3 סנטימטרים...

3 סנטימטרים.
זה בערך המרחק של השפתיים שלי מהשפתיים שלך.
המרחק הכל כך מזערי הזה מסמל את כמות הקרבה שעוד נותרה בינינו.
כשאני שואלת אותך אם אתה רוצה ללכת, אחרי שאתה נראה לי כל כך לחוץ ומוטרד מהנוכחות של החברה שלך באותו מועדון, אתה עונה בביטחון כמעט מלא שלא. אתה רוצה להשאר.
ועדיין, 3 סנטימטרים מפרידים בין השפתיים שלנו.
והפחד הזה להתקרב... הפחד להרגיש שוב את מה שהרגשנו כשהתנשקנו לראשונה, בדיוק באותו מקום שבו אנחנו נמצאים עכשיו, הפחד הזה עומד באוויר וכאילו לא מרפה מאיתנו.
למרות שהפה שלי רוצה לצרוח מכאב, מגעגועים, מייסורים שנובעים מלא להיות איתך, אין לו את האומץ להתקרב אליך.
ואתה? אתה הרי יודע את זה. אתה יודע ולא מעז להתקרב. יש משהו שעוצר בעדך-זה בטוח. ועוד יותר בטוח שזו לא החברה שלך שעלולה להגיע בכל רגע ולראות אותך כל כך קרוב אליי, מלטף אותי בחום שכזה.
עדיין לא ברור לי מה זה, מה עוצר בעדך.. כי אני שלך, אני כל כולי שלך.
והלב, הוא כואב מספיק. אז החלטתי להתרחק, ללכת.
אחרי כמה צעדים, שקובעים את המרחק בינינו, פתאום אתה אוחז בידי, מושך אותי אליך בחוזקה ותופס אותי בלי להרפות.
אחרי שתיקה כל כך כואבת אתה עוד מעז לומר שיהיה בסדר. איך אתה בכלל יודע שיהיה בסדר?!
עכשיו אני רק מבינה, למה עדיף השקט הזה. המילים שלך כל כך כואבות לי.
אחרי כל הזמן הזה אין לך הרבה מה להגיד, ועד שאתה אומר משהו, זה כל כך צובט לי.
השלווה שנחתה עליי באותם רגעים שהייתי איתך-נעלמה. אני כבר לא יכולה להסתכל עליך, ובטח שלא לנשק אותך. כל כך רוצה, אבל לא יכולה. אפילו ששלושה סנטימטרים הם כלום עבורנו, זה רק מרחק קטן שפעם לא מנע מאיתנו כלום.
"אני מתגעגעת אליך".
בנשימות כבדות אני אפילו לא יודעת מאיפה בא לי האומץ לומר את זה.
מאיפה בכלל קיבלתי את האומץ לפתוח את הפה ולומר משהו?!
אתה תופס אותי בכזו עוצמה, מחבק אותי כל כך חזק... אבל הלב שלי, כמה שלא תחזיק אותו עכשיו, הוא נופל ונשבר. וכך גם אני. אני יציבה על רצפת המועדון אפילו שהעקב שלי לא ממש נמוך, אבל אם אני לא יאחז בך עכשיו, אני ייפול ויישבר, כי מי אם לא אתה יכול להחזיק אותי עכשיו.?
וככה זה נמשך במשך 10 דקות.
זמן כ"כ קצר שנראה לי כנצח.
ואפילו שאני לא רוצה שאותם רגעים ייגמרו לעולם, אני יודעת שזהו. אתה כבר לא תחזור להיות שלי.
תחזור אליה, היא מחכה ובטח מחפשת אותך כמו מטורפת. רק שלא תבוא ותראה אותנו יחד.
אז הלכתי. ומשלושה סנטימטרים, המרחק בינינו רק הלך וגדל.
ואנחנו לא נשוב להתקרב אחד לשנייה, לעולם.