אהוב שלי.להתראות..

אהוב שלי.


זה המכתב המליון שאני כותבת לך, אהוב שלי, עוד מכתב,סתם כדי להזכיר לך כמה שאני אוהבת אותך. אתה לא יוצא לי מהראש.אתה בחיים לא תצא.והלוואי ותצא.ככה הכל יהיה הרבה יותר פשוט.ואוכל סוף סוף לנשום לרווחה.


כי עכשיו אהוב שלי,כואב לי, כואב לי כל כך.כל נשימה כואבת לי!כל חיוך מזוייף שאני עושה כואב לי!כל בוקר...כואב לי...


אני כל כך רוצה אותך איתי עכשיו. שתיהיה כאן ליידי,שתחבק אותי ותנשק אותי חזק.כל כך חזק! אל תשחרר לעולם.או אפילו, אפילו סתם תשב כאן ליידי ותדבר..או אפילו תשתוק.רק להסתכל בעיינים שלך...זה מספיק לי.


כשאני יודעת שאתה אצלה.כל פעם שאתה אומר לי את זה. עוד משהו בי מת.עוד חלק שפעם בער בקרבי.מת.ולאט לאט אמות כולי.כי מה ישאר לי?


כל פעם שאתה רק מדבר איתי.כל מילה שאתה מוציא מהפה . הלב שלי פועם חזק יותר,וחזק יותר..כאילו אני מסתובבת ומסתובבת ובדיוק ברגע שאני נזכרת שאסור לי לאבד את שיווי המשקל. אני נופלת. נופלת כל כך עמוק לתוך המציאות הארורה הזאת שאתה לא שלי עכשיו.אתה שלה.למען האמת תמיד היית. סתם נתת לי התמימה.להאמין.להאמין שיום אחד אתה תוכל להיות שלי. שיום אחד תאתה תיהיה שלי. הכל אשליות!!!


אתה לא תיהיה שלי שוב לעולם. לא ארגיש אותך קרוב אלי שוב לעולם!לא אריח את הריח שלך שוב לעולם. לעולם לא אגע בך יותר.אני לעולם לא אסתכל עליך שוב באותן עיינים תמימות. באותן עיינים מאריצות.לא!לא עוד... והלוואי ואוכל להסתכל באותן עיניים שוב במישהו...


ביום שתצא לי מהלב. זה יהיה היום המאושר בחיי..היום שתלך ולא תחזור יותר.היום שאני אמצא את המפתח לדלת הקטנה הזאת אי שם בלב שלי שאתה מסתתר מאחוריה.


יום אחד.אני אסתכל עליך ואצחק!או סתם אחייך..אני בטוחה. אבל עכשיו לבנתיים. תשתדל להתרחק.כי כל פעם שאני רואה אותך.אני מרגישה אגרוף כל כך חזק בבטן..מתיישבת ובוכה..רק לבכות רק להוציא. תלך! תצא! כל כך בוכה. בוכה כי זה הדבר היחיד שנותר לי לעשות.דרך הביטוי היחידה שנשארה לי.


בכל המקומות שהייתי נשאר הריח שלנו באוויר.גם אם לא נבקר בהם יותר. והזכרונות מרחפים מעלינו כמו ענן שחור כבר.לא יודעים לאן ללכת. לא יכולים להסתתר!ומתחת לכרית-מתחברים הסודות שרק אתה יודע.דברים שלא יכולים להגיד,כי לא יודעים איך לספר.את אותם הרגעים בהם היינו שניינו היחידים.אני לא אשכח. אני גם לא אסלח לך. לעולם. לא אוכל להביט לך בעייניים בלי להתפוצץ מכאב. בלי ליפול על הריצפה ולהתפלל שלא תיהיה כאן יותר. בלב שלי. כי נמעס לי כבר. נמעס לי ממך! אני רוצה לחייך חיוך אמיתי. רוצה לצחוק מהנשמה. רוצה להתאהב.שוב. מחדש. באחד מושלם כזה...כמוך...רק שלא ישבור לי את הלב.


אני יודעת שאתה אוהב.ושיש לך הרבה מה להגיד. אבל זה לא מעניין אותי יותר. מספיק.גם אני מתגעגעת.אבל חייבת להמשיך.אם באמת היה אכפת לך. היית כאן ממזמן.......


אוהבת.ואוהב.לנצח.גל