום!,"מיטל,רציתי לספר לך..שאני חושב שאני כבר לא אוהב את קרין" "מה גרם לשינוי
הזה?" התפלצתי באושר הצפוף!
"אממ אני לא יודע" הוא חשב קצת..."אני פשוט לא מרגיש אליה את מה שהרגשתי אז...אני
חושב!","אוקי עניתי...זה לטובתך חיבקתי אותו כמו חברה טובה",הרגשתי את נשימתו
עליי..קצובה וחמה...לעומת שלי..נשמתי נעתקת בכל פעם שהוא מהדק את ידיו על גבי..הוא
לא חדל מלחבק אותי...
ולא היה אכפת לי...אהבתי להרגיש אותו...רציתי להיות איתו כמה שיותר..
***
הגענו למסיבה...זאת הייתה מסיבה שהיינו צריכים להגיע בזוגות מראש.מכיוון שזה היה
בעצם נשף מסיכות מדליק.כמובן שאני ותומר באנו יחד.אני אמרתי לו.
נכנסתי...שקים קטנים היו מפוזרים על הדרך הסלולה ובתוכם נרות דולקים קטנים מציתים
אורות בלבבות האנשים.עץ צאלון גדול היה מונח כאילו בכוונה על המקום
אחרי שבילינו.אני ותומר.ורקדנו וצחקנו.הוא קרא לי...התיישבנו על ספסל על הדרך
הסלולה ליד הכביש,הוא אמר אני צריך לדבר...התרגשתי אולי זה המשפט המושיע שיגאל אותי
מייסוריי כבר הרבה זמן???זה המשפט לו אני מחכה??????
אני רוצה לספר לך משהו,ולשאול אותך משהו...אני מקשיבה עניתי לו..וחידדתי את
אוזניי....
את כל ההמשך...בפרק הבאאאאאאא חכו לו!,נ.ב. מישהומישהי שקראו את הסיפור הקודם ביקשו
לדעת אם הפרקים האלה נכונים...אז כן כולם מחיי האמיתיים...תמשיכו לקרוא אותם...תראו
שהם שווים קריאה...להתראות!
העיניינים עם תומר הסתבכו לגמרי...אני כבר לא יודעת מה יש לנו יחד...אנחנו יושבים
בכל מקום מדברים צוחקים...אני רואה שם משהו בעיניים שלו...הוא רוצה להגיד לי משהו
אני רק לא יודעת מה,זה ממש מעיק על ליבי..כי בכל פעם שאני רואה אותו אני מחווירה
כמו חולה,מסמיקה כמו עגבניה,הלב מאיים להתפוצץ,והדופק משתגע ועולה..ובכלל כל הרגעים
היפים והאינטמיים יותר...מרטיטים את נשמתי...אני כל כך מתגעגעת אליו...אני כל כך
אוהבת אותו...כן עכשיו אני יודעת...אני ממש אוהבת אותו...פתאום שקעתי לי במחשבות
מהי אהבה בכלל? גם גדולים גם קטנים מדברים על המושג הזה...מזה?! האם זה מה שאני
מרגישה אליו?מישהו הוכיח את זה פעם?,לא חושבת...אבל אני בטוחה שיש לי משהו חזק
אליו...אם רק היינו יחד...ובכל פעם שאני רואה אותו מדבר שיחה תמימה עם אחרת אני
נגנבת...הולכת ותובעת אותו לעצמי!
המסיבה הבאה בכלל הוציאה אותי מהכלים מסיבה בבריכה...
היה לנו כל כך כיף...השתוללנו רקדנו שחינו..אחלה..היה ממש כיף...
הסביבה והעולם שלי החלו להיות רק הוא...תומר תומר ושוב תומר...הוא יפה כמו
מלאך...אני יודעת שאותו בחיים לא אשכח...הוא הפרח שבי לא יפרח לעולם!
הדממה של קולות המלחמה הפנימית שלי קורעות את העולם...
ואני החזקה בעיניין...שאתקפל?! לכו לעזאזל! אני נלחמת עליו...
עד שקרה משהו...הוא סיפר שהוא אוהב מישהי חדשה...בהתחלה לא לקחתי ללב...אבל באותה
מסיבה בבריכה הוא הראה לי אותה...היא הייתה יותר יפה ממש שיכולתי לסבול...נראתה כמו
נסיכה...היא הייתה פשוט מדהימה...בהתחלה ממש ממש לא התייחסתי לזה שהוא אוהב
אותה...כי הרגשתי רק ידידה שלו...אבל במשך הזמן..התחלתי לחבב אותו יותר מהרגיל
אומנם הוא אמר שליבו שייך לה...אבל איתי ...אני ממש לא יודעת היה ביננו קסם כזה...
הוא היה מבלה איתי...היינו משנים אחד את השני...משלימים אחד את השני...אהבנו להיות
יחד...בקניון...במסיבות...בבית הספר..
כולם קיבלו אותנו כמובן מאליו..חשבו שאנחנו זוג...אבל זה לא היה כך..
***
"מיטל,את באה למסיבה היום?",קול מוכר קטע את חלומותיי.."כן אני באה"התאוששתי
והסתובבתי..ומה שראיתי גרם לדופק שלי לעלות עוד יותר.
"הי תומר" המשכתי לדבר.."מה קורה?" הוא התעניין.
"הכול סטנדרטי" התחמקתי רק שלא יקלוט שאני מחווירה מולו.
המלחמה הפנימית הפריעה למחשבותיי..אולי די לאהוב אותו?! אמרתי לעצמי אני חייבת
לשכוח ממנו...אני לא יכולה להתאהב בידיד הכי טוב שלי...
או שאולי כן...אולי אני בעצם אוכל להתגבר על האהבה שלו ולנסות לכבוש אותו? זה יהיה
קצת קשה...אבל בכל פעם שהוא עושה משהו...הוא מרעיד את ולמי כרעם.מצטערת אמרתי לעצמי
אני חזקה..ואני ישיג אותו!,בדיוק באותו הרגע הוא הפיל את הפצצה ואני חיכיתי
לבום!,"מיטל,רציתי לספר לך..שאני חושב שאני כבר לא אוהב את קרין" "מה גרם לשינוי
הזה?" התפלצתי באושר הצפוף!
"אממ אני לא יודע" הוא חשב קצת..."אני פשוט לא מרגיש אליה את מה שהרגשתי אז...אני
חושב!","אוקי עניתי...זה לטובתך חיבקתי אותו כמו חברה טובה",הרגשתי את נשימתו
עליי..קצובה וחמה...לעומת שלי..נשמתי נעתקת בכל פעם שהוא מהדק את ידיו על גבי..הוא
לא חדל מלחבק אותי...
ולא היה אכפת לי...אהבתי להרגיש אותו...רציתי להיות איתו כמה שיותר..
***
הגענו למסיבה...זאת הייתה מסיבה שהיינו צריכים להגיע בזוגות מראש.מכיוון שזה היה
בעצם נשף מסיכות מדליק.כמובן שאני ותומר באנו יחד.אני אמרתי לו.
נכנסתי...שקים קטנים היו מפוזרים על הדרך הסלולה ובתוכם נרות דולקים קטנים מציתים
אורות בלבבות האנשים.עץ צאלון גדול היה מונח כאילו בכוונה על המקום
אחרי שבילינו.אני ותומר.ורקדנו וצחקנו.הוא קרא לי...התיישבנו על ספסל על הדרך
הסלולה ליד הכביש,הוא אמר אני צריך לדבר...התרגשתי אולי זה המשפט המושיע שיגאל אותי
מייסוריי כבר הרבה זמן???זה המשפט לו אני מחכה??????
אני רוצה לספר לך משהו,ולשאול אותך משהו...אני מקשיבה עניתי לו..וחידדתי את
אוזניי....
את כל ההמשך...בפרק הבאאאאאאא חכו לו!,נ.ב. מישהומישהי שקראו את הסיפור הקודם ביקשו
לדעת אם הפרקים האלה נכונים...אז כן כולם מחיי האמיתיים...תמשיכו לקרוא אותם...תראו
שהם שווים קריאה...להתראות!
✍️ הוסף תגובה