💌 מכתבי אהבה
לאלון - מכתב שלא נשלח
👁️
1,077 צפיות
לך ..
אני כותבת לך את המכתב הזה מתוך ידיעה שלא תדע עליו לעולם ובטח ובטח שאני כתבתי אותו , זה מרגיע אותי ואולי זה גם מה שמדרבן אותי לכתוב לך באופן אנונימי ובאופן כול כך אמיתי מבחינתי. אהבתי אותך אלון היית האהבה האמיתית שלי והרגש הכי יפה שהרגשתי , האמנתי בך האמנתי באנו .. ובכול זאת הייתי תמימה? אבל איך ידעתי שדווקא ממך הייתי צריכה להיזהר שאתה הזאב הרע? אז זהו שלא ידעתי סמכתי עליך בעיניים עצומות ובכל כך הרבה ביטחון. ודווקא אתה מקום אכזבת אותי . אין לך מושג מה זה עשה לי? אבל אני לא מצטדקת גם אני אשמה בכך שהענקתי לך את המקום והחשיבות שהענקתי לך בחיים שלי , היית האור שלי התקווה שלי.. רציתי לראותנו מהלכים לתומנו בחוף כשרגלנו מתחכחות בחול הנקי והטרי לראות ביחד את השקיעה כשאנו אוחזים ידים . אבל לא ראינו את השקיעה הזו ביחיד .. את כול השקיעות ראיתי לבד גלמודה חושבת עליך ותוהה איכן אתה שוהה .. הרוח ליטפה את שערותי ונזכרתי בליטופים שלך בנשיקות בשתיקות המביכות..נזכרתי ולא רציתי לשכוח רציתי אותך איתי חלק מהחיים שלי ולשוב ולהיות חלק מהחיים שלך , להיות מעורבת בדברים שלך ,לראות שוב את החיוך המדהים שלך , אותו חיוך שגרם לי לעוף לעננים יחיד איתך , אותו חיוך שגרם לי לשחות באשליות , להאמין במה שאסור במה שלא נכון ולא יקרה לעולם..אבל מה יכולתי לעשות אם אהבתי אותך אם רציתי אותך , חשקתי בך רציתי אותך כול כך קרוב ובאותה העת היינו כול כך רחוקים מופרדים כמו השמים והארץ , השמש והירח מרחק קטלני שאין דרך למנוע אותו להקטין אותו.. ובכל זאת לא יכולתי להתכחש לאהבה שהרגשתי לא יכולתי שלא לנסות למרות הפחד..
כשאני חושבת על זה עכשיו אני בטוחה שלא חשבתי שאני אוהבת אותך חשבת שזאת גחמה סתם קפריזה אבל אתה לא יודע כמה טעית ,וכול משפט שאמרתי לך אז היה נכון רק חשל שאתה לא האמנת לא ננת לי להראות לך כמה שהאהבה שלי כלפיך כנה ואמיתית , עזבת אותי בודדה בכיתי לבד תוהה מה לעשות? כשהעפת אותי מהחיים שלך הרגשתי שאני נופלת ונופלת לבור שאין לו סוף , שאין לו תחתית , צעדתי בחושך אפלולי מחפשת את האור מחפשת אותך , עדין באותה תקווה איוולית שתחזור שתגיד שטעית , שזה נכון בנינו.. ישבתי ליד הטלפון שונאת אותך ושונאת את עצמי חיכתי שתתקשר ושנאתי שאתה לא מתקשר ושאני לא אשמע את הקול שלך שוב לעולם אף פעם.. זה כאב צרב לי את הלב , אכל אותי מבפנים הרגשתי יאוש נחלשתי .. ואז פתאום מצאתי את האור המשכתי הלאה התגברתי אליך .. חזרתי לצאת לבלות לחייך ולחיות .........אני מאחלת לך שתצליח בחיים שתיהיה מודע לטעויות שלך ושתדע לבקש סליחה כי זאת לא בושה להיפך לפעמים זה הדבר הכיי יפה וכי אנושי בעולם ...בכל אופן היה לי חשוב להיות שלמה עם עצמי ולדעת שסלחתי לך באופן שלם..
