אהבה שלא תחזור לעולם...

יום אחד נכנסה המורה לכתה, ואמרה שמצטרפת אלינו ילדה חדשה. כולם שמחו, חלק חששו, אבל אני הייתי ממש מעוניין לראות מי זו.


לפתע נכנסה ילדה, ממש יפה, חמודה ומתוקה- שכל זה יכולתי לראות רק על הפנים שלה. התחלנו להכיר אחד את השני ומיד הפכנו להיות חברים.  היינו חברים 3 שנים !!  היו בינינו המון דברים- וביניהם הנשיקב הראשונה האמיתי שלי. הייתי קם בבוקר- וחושב עליה. הולך לישון - וחושב עליה.


פשוט אהבתי אותה.!


אני והחברה הכי טובה שלה התחלנו להתקרב. לא במובן של חברים אלא של ידידים. הפכנו להיות ידידים ממש טובים שמספרים הכל אחד לשני.  יום אחד היא התקשרה אליי (זאת שאהבתי אותה) ואמרה לי שהיא צריכה לראות אותי. הלכתי לראות מה קרה. היא שאלה אותי אם אני בוגד בה, עם החברה הכי טובה שלה. אמרתי לה שברור שלא, הרי היא כל העולם בשבילי ולמה שאני יעשה דבר כזה אם אני אוהב אותה? היא לא האמינה לי, ונפרדנו.


כשהיא עברה דירה (לא לעיר אחרת אלא למקום אחר בתוך העיר) אמרנו שנשמור על קשר הדוק ושנתראה לפעמים, הרי עדיין אהבתי אותה.


היא עברה ופגשה גם בדרך בנים חדשים, אך עדיין היינו ידידים טובים. הרגשתי שאני לא יכול יותר, ושאני חייב לאמר לה את כל מה שאני מרגיש כלפיה. נפגשנו והתחלתי לאמר לה את זה, אבל לא יכולתי. התחלתי לבכות. היא הרגיע אותי, ואז סיפרתי לה את הכל. פשוט הכל. שפכתי את הלב שלי. היא סיפרה לי שהיא גם אהבה אותי, אפילו באותה מידה, אבל אמרה שכדאי שנתגבר על זה. פשוט רציתי להתאבד. הרגשתי כאילו אין לי בשביל מה לחיות.


עברה עוד ככה חצי שנה- שבה היינו בקשר חלקי (מדברים פעם בשבוע, מתראים פעם בחודש) יום אחד היא התקשרה אליי ואמרה לי לבוא אליה שהיא צריכה לדבר איתי. הלכתי אליה, והיא אמרה לי שרק עכשיו היא מבינה שהיא אוהבת אותי. אני עדיין אהבתי אותה. התנשקנו. חזרתי הביתה והרגשתי שאולי יש עוד סיכוי, שנחזור להיות כמו פעם. כבר התחלתי לדמיין דברים.


בסופו של דבר התברר שהיא אמרה לי את זה ועשתה את הדברים האלה רק בגלל שהייתה מאוהבת במישו אחר, שרצתה לשכוח ממנו. למרות שהיה לי ממש קשה- סלחתי.


היום אנחנו כבר בקושי מדברים, אולי רק היי וביי. נראה לי שהיא בקטע עכשיו עם מישו, אבל זה כבר לא משנה. עכשיו, שאני כותב את המכתב הזה, יורדות לי דמעות. אני נזכר ברגעים היפים שהיו לנו ביחד. צחקנו ביחד, בכינו ביחד, עשינו הכל ביחד. כמו נפש תאומה.  אני מתחיל לשאול את עצמי- אולי זו הייתה אהבת אמת?


לא נראה לי שאהבה כזאת תחזור אי פעם. לפחות אני יודע שחויתי חלק ממנה...