+*+הפנימייה לאומנויות+*+ פרק 25

בבוקר הגעתי לבית הספר עם תיק של בגדים,ראיתי את עוז בכניסה,היה עוד
מוקדם,שעה

לפני תחילת הלימודים,התנשקנו נשיקה קצרצרה בפה ונכנסנו יחד.

כל אולם הכניסה היה מכוסה בשלטים,בקישוטים.

"יואו עידן לא נורמלי".עוז מלמל.

הסתכלתי במה שהיה כתוב בשלטים הענקיים שהתנוססו מקצה לקצה:"סופה תסלחי לי,אני
אוהב

אותך-עידן","סופה,תחזרי אין עם מי לחלוק את החיים שלי","סופה
תחזרי אין את מי

לחבק,אין את מי לנשק אין לי ל-מה לחיות".

כל התלמידים שהיו באולם כניסה התלחשו ואז ראו שאני עומדת שם.

התקרבתי אל השלטים ושאלתי:"מישהו יודע איפה עידן?".עוז התבונן מי במבט
מוזר.

"כן,הוא הסתבך בגלל השלטים ושלחו אותו למנהלת".אמר מתן ויצא מכל
ההמון.

"בחיים לא ראיתי אותו מתנהג ככה..סופה..מה קורה איתכם?".מתן
שאל."עזוב

מתן..מסובך..אני זזה לחדר ביי".אמרתי ועוז ליווה אותי עד החדר."זו ממש
שערורייה,מה

הוא חושב שהוא?".אמרתי בכעס לעוז."רומיאו או משהו".הוא ענה
בשקט.

שיעור ראשון היה פיתוח קול.עידן היה בשיעור ונעץ בי מבטים.המורה ביקשה ממני לקום

ולשיר שיר.

היא נתנה לי את המילים של השיר:"אז הייתי מלאת אהבה".של הזמרת נינט
טייב.

בדיוק מילים שמתאימות לי.

המוזיקה התחילה,ואני בקול רועד,לא מיישרת מבט לעידן התחלתי לשיר.

כשהגעתי לבית השני ממש שרתי,כדיי שיבין.

"ובאו ימים אחרים,ולילות ארוכים וקרים,כמה חדים ופוצעים,רסיסי הירח,וכל המילים

הטובות,שפתאום נעשו מכאיבות,בין שברי חלומות אבודים,של הלב השבור הסולח,מעולם לא

חזרת לשאול איך חזרתי אני מן השאול לעולם שנראה כמו חידה שאני כבר לא
אפצח".וככה

המשכתי לשיר.הוא הרגיש כל מילה ומילה.

כשסיימתי המחיאות כפיים היו נלהבות והמורה שיבחה אותי.

כל פעם שראיתי את עידן מנסה לגשת אליי התרחקתי ונעלמתי מן השטח.ככה התחמקתי עד יום

המחרת.ביום המחרת קמתי בבוקר מתוך מהומה שהייתה בחוץ.

"מה קרה?".שאלתי את מיכל חצי רדומה כשהיא הסתכלה החוצה."חכי אני
יילך לברר".היא

ענתה והלכה.אחריי כמה דקות היא חזרה ואמרה לי:"סופה..את צריכה לדבר עם עידן
המצב

שלו לא טוב"."מה?! מה זאת אומרת?!".קפצתי מהמיטה.

"אני יסביר לך מזה אומר".עוז נכנס לחדר."מה קורה פה?!".שאלתי
בצעקה.

"עידן,ניסה להתאבד,עשה לעצמו חתך בווריד,חברים שלו מצאו אותו לפני הנזק שהוא
ניסה

לעשות לעצמו ולקחו אותו לדבר עם היועצת".עוז ענה לי.

"אלוהים".עניתי והתישבתי.לא האמנתי.הייתי בשוק."סופה אנחנו צריכים
לדבר".עוז אמר

לי.מיכל יצאה ואני עם פיג'מה ועיניים חצי עצומות הקשבתי לו."מה את
מרגישה?".הוא

שאל."אני מבולבלת,תראה נדלקתי עליך,אבל קשה לי עם עידן אתה יודע כמוני שעוד לא

שכחתי".אמרתי והשפלתי מבט."סופה,אם את באמת רוצה להיות איתי נצטרך שנינו
לעבוד

קשה..".הוא אמר."עוז,אני רוצה להיות איתך,רק יש לי בלאגן על
הראש".עניתי."מה את

אומרת שניקח פסק זמן מהקשר הזה שעוד לא התחיל תסתדרי ונחזור?,אבל על אמת תסתדרי עם

עצמך..".הוא אמר לי."אתה לא כועס?".שאלתי."לא מאמי,העיקר שיהיה
לך טוב".הוא חיבק

אותי הודתי לו והוא הלך.

התלבשתי ובדיוק שבאתי לצאת מהכיתה מיכל באה ואמרה לי שהיועצת רוצה אותי לחדר

שלה.הלכתי."בואי תשבי סופה..".אמרה לי דורית היועצת.התיישבתי."למה
רצית לדבר

איתי?".שאלתי."זה על החבר שלך עידן".היא אמרה."אנחנו כבר לא
חברים".תיקנתי בשקט.היא

הבליגה וסיפרה לי :"שמוקדם בבוקר הוא ניסה לחתוך את עצמו אבל חברים שלו הרגיעו

אותו,הם אומרים שלרגע הוא נתקף בהזיות וקרא את השם שלך,ואז כשדיברתי איתו הוא התעשת

והתנהג כרגיל אז שלחתי אותו לנוח וחברים שלו כמובן משגיחים עליו,דבר כזה עוד לא קרה

לנו בבית הספר".היא אמרה.הייתי בהלם."אני רוצה ללכת לדבר
איתו".אמרתי לה."זה בדיוק

מה שתעשי".היא אמרה בירכה אותה בהצלחה והלכתי.דפקתי על הדלת של החדר שלו

ונכנסתי."עידן אנחנו צריכים לדבר".אמרתי.מתן ושי יצאו מהחדר ולחשו לי על
האוזן

"תשמרי עליו".

המשך בפרק הבא