תסבירו לי רק עם זה אהבה אמיתית או שזה רק אובססיה.... בבקשה...

אני מאוהבת במישהו כבר כמה זמן...


אני לא יודעת עם זאת אהבה או אובססיה... אבל אני צריכה שתעזרו לי להבין מה זה...


הילד הזה שאני מאוהבת בו... הוא לומד בשכבה שלי... הוא בפנימיה...


אני לא יודעת מה אני אוהבת בו... אבל אני רק יודעת שיום מבלי לראות אותו... אני לא שורדת.


העיניים שלו מטריפות אותי... השפתיים שלו משגעות אותי... האופי.... אח... אני מתה על היופי שלו... הוא סוג הבחורים שאני אוהבת...


אהבתי הרבה לפניו... הרבה מאוד... אבל כלפי אף אחד לא הרגשתי את מה שאני מרגישה כלפיו.... לפעמים אני פשוט רוצה ללכת אליו ולחבק אותו כל כך חזק עד שאני לא אמעך אותי.... אבל אני לא מסוגלת...


אני יודעת שהוא מרגיש כלפי משהו... ואני בטוחה... אבל מה שהוא מראה לי זאת לא אהבה... מה שהוא מראה לי זה שהוא רוצה ממני רק דבר אחד... שזה לשכב איתי... והוא גם אמר לי את זה הרבה פעמים... טוב לא אמר לי אבל רמז לי... הוא אומר לי בואי אלי לחדר ובואי אלי לחדר.... כל שיחות האייסי שלנו הם אותה משפט: "בואי אלי לחדר".


וזה כל כך פוגע בי שאני כבר לא יכולה יותר.... יום ולילה אני בוכה בגללו מרוב שאני מאוהבת בו והוא לא שלי... כל החברים שלו יודעים עלי... הוא מספר להם הרבה עלי.... ואני רואה את זה בעיניים של כל החברים שלו מהפנימיה... את כל השיחות של האייסי שמרתי ועדיין ממשיכה לשמור... ןכל יום קוראת אותו ואני רואה עד כמה הוא השתנה לרעה...אבל למרות שאני יודעת שהוא רוצה ממני רק דבר אחד... אני אוהבת אותו ולא איפת לי מה יגידו לי... אני לעולם לא אפסיק לחשוב עליו...


חודשיים הוא לא באה לבית ספר... ועכשיו ביום שישי... אחרי חופשת פסח... הוא פתעום הופיע... ואני ראיתי אותו... זה היה בדיוק כשהיינו צריכות ללכת לשיעור ספורט... לקחתי את התיק ויצאתי מהכיתה... ובמקרה הסתכלתי וקלטתי אותו מסתכל עלי.... אין.... זה היה הרגע... שנעצרה לי הלב... אני לא יודעת איך להסביר את זה אבל.... אין... כמעט התעלפתי שם... עם לא היה קיר שיחזיק אותי הייתי נופלת.... ראיתי הכל לבן.... היה לי סחרחורת.... פרפרים בבטן... התרגשות... חשבתי שהלב שלי עוד שניה מתפוצצת... באלוהים שבחיים שלי לא הרגשתי ככה... הבהלץתי את החברה שלי... מסכנה... היא הייתה חיוורת... היא כל שניה שאלה אותי: " מה יש לך.... דברי.." ואני מרוב שמחה שסוף סוף ראיתי אותו לא יכולתי לדבר... ואז היא ניחשה לבד ושאלה אותי: " ראית אותי?" עשיתי לה כן עם הראש... וגם היא הייתה המומה... אין מה שהיה לי היום.... בחיים שלי לא הרגשתי ככה... אני אוהבת אותו כל כך.... שכל החופש התחננתי שהוא יבוא אחרי החופש ושזה לא נכון שהוא עזב את הבית ספר... כמו שכמעט כולם אמרו לי.... אני לא יודעת איך להסיר את כל מה שאני מרגישה כלפיו... אבל אני רק יכולה להגיד לכם שהאהבה שלי כנה... ושאני אוהבת אותי ואני מוכנה לתת את החיים שלי למענו... אבל מעציב אותי שהוא רוצה ממני רק דבר אחד... למרות שהוא והחברים שלי אומרים לי משהו אחר... אההה... ולא אמרתי לכם... אני אמרתי לו שאני אוהבת אותו ושאני מרגישה כלפיו משהו שלא הרגשתי כלפי אף אחד.... ואז הוא גם אמר לי שהוא אוהב אותי... אבל אני לא ממש רוצה להאמין לו... לא רוצה להשלות את עצמי... אני גם ככה סובלת מההתנהגות שלו כלפי... לא שההתנהגות שלו לא ובה או משהו... אבל מפריע לי שעם החברים שלו הוא משהו אחר ואיתי משהו אחר... מול החברים שלו הוא מוכן להשפיל אותי... רק בשביל שהוא יצא גבר... אבל איתי הוא משהו אחר לגמרי... אבל לא איכפת לי... כזה היה כשהתאהבתי בו... ושום דבר ואף אחד לא ישנה את זה...


אני רק רוצה שתעזרו לי להבין... מה הוא מרגיש כלפי... ועם זה אמיתי... לפחות קצת... וגם מה שאני מרגישה אליו זה אהבה או אובססיה... למרות שאני בטוחה שזה אהבה... אבל בכל זאת עצה קטנה... לא תזיק לי נכון???