לנסיך שלי ..

בחרתי לקרוא למכתב ככה, כי זה בעצם אתה, שקורא לעצמך הנסיך שלי ולי.. הנסיכה שלך.

אני לא רוצה להשתמש במילה "אהבה", כי במקרה הזו זו מילה גדולה מדי. מצד שני אני לא

לא רוצה להשתמש במילה "רגש", כי במקרה הזה זו מילה קטנה מדי.

אני לא רוצה לכתוב "אתה", כי במקרה הזה אני לא מדברת רק עלייך. מצד שני אני לא רוצה

לכתוב "אנחנו" כי "אנחנו" זה משהו ש..אין.

אני לא רוצה כ"כ הרבה דברים, ואותם הדברים שאני הכי לא רוצה הם בעצם אלה שיכולים

להוביל אותי אל הדבר שאני הכי רוצה בעולם.. אלייך!

כתבתי מכתב אחר לפני כמה דקות, כ"כ ארוך ומושקע, וכתבתי בו הכל בלי לחסוך אף פרט,

וזו הייתה הפעם הראשונה שהודתי גם בפני עצמי בכל האמת שלי, כל האמת שלי

לגבייך.

אבל בדיוק שעמדתי לסיים המחשב נתקע, המכתב נמחק.. אולי נשלח ואולי לא, אני באמת לא

יודעת..

4 וחצי שנים שאנחנו מכירים, אבל רק בחודש וחצי האחרונים שמתי לב אלייך באמת.

וזה כ"כ מוזר לי לדעת שבמשך כ"כ הרבה זמן היינו ידידים, ולתקופות ארוכות גם

ידידים כ"כ קרובים וטובים, ופתאום אני לא רוצה לראות בך ידיד שלי, אני רוצה

לראות בך מעבר לזה.

אתה גורם לי להרגיש דברים שלא הרגשתי מעולם, בשום אהבה, בשום קשר, עם

שום אדם שקראתי לו "חבר שלי", וזה למרות שלך.. אני לא קוראת ככה, כי אתה

לא חבר ואתה לא שלי.

ואני לא יודעת מה לעשות בשביל לגרום שתבין את כל מה שעובר עליי בחודש וחצי

האחרון, כי על פני השטח הדבר הכי נכון וטוב לעשות זה לבוא ולומר לך את כל מה

שיושב לי על הלב, לשפוך הכל בשביל שתדע ותבין.. אבל, אתה הבן-אדם היחיד

שגורם לי וגרם לי אי פעם לפחד מהמילה "לא", לפחד מתשובה שלילית, זה משהו

שלא קרה לי מעולם לפני שדיברתי עם מישהו על רגשות, זה משהו שלא קרה לי אף

פעם בסוף מערכת יחסים, זה משהו שקורה לי רק איתך.

אבל כל פעם שאנחנו ביחד נגמרות לי המילים, זאת אומרת, אני יכולה לדבר איתך

על כל דבר ועל כל נושא בעולם, על הכל.. חוץ מהעיקר.

והכל איתך כ"כ שונה, ומרגיש כ"כ אחר, ואני לא מבינה למה איתך כן ועם אף אחד

אחר בעבר לא.

כשאתה קורא לי "יפה" אני באמת מרגישה כזו, ופתאום לא אכפת לי שלא חשבתי

שאני כזו אף פעם.

כשאתה קורא לי "מושלמת", "מדהימה", "מקסימה", או כל אחת מהמילים האחרות

שאתה אומר, זה באמת גורם לי להרגיש כזו באותו זמן.

אבל איתך אני לא מרגישה רק "יפה" או "מושלמת" או כל דבר מהסוג הזה, איתך

אני מרגישה גם שלמה, כאילו שכל החיים הייתי פאזל שחסרה בו חתיכה ואתה

אותה החתיכה שעכשיו משלימה אותי.

אבל מה עוזר לי להרגיש? מה עוזרים לי כל המבטים, החיוכים, החיבוקים,

הנשיקות? מה עוזר לי להבין מה אני רוצה? כשאת הדבר החשוב ביותר אני לא

מבינה, לא יודעת.. מה אתה רוצה? מה אתה מרגיש?

החיבוקים שלך, החיבוקים האלה גורמים לי להרגיש כמו ילדה קטנה שעכשיו היא

בטוחה ומוגנת, הם גורמים לי להרגיש שאתה תשמור עליי שלא ייקרה לי כלום,

שיהיה לי רק טוב.

החיוכים שלך, החיוכים המדהימים האלה שלך גורמים לי לשמוע את הלב שלי

מתחיל לדפוק כ"כ חזק ומהר, אף חיוך בחיים לא גרם ללב שלי לדפוק ככה.

הנשיקות שלך, הן גורמות לי לחייך ימים שלמים בלי לדעת למה.

המבטים שלך, כל מבט גורם לי להיות הילדה הכי מאושרת בעולם, ופתאום הכל

נראה לי ורוד ויפה, ופתאום יש לי סבלנות לכל דבר ולכל אחד, וזה לא משנה אפילו

אם שנייה לפני זה המצברוח שלי היה רק סביר, כי מבט אחד ממך והוא הופך למושלם.

בזמן האחרון באים חברים שלך שקרובים אליי, הם זורקים הערות עלייך ועליי כבדרך אגב.

וזה מוזר לי לשמוע מהם דברים שאף פעם לא שמעתי ממך.

זה מוזר לי לשמוע פתאום "תפסיקי לשחק בו, יש לו רגשות" או "את לא יכולה לדעת אם הוא

מרגיש או לא כי אף פעם לא טרחת לשאול".

בחיים לא שיחקתי בך, רק שאף פעם לא ידעתי אם אתה משחק בי, או שאולי לא.

ואני באמת לא מבינה כבר, כי מהם שמעתי כבר הכל, וממך? עוד לא שמעתי כלום..

ואני יודעת שלא תראה את זה בחיים, כי מה באמת הסיכוי שתיכנס לפה?

אבל אם אי פעם תראה את זה בזמן הקרוב, אם ייקרה איכשהו המצב שבו תבין את כל מה

שאתה גורם לי להרגיש, תדע, שאני פה מחכה לך..