!+! רעילה !+! פרק 1.

"קדימה אפריל אנחנו נאחר לסבתא".שמעתי את אמא קוראת לי.

"אני כבר באה".התלבשתי במהירות ויצאתי מהחדר לכיוון המדרגות,בדרך ראיתי את אלדד האח
הגדול והמעצבן שלי מתארגן באמבטיה.

"אז אנחנו נשארים פה לעוד חודש,ובתחילת אוגוסט נעבור לניו-יורק".הסבירה אמא לסבתא
ליד השולחן.

"אפריל,למה את לא נוגעת בכלום?".שאל סבא.

"אה חח זה בגלל הדיאטה".צחקתי."אבל ירדת המון..תזכירי לי כמה?".שאלה סבתא.

"11 קילו".עניתי לה."מתוקה שלי זה המון כדאיי שתתחילי להוסיף לעצמך קילוגרמים למרות
שאת נראית נפלא".הוסיפה.

"כן בהחלט,השינוי שהיא עברה,זה מדהים אתם לא יודעים כמה אנחנו גאים בה".אמרה אמא
בגאווה.

"תודה".חייכתי והוספתי לצלחת שלי סלט.

בסוף השנה,כשאמא הודיעה לי שאנחנו עוברים לניו יורק בגלל העבודה שלה,החלטתי שאני
מתחילה לשנות את עצמי,בחטיבת הביניים בארץ לא הייתי נראית טוב,העור שלי היה מחוספס
עם פצעי בגרות,הייתי מלאה בגוף ודווקא יש לי עצמות קלות וגזרה קטנה,הייתי לובשת
בגדים מכוערים והאישיות שלי הייתה דפוקה,בתחילת החופש התחלתי לקחת את עצמי
בידיים,התחלתי להתאמן עם אמא במכון כושר,שילבתי דיאטה טובה שגם עזרה לי לשפר את
העור שלי,נרשמתי למקום שבו עושים מדיטצית ונרגעים,ואפילו מעצבים אישיות
חדשה,והוצאתי מעצמי בזכות זה את כל העצבים והכעס על עצמי.

"בכל זאת,לא תוכלי לעבוד מפה לילך?".שאלה סבתא את אמא.

"לא,את יודעת איך זה מעצבים..צריך לפעמים לשנות מיקום כדיי לקבל השראה לעבודה
מכניסה".השיבה אמא.

"לא שחסר לנו כסף".הוסיף אלדד מעוצבן,הוא לא רצה לעבור,בשבילי זה היה אחלה שינוי,גם
למדתי אנגלית יותר ואני כבר מדברת שוטף.

"טוב זה לא נושא לוויכוח עכשיו".סגרה אמא את הדיון.

***

"אלדד לך תעיר את אפריל,בעוד שעה זזים שלא נאחר את הטיסה".קראה אמא לאלדד מלמטה.

"אני כבר ערה".אמרתי וקמתי מהמיטה.

"יופי מותק תתלבשי".קרא אבא מהאמבטיה.

עמדתי מול המראה,והבטתי על עצמי,התספורת שעשיתי אתמול פגז,מבליטה את העיניים
הירוקות שלי.

לבשתי חולצה צמודה וג'ינס הדוקים ולקחתי איתי ז'קט עור שאמא קנתה לי לפני שלושה
ימים.

לקחתי את התיק הקטן שלי וזרקתי לתוכו את הדרכון,המשקפיי שמש,והווק-מן.

"הבאת לי דיסקים?".שאלתי את אלדד.

"כן יאאלה בואי נרד".הוא ענה.

ירדנו שמנו את כל המזוודות בג'יפ ונסענו לנמל התעופה בן-גוריון.

"טיסה 1001 לניו-יורק,סן פרנסיסקו מוזמנים להגיע לשער 4".קרא הכרוז.

השארנו את המזוודות בשמירת חפצים ועלינו למטוס.כל הנסיעה אמא ואני פטפטנו על שמלות
ובגדיי מעצבים מפורסמים יותר ממנה.

"השמלה האחרונה שוורסצ'ה עיצב לקלאודיה שיפר נראית ממש זועה".אמרה אמא.

"כן הוא היה צריך להוסיף את החתיכת בד הזו בצד השני".הוספתי מסתכלת בחוברת."יפה
חמודה יש לך אחלה טעם".החמיאה אמא.

את שאר הנסיעה ביליתי בשינה ובשמיעת מוזיקה.

נחתנו בניו-יורק,לקחנו את המזוודות ושכרנו אוטו,הגענו לשכונה יוקרתית של בתים
מפוארים-חיי מלכות.

עצרנו ליד בית פרטי שנראה כמו ארמון.אבא עצר,הוריד את המזוודות,וכולנו נכנסו איתן
לארמון.

התפעלנו,כולנו,הבית היה מהמם,הסלון היה מרוהט מדהים,וגם המטבח,בדיוק כמו שביקשנו עם
כל המכשירים המתקדמים,רק את החדרים הפרטיים לא ריהטו כי זה כבר היה הטעם שלנו.

"אבל עוד לא ראיתם מה יש מאחורה".אמר אבא וצחקק.פתחתי את החלון האחורי ודפקתי צרחה.

"יש פה בריכה ענקית!".

"והיא רק שלנו".הוסיפה אמא וחיבקה את אבא.

המשך יבוא