לזה שגרם לזה להיגמר.

אני לא יודעת מאיפה להתחיל


האמת שאין לי הסבר הגיוני למה אני כותבת לך מכתב, כי מעולם לא היינו יחד לחלוטין.


רק לפני 3 חודשים הכרנו. אז במסיבה, ניגשת אלי והתחלת איתי בצורה הכי יפה שבחור יכול להתחיל עם בחורה, אתה בטח זוכר איך היססתי בהתחלה, ולא רציתי להמשיך לדבר איתך.אתה טענת שאני חייבת לתת צאנס, שזה לא סתם הכרות, נועדנו להיות ביחד, שאתה יודע שנתחתן וכל מיני משפטים קיציים שגמרו לי להאמין שאתה באמת רוצה. אם תקרא את המכתב הזה תדע את האמת, זה לא שלא רציתי, זה שקשה לי, הכאבים מהעבר עדיין בגרוני, מגרגרים שם כל פעם שאני מדברת עם בחור, מזכירים לי כמה קשה להיגמל מבנאדם שאוהבים, ומחזירים אותי לעבר... ובכל זאת, השגת את המספר שלי. דיברנו . עדיין קשה לי לחשוב על זה בצורת עבר, כי אני עדיין נמצאת, וכי אני עדיין רוצה, וכי עדיין נכבשתי, וכי עדיין.


לאורך כל החודשים האלה, הראית שאתה רוצה אותי, שאני ה-אחת בשבילך, שחסר לי ולא אתן לזה צאנס. אז כן, בהתחלה היססתי, אבל עכשיו אני בטוחה, במשך המסע הזה איתך, והשיחות בין הבדידות , הברירות, החלטתי ללכת עד הסוף, להכיר אותך.


ואז זה קרה... התאהבתי בך. חיפשתי בך מה שלא היית- בנאדם מושלם שלא יפגע, בנאדם שיבין, שיכיר אותי, שיעריך אותי. בנאדם שכנראה שאין... הרגשתי רגשות שלא הרגשתי הרבה זמן. הפגישה הראשונה, הנשיקות האיטיות האלה והמשחקי לשון, המבטים, החיוכים גם אם לא דיברנו, השתיקה גם אם לא חייכנו, השיחה שזרמה, ההודעות שאחרי הפגישה, החשק העז לפגוש אותך ולראות אותך וההרגשה שאם זה בלעדייך, זה פשוט לא שווה. הניצוץ הזה, ההרגשה הזאת, שאפילו סיפור שלם מלא מטאפורות ודימויים לא יוכל להסביר אותה, רק בגלל שאתה נמצא שם, הרצון הזה לחבק אותך ולא לעזוב, ההרגשה שאם אתה איתי יש בי כח, התקווה שאולי כן טוב בחיים.


ואז גם זה קרה... בבום, כמו שזה בא זה הלך. הפסקת להתקשר, לא ענית לי. הורדת מהכבוד שידעת שיש לי, וגרמת לי לרדוף אחרייך. כי ככה זה בנות, כשמישהו מפסיק להתקשר, הן משתגעות... אין הסבר הגיוני, אין סיבה לכך שפתאום הפסקת. זה לא קרה ישר אחרי הפגישה הראשונה, אני כן מצאתי חן בעינייך מאוד, ואתה כן מצאת חן בעיני. אבל זה פשוט קרה. וזה מעציב עוד יותר, משפיל וגורם להרגיש חוסר אונים.


ועכשיו השארת אותי פצועה בלי רחמים,  מדממת עד אובדן חושים, כואבת ומתחרטת על שהסכמתי להכיר אותך, ואין לך מושג מכלום. אתה לא יודע אפילו כמה אני מאוהבת.  נשארתי אותה ילדה תמימה שמאמינה לגברים, ושלא מאמינה במשחקים, שנותנת את הנשמה שלה עד שזה מלחיץ. ואני עדיין כאן..לא השתניתי מהמסיבה, אני אותה אחת שאהבת וגרמת לה להאמין שאהבה אמיתית כן קיימת, אותה אחת שויתרה על הכל בשביל להיות איתך.


אז רק שתדע, שצדקת. זאת לא סתם הכרות. אנחנו נועדנו להיות ביחד. קצת באיחור...


והכאבים חזרו לגרוני.