💌 מכתבי אהבה
אם רק..
👁️
1,068 צפיות
💬
1 תגובות
אם רק...
אם רק היו נותנים לי רגע אחד לחזור אליו... הייתי חוזרת לרגע שאמרת לי שאתה אוהב אותי.. כי מאותו רגע זה התחיל... ולא התכוונתי לזה שהסיפור האהבה הגדול שלנו התחיל מאמי... לא! זה התחיל... האי אמונה שלי בך... האי יכולת שלי... להסתכל לך בעיניים ואחרי שאתה אומר לי "אני אוהב אותך" פשוט לקחת את האהבה הזאת איתי... ולהמשיך ולחייך.
לא! הייתי חייבת... הייתי חייבת לגונן על עצמי... להיסגר בבועה ואף פעם לא להאמין לך... תמיד לחשוד! תמיד למצוא סיבות... תמיד לבכות תמיד להיות עצובה... ממה?! ממה אהובי... פשוט פחדתי מהאמת... שאולי יש מישהו שבאמת אוהב אותי.. פשוט פחדתי אהובי! פחדתי שאתה כמו האחרים... אני מצטערת.
אני פשוט חושבת על כמה שאני מוכנה להקריב בשביל להחזיר ה-כ-ל אחורה! להאמין לך.. לתת הכל מעצמי בשבילך... ולא לשים מחסומים רק בשביל לא להיפגע ממך... לא לצאת למסיבה הזאת... לא לשתות ולא לעשות את מה שעשיתי כי אהובי זה היה מכעס אני נשבעת לך! חבל פשוט חבל שזה כבר לא משנה אהובי זה לא משנה כי אתה אף פעם לא תדע.. שכל הפעמים האלה שאנחנו נפגשים ועושים את מה שעושים זה מרגשות מאמי! ואני לא יודעת מה איתך מאמי כי אתה לא אומר מאמי... וזה הולך... זה נגמר... ואתה תהיה בדיוק כמו כל אחד... כמו כל מי שהיה... אני יבכה... אני יתגעגע... אני יחלום... אני יקווה... ואז אני יכיר בכך שיותר טוב לבד ואז אני יישכח!
אני לא רוצה לשכוח... בפעם הראשונה אני פשוט לא רוצה לשכוח! כי אני לא רוצה לחזור להרגשה הזאת שהרגשתי לפני שאהבתי אותך... אני אוהבת לאהוב אותך! פשוט אני לא רוצה שלא תהיה חלק מחיי... וכל מה שאני יכולה לעשות זה בעצם כלום... כי אתה לא תחזור ואנחנו לא נחזור ואני לא יכולה להחזיר את הגלגל אחורה ולתקן הכל כי אי אפשר לתקן את זה!
זה פשוט עצוב כי אני יודעת שזאת באמת הייתה אהבה... ונכון טוב שנזכרתי באמת להאמין שזאת אהבה... 9 חודשים אחרי אני נזכרת להאמין לך שבאמת אהבת אותי ובאמת שאני לא מבינה איך סבלת אותי כל כך הרבה זמן... את כל הריבים את כל הכעסים ובסוף את הדבר הכי נורא בחיי שעשיתי! ועוד אחרי זה היית מוכן לקבל אותי בחזרה... אין לי מושג אהובי אני לא יודעת כבר...
אני מבינה אותך מאמי מכל הלב אני מבינה, אני מגעילה וככל שאני כותבת וכותבת זה פשוט בא לי בבום לפנים! שאני צריכה עכשיו לשתוק.. ולאכול את כל החרא שאני עשיתי לבד... בשקט ולסבול! כל יום ויום לסבול כי מגיע לי אחרי הכל מגיע לי.. לקום ללכת לחזור ולחשוב עליך...
אם היו שואלים אותי מה הדבר שהכי הייתי רוצה עכשיו... בלי היסוס הייתי מחזירה הכל אחורה פשוט מגעילה...
ועכשיו כל מה שנשאר לי לעשות זה להתבונן בך בלב שלי... ולהפסיק לקוות ולהפסיק לחכות ולהפסיק לחלום ולהפסיק לאהוב... ולהתחיל לשכוח
שלך...
אם רק היו נותנים לי רגע אחד לחזור אליו... הייתי חוזרת לרגע שאמרת לי שאתה אוהב אותי.. כי מאותו רגע זה התחיל... ולא התכוונתי לזה שהסיפור האהבה הגדול שלנו התחיל מאמי... לא! זה התחיל... האי אמונה שלי בך... האי יכולת שלי... להסתכל לך בעיניים ואחרי שאתה אומר לי "אני אוהב אותך" פשוט לקחת את האהבה הזאת איתי... ולהמשיך ולחייך.
לא! הייתי חייבת... הייתי חייבת לגונן על עצמי... להיסגר בבועה ואף פעם לא להאמין לך... תמיד לחשוד! תמיד למצוא סיבות... תמיד לבכות תמיד להיות עצובה... ממה?! ממה אהובי... פשוט פחדתי מהאמת... שאולי יש מישהו שבאמת אוהב אותי.. פשוט פחדתי אהובי! פחדתי שאתה כמו האחרים... אני מצטערת.
אני פשוט חושבת על כמה שאני מוכנה להקריב בשביל להחזיר ה-כ-ל אחורה! להאמין לך.. לתת הכל מעצמי בשבילך... ולא לשים מחסומים רק בשביל לא להיפגע ממך... לא לצאת למסיבה הזאת... לא לשתות ולא לעשות את מה שעשיתי כי אהובי זה היה מכעס אני נשבעת לך! חבל פשוט חבל שזה כבר לא משנה אהובי זה לא משנה כי אתה אף פעם לא תדע.. שכל הפעמים האלה שאנחנו נפגשים ועושים את מה שעושים זה מרגשות מאמי! ואני לא יודעת מה איתך מאמי כי אתה לא אומר מאמי... וזה הולך... זה נגמר... ואתