למה אתה "מושך" שוב ושוב את אותו טיפוס

אם היית מקבל שקל על כל פעם שאמרת לעצמך:
“די, עוד פעם אותו הדבר… רק עם שם אחר”,
היית עכשיו יושב על יאכטה ומושך אליך אהבה באיטליה.

העניין הוא שזה באמת קורה להרבה אנשים:
אותו טיפוס, אותה דינמיקה, אותו כאב.
רק פעם זה היה בבר, פעם באפליקציה, ופעם “במקרה” היא/הוא עבד איתך.

אז לפני שנאשים את היקום - או את כל הגברים/נשים בעולם - בוא נבין למה זה קורה.

1זה לא “משיכה”, זה לפעמים “היכרות”

המוח שלנו אוהב מוכר. גם אם המוכר הזה לא טוב לנו.
כי מוכר מרגיש בטוח.
לא בטוח במובן של “טוב”. בטוח במובן של “ידוע”.

אם גדלת בסביבה שבה אהבה הייתה קצת חם-קר, קצת מרדף, קצת “תוכיח”,
המערכת שלך למדה: זה אהבה.

ואז כשמגיע מישהו יציב ונעים - הוא יכול להרגיש… משעמם.
לא כי הוא משעמם, אלא כי אין לך אזעקה בגוף.

2שלושה מנועים שמייצרים “אותו טיפוס”

מנוע A: הדופמין

כימיה, חוסר ודאות, תשומת לב לא צפויה, משחקים.
זה נותן למוח פרס. לפעמים התמכרות קטנה.

התוצאה: אתה נמשך למי שלא נותן שקט, כי השקט לא נותן לך “היי”.

מנוע B: מנגנון הפצע

יש פצע שמחפש תיקון.
לא במודע. הגוף פשוט נמשך לסיטואציה שתאפשר לו “להוכיח” משהו:
“הפעם יבחרו בי”
“הפעם זה יישאר”
“הפעם אני אהיה מספיק”

הבעיה היא שהחיים לא עובדים כמו חדר בריחה:
אין פה שלב שאתה פותר ואז מקבל אהבה מתנה.

מנוע C: הסטנדרט

מה שאתה מאפשר - זה מה שאתה מזמין.
אם אתה נשאר בערפל, אם אתה עונה לחם-קר, אם אתה מוותר על כבוד,
אתה הופך ל”כתובת” לסוג אנשים מסוים.

וזה לא שיפוט, זו מציאות.

3“אותו טיפוס” - אבל איזה בדיוק?

כדי לעצור את הדפוס, צריך לקרוא לו בשם.
בחר את 1-2 שהכי מזכירים את הסיפור שלך:

1) החם-קר

מדהים כשהוא שם, נעלם כשהוא קרוב מדי.

2) הלא מוגדר

“זורמים”, “נראה”, “אין לחץ” - ובסוף אין כלום.

3) המקסים שלא באמת פנוי

יש קסם, יש חיבור, יש מילים - אין יציבות.

4) המבקר/ת

תמיד יש מה לשפר אצלך. אתה מרגיש קטן.

5) הנזקק/ת שמציף

המון רגש מהר מדי, ואז נשחקים.

6) ה”אני לא מחפש/ת קשר”

אבל איכשהו תמיד כן מחפש/ת… רק לא איתך באמת.

4איך שוברים את זה בלי להקשיח את הלב

אנשים חושבים שהפתרון הוא להיות “קשה”.
אבל קשיחות זה פחד בתחפושת.

הפתרון הוא להיות ברור.

שלב 1: לזהות “משיכה שמפעילה”

במקום לשאול “האם יש כימיה?”, תשאל:

האם אני נרגע לידו/לידה או נהיה דרוך?
האם אני מרגיש שאני צריך להוכיח?
האם אני כבר חושב על הודעה עוד לפני שיש קשר?

אם התשובות הן דריכות, הוכחה, ורדיפה - זה סימן.

שלב 2: להחליף מבחן

הדפוס הישן בודק: “האם הוא בוחר בי?”
הדפוס החדש בודק: “האם הוא יציב?”

יציבות זה:

עקביות בתקשורת
כוונה
כבוד
תיקון כשיש פגיעה
בלי היעלמויות

שלב 3: לשים “מיקרו גבול” מוקדם

לא אולטימטום. לא דרמה.
משפט אחד שמבדיל אותך מיד מכל מי שמוכן לחיות בערפל.

לדוגמה:

“כיף לי להכיר, אבל אני פחות בנוי לחם-קר.”
“אני אוהב קצב טבעי, אבל חשוב לי עקביות.”
“אני מחפש קשר, לא היכרות אינסופית.”

ואז הדבר הכי חשוב:
אם אין התאמה - אתה לא נשאר כדי לשכנע.

5חוק המשיכה האמיתי כאן

“מה שאתה מושך” זה הרבה פעמים תוצאה של מה שאתה סובל.

היקום לא בודק אותך.
הגבולות שלך בודקים אותך.

⏱️ תרגיל 2 דקות: “דפוס - מחיר - גבול”

כתוב לעצמך:

1. הדפוס שחוזר אצלי:

(חם-קר / לא מוגדר / לא פנוי / ביקורת / הצפה)

2. המחיר שאני משלם/ת כשאני נכנס/ת לזה:

(חרדה / בזבוז זמן / ירידת ערך עצמי / בדידות קשה יותר)

3. גבול אחד ברור שאני שם מעכשיו:

דוגמה:
“אם אין עקביות בסיסית בשבועיים הראשונים - אני יוצא/ת.”
או
“אם אין כיוון אחרי דייט 3 - אני שואל/ת ואז מחליט/ה.”

💬 משפטים למציאות (מוכנים)

“כיף לי איתך, אבל חשוב לי עקביות.”

“אני מחפש קשר ברור, לא ערפל.”

“אם אתה לא פנוי, אני מכבד/ת. אני פשוט לא נשאר/ת.”

“אני רוצה להכיר בקצב טבעי, אבל עם כיוון.”

“אני לא רודף/ת אחרי מי שמתלבט עליי.”