אני כותבת לך את המכתב הזה מתוך ידיעה שלא תדע עליו לעולם ובטח ובטח שאני כתבתי אותו , זה מרגיע אותי ואולי זה גם מה שמדרבן אותי לכתוב לך באופן אנונימי ובאופן כול כך אמיתי מבחינתי. אהבתי אותך אלון היית האהבה האמיתית שלי והרגש הכי יפה שהרגשתי , האמנתי בך האמנתי באנו .. ובכול זאת הייתי תמימה? אבל איך ידעתי שדווקא ממך הייתי צריכה להיזהר שאתה הזאב הרע? אז זהו שלא ידעתי סמכתי עליך בעיניים עצומות ובכל כך הרבה ביטחון. ודווקא אתה מקום אכזבת אותי . אין לך מושג מה זה עשה לי? אבל אני לא מצטדקת גם אני אשמה בכך שהענקתי לך את המקום והחשיבות שהענקתי לך בחיים שלי , היית האור שלי התקווה שלי.. רציתי לראותנו מהלכים לתומנו בחוף כשרגלנו מתחכחות בחול הנקי והטרי לראות ביחד את השקיעה כשאנו אוחזים ידים . אבל לא ראינו את השקיעה הזו ביחיד .. את כול השקיעות ראיתי לבד גלמודה חושבת עליך ותוהה איכן אתה שוהה .. הרוח ליטפה את שערותי ונזכרתי בליטופים שלך בנשיקות בשתיקות המביכות..נזכרתי ולא רציתי לשכוח רציתי אותך איתי חלק מהחיים שלי ולשוב ולהיות חלק מהחיים שלך , להיות מעורבת בדברים שלך ,לראות שוב את החיוך המדהים שלך , אותו חיוך שגרם לי לעוף לעננים יחיד איתך , אותו חיוך שגרם לי לשחות באשליות , להאמין במה שאסור במה שלא נכון ולא יקרה לעולם..אבל מה יכולתי לעשות אם אהבתי אותך אם רציתי אותך , חשקתי בך רציתי אותך כול כך קרוב ובאותה העת היינו כול כך רחוקים מופרדים כמו השמים והארץ , השמש והירח מרחק קטלני שאין דרך למנוע אותו להקטין אותו.. ובכל זאת לא יכולתי להתכחש לאהבה שהרגשתי לא יכולתי שלא לנסות למרות הפחד..
כשאני חושבת על זה עכשיו אני בטוחה שלא חשבתי שאני אוהבת אותך חשבת שזאת גחמה סתם קפריזה אבל אתה לא יודע כמה טעית ,וכול משפט שאמרתי לך אז היה נכון רק חשל שאתה לא האמנת לא ננת לי להראות לך כמה שהאהבה שלי כלפיך כנה ואמיתית , עזבת אותי בודדה בכיתי לבד תוהה מה לעשות? כשהעפת אותי מהחיים שלך הרגשתי שאני נופלת ונופלת לבור שאין לו סוף , שאין לו תחתית , צעדתי בחושך אפלולי מחפשת את האור מחפשת אותך , עדין באותה תקווה איוולית שתחזור שתגיד שטעית , שזה נכון בנינו.. ישבתי ליד הטלפון שונאת אותך ושונאת את עצמי חיכתי שתתקשר ושנאתי שאתה לא מתקשר ושאני לא אשמע את הקול שלך שוב לעולם אף פעם.. זה כאב צרב לי את הלב , אכל אותי מבפנים הרגשתי יאוש נחלשתי .. ואז פתאום מצאתי את האור המשכתי הלאה התגברתי אליך .. חזרתי לצאת לבלות לחייך ולחיות .........אני מאחלת לך שתצליח בחיים שתיהיה מודע לטעויות שלך ושתדע לבקש סליחה כי זאת לא בושה להיפך לפעמים זה הדבר הכיי יפה וכי אנושי בעולם ...בכל אופן היה לי חשוב להיות שלמה עם עצמי ולדעת שסלחתי לך באופן שלם..





💬 תגובות (0)
עדיין אין תגובות. היו הראשונים להגיב!
רוצה להגיב? התחבר לחשבון שלך
התחברות