שנה.

שנה.
מחר זה יהיה בדיוק שנה מהיום שבו הכל התחיל.
שנה שלמה, 365 ימים מהרגע בו המבט שלך חדר לתוך ליבי. שנה מהיום בו התחלת את הכל.
וואי, אתה יודע, קשה לי לחשוב שכבר עברה שנה. היא עברה כל כך מהר, כל כך בלי ששמנו לב.
תמיד היום הזה- שנה מהיום שבו הכל התחיל- היה נרראה לי כל כך רחוק..כל כך רחוק ממני.
אבל לא. הנה, מחר זה יהיה. מחר היום שלא רציתי שיבוא במשך שנה שלמה מגיע.
פחדתי. פחדתי שאני לא יעמוד בזה. שאני יחזור לאחורה, שזה יחזיר אותי לעבר שלי, אליך.
שכל מה שעבדתי עליו במשך שנה שלמה ילך לתימיון. פחדתי שאני יפול שוב, רציתי להדחיק את היום הזה כמה שאני יכולה.
לחשוב שהוא לא יבוא לעולם. אבל אתה יודע מה, טעיתי.
כן, טעיתי.
עברה שנה. ואני פה. אני חזקה. ואני לבד. ולא נפלתי. ואני גם לא יפול.
התגברתי. התגברתי עליך. אני כבר לא תלויה בך, או בכל משו שקשור אליך.
הצלחתי לבד. נכון, עבר הרבה זמן, אבל עם הזמן הכל עובר. גם הכאב הכי גדול והכי נורא.
הזמן מרפא את הכל,נשמע הכי פלצני בעולם, אבל וואלה בהכי דוגרי שיש זה נכון.
ואתה?
אתה זוכר בכלל מה התאריך מחר? אתה יודע מה קרה במחר של שנה שעברה?
לא יודעת, לא אכפת לי, לא משנה לי.
לא רוצה לדעת. ולא, אני לא מפחדת להתאכזב,  זה פשוט לא מעניין אותי.
לא מעניין אותי כלום על בן אדם כמוך.
אכזבת. כן במילה אחת אתה אכזבת. פעמים כל כך רבות, כל פעם מחדש.
וכל פעם מחדש היה לי את הכוח להאמין בך שוב, שאולי השתנת, שאולי יהיה אחרת.
אבל שוב כל פעם מחדש נפלתי. נפלתי לידיים שלך, לאהבה הזאת שכשפה אותי אליך.
אהבתי אותך בצורה לא הגיונית. בצורה מיוחדת, אתה היית הכל בשבילי..
וחבל. חבל שהרסת את הכל. חבל שזה נגמר כל פעם מחדש אחרי שזה התחיל.
חבל שנגמרו לך כבר כל ההזדמנויות, ועכשיו שאתה כן רוצה? אני לא.
להאמין לך? שוב? לא..
אני לא עושה את הטעויות של פעם. היתי קטנה. לא הבנתי כלום.
לא ידעתי מהי אהבה. פיייי..אהבהה..? רגש כל כך עצום, כל כך גדול, ענקי, שאי אפשר להתמודד איתו לבד.
זה חזק מידי. חזק ממנו, מנצח את הכל, את כולם. שום דבר לא עוצר בעדה.
אפילו לא הדמעות והכאב הכי גדול שיש.
וכן. אותי היא שברה.
אז זהו מה.. שנה שלמה. היית מאמין?!
סגירת מעגל שבעצם לא יפסיק להסתובב לעולם. לא יודעת אם הבנת את המשפט,
אבל תחשוב עליו קצת, יש לו משמעות.
עכשיו שהכל נגמר אז כן, טוב לי. מאושרת?! אפשר להגיד. סיימתי עם הדמעות,
הזכרונות עוד לפעמים באים, אבל בקטנה גם זה יעבור. עם הזמן אני רק שוכחת דברים שהייתי בטוחה שאני יזכור תמיד.
ועכשיו אחרי שטוב לי ושסיימתי עם כל הכאב הזה-
לחזור להאמין באהבה?!  לא יודעת. לא נראה לי.


יודע למה יש על נייר טואלט לבבות?!
כי א=ה=ב=ה שווה ל=ת=ח=ת


מכיר? כי מהרגע שאני הכרתי את זה, ככל שעובר הזמן אני יותר ויותר מתחילה לחשוב שזה נכון.