איימאללהה זה פשוטט מ-ו-ש-ל-ם!!!~!~ספירוש~!~

תבכה, הדמעות נועדו: שאתה עדיין בחיים לך לספר...!

ת'רכבת שלך אל תפספס, ואליה תשתדל לא לאחר...!

תמיד תחפש ת'קרן אור כשחשוך...!

ואל תתלה עינייך, ותקנא תמיד בשכן הסמוך...!

תמיד על עצמך חי תשמור,

תמיד תהיה עם עיניים פקוחות גם ברגעים שהכול שחור...!

כל עוד נשימה באפך, וליבך לפעום ממשיך,

תדע לעריך כל דבר, ותושיט יד כשצריך...!!

אל תשבר,

את אותם דברים שלך קורים, לא רק אתה עובר...!!

תעשה רק מה שאתה אוהב,

ותוודא שאף-אחד לך ת'הצגה הוא גונב...

ללחץ חברתי אף-פעם אל תיכנע,

תרצה קודם את עצמך,

ולא את חבריך בשכונה...!!

אל תלך למקומות, שאתה יודע מראש שזה אסור,

כי אח"כ רק אתה תשא בתוצאות, וחבל שזה יהיה חמור...

בעצמך תמיד תאמין, תאמר לעצמך: כן אני יכול...!!

ואל תנבא לעצמך שישר אתה תיפול...

תמיד תבוא טבעי, יותר ממיץ פריגת...

תחפש אחרי החצי השני שלך, ותיתן הכול כשאתה תמצא ת'אחת..!

ותמיד...!! אל תהיה חכם, תהיה צודק,

אלוהים יודע כל נסתרות, ואת ליבנו הוא בודק...!!

תנצל ת'כישרון שבך טמון...

ותמיד תדע שחבריך האמיתיים הם אלה שיתנו בך אמון...

והשורד הוא החזק...!

מאנשים מפוקפקים שרק רוצים להרע לך, שמור מרחק...!!

אל תתבייש להוציא החוצה, את כל מה שאתה רוצה לומר,

תסתכל רק קדימה אל המחר...!!

אם בחיים האלה ידעת איך להשתמש,

ולא סתם מחפף ומחרבש,

יצאת גיבור...!!

ואלוהים בחיקו תמיד עלייך ישמור...!!



~!@#$%^~!@#$%^~!@#$%^%$#@!^%$#@!~



הם אהבו..אהבו עד השמיים..בהפסקות תמיד ביחד מחובקים.. כמו גל וגל שמתאחדים..

הם היו כל כך דומים..ממש כמו 2 תאומים..

לליאור היה שיער שחור מתולתל..קצר כמובן..ולאורלי..שיער מתולתל שחור וארוך..

לליאור היה עגיל זהוב מנצנץ באוזנו השמאליתת ואותו עגיל בדיוק..על אפה הסולד של אורלי..

אם שמתם לב..גם שמותיהם של השניים די דומים..הופכים אותיות..ומה מקבלים!?..(א ו ר ל י , ל י א ו ר)

כולנו היינו המומים..אך לא מאותם השניים..הם לנו היו מוכרים..

מאהבתם הגדולה...ואיך זה שאהבתם בגורל כבר נחתם..

כל אחד היה רוצה אהבה כמו שלהם..הם היו כל כך דומים..כל כך חמודים ויפים..

ולא האמנו עד לאן האהבה יכוה להגיע..

סוף שנה הגיע...ליאור ואורלי תיכננו מסיבה..

ולכן הזכיר לכולם ליאור"אל תשכחו להגיע..להגיע למסיבת סוף השנה"

לבשתי את השמלה השחורה הצמודה שלי..והגעתי למסיבה ביחד עם שלומי..

אורלי עמדה בכניסה מחלקת פרחים..

שאלנו אותה בקול טיפה צרוד..

"איפה ליאור?מתי בדיוק יבוא?"

אורלי אמרה.."הוא טיפה מתעכב..הוא תכף יגיע.."

מנהל בית הספר עלה לבמה..וליאור עדיין לא הגיע..

כולם היו שמחים..מאושרים..ומאוד עליזים.

דממה שררה על פני האולם...

ואילו המנהל עלה להודיע...שקרה אסון..

"ליאור חסון היה בדרכו לכאן..בעת שעשה תאונה עם האופנוע"

כולם נבהלו...ורק אורלי..מחייכת..

כי כל פעם שמזכירים את שמו של ליאור..היא מחייכת..

חייה של אורלי כבר לא היו כמו אז..

למחרת בהלוויה..היא בכתה..בכתה מכאב..בכתה מהלב..דמעות של דם ירדו מעיניה..

ולה מה נותר?רק זיכרונות..של ימים טובים ולפעמים כואבים..

אורלי כבר לא הייתה אותה ילדה..היא השתנתה..ונהייתה מאוד אפורה!

אחד השינויים בחייה..היה שמה..אורלי..

היא שינתה את שמה ל"לי" כי אבד לה..ה"אור"...



~!@#$%^~!@#$%^~!@#$%^%$#@!^%$#@!~



זהוווווווו מקווה שאהבתם=]

ספירע_המלכע