לא יודעת איפה ואיך אהיה עכשיו שעזבת..רוצה לשכוח שיום אחד עשית אותי מאושרת...

אז זה התחיל לפני שנתיים..כל המבטים והחיוכים אלייך..זה נראה שאתה די בקטע..חיכיתי שתבוא ותשב תתחיל נושא לשיחה אבל זה לא התחיל.. לא יודעתי כל כך מה לעשות.. החלטתי לתת לזמן לעשות את שלו..עד שהיא הגיעה לחייך..והייתה איתך..הלב שלי התמוטט ונכון..אני מודה שאולי אהבה ממבט ראשון אולי לא קיימת ואני אפילו מודה שאני לא מאמינה בזה אבל ביום שראיתי אותך..כל המחשבות היו עלייך הכל עלייך התחלתי לחשוב עלייך לדמיין אותך לידי פשוט לאט לאט זה הפך לאהבה..כל המבטים וכמה שזה נראה שזה זה..זה לא היה זה.. ונפגעתי יותר ויותר..


החלטתי לברר עלייך להכיר אותך יותר מה אתה אוהב.. והתחברתי אליךי מהאיי סי קיו שלי והתחלנו להכיר רק בתור מישהי אחרת..מישהי שלא מאותה העיר.. והקסמת אותי כמה אתה כנה וכל כך אמיתי..והאהבה הזאת נמשכה שנתיים שנתיים של סבל וכאב ודמעות כל לילה..והכל בגללך.. כי היית איתה ואני חשבתי שאתה מלטף אותי.. הנשיקות שהבאת לה דימיינתי שהם שייכות לי.. אתה שייך לי.. =/ לא יודעת מה זה עשה לי אבל כל יום שהייתי רואה אותך הרגשתי מלאה הרגשתי חיה הרגשתי קיימת גם שאתה לא שייך לי ואתה שייך לה..עדיין הרגשתי חיה.. נתת לי כל מה שאני צריכה מבט ממך.. זהו זה מה שעשה לי את החיים ואם תלך..? אני יודעת שאני אמות.. :(


אחרי שנתיים סיימת ללמוד ונפרדתם.. הרגשתי כל כך שמחה.. התחלתי ללכת הרבה למקום עבודה שלך איכשהו אולי להתחיל את הניצוץ ולהראות לך שאני קיימת שאני פה ומחכה לך.. אבל היית אבן.. לא הרגשת כלום כל הדברים שניסית לעשות הכל הכל היית אבן לא ראית אותי.. עמדתי מולך והתייחסת אליי כלא קיימת.. :(


וכל לילה הייתי חוזרת אחרי עוד יום אחרי עוד יום שאני יודעת שהסיכוי יותר קטן וכמה שהיו ימים שחשבתי שזה זה..זאת סתם הייתה אשלייה.. החלטתי להפסיק את כל המחשבות ודמיונות לממש את זה.. אולי יש באמת סיכוי..ופניתי אלייך..ולא יכולת לדבר איתי.. השארתי לך את הטךפון שלי והתקשרת אליי בעיתוי לא לא טוב.. וביקשת לראות אותי ואני לא יכולתי ויום אחרי ישר בבוקר התארגנתי ויצאתי לקראת העבודה שלך.. אבל לא היית שם.. שאלתי את הבוס שלך איפה אתה והוא אמר לי שטסת לחוץ לארץ..ושתחזור רק בעוד חצי שנה.. ואחרי חצי שנה אתה מתגייס.. ככה שההזדמנות לראות אותך נפלה..


הרגשתי כל כך רע.. רציתי למות.. לחשוב שכל יום שהייתי רואה אותך והייתי מאושרת מה יהיה עם הימים האלה..? מה אני יעשה עכשיו בלעדייך.? בלי המבט שלך.. אומנם יש לי תמונה אבל זה לא עוזר.. אני צריכה לראות אותך.. אני צריכה אותך פה שתיהיה השמש שלי שתאיר את הימים שלי.. בדיוק שבוע אחרי שטסת הרגשתי לבד התבודדתי כל הזמן הפסקתי לאכול הסתגרתי והייתי סגורה בתוך עצמי.. היה רע לי.. וחשבתי שהכאב יהיה מושלם אם אני ימשיך לחייות ככה.. ההורים שלי נורא דאגו לי..ירדתי במשקל בצורה ניכרת והכל בגללך..


עד לפני כמה זמן חלמתי עלייך.. וחלמתי /אתה פה ומושיט לי יד..ואתה יודע מה חשבתי שקמתי..? שאתה תמייד תיהיה איתי בלב ותמשיך איתי לאורך כל הדרך.. ואני נושאת את הכאב הזה איתי כל יום אבל אני צריכה להיות חזקה בשביל עצמי..ואני פה.. מחכה שתבוא..


ואם במקרה ביום מין הימים תזכר בי.. תדע שאני פה.. והלב שלי..? מחכה לך.. :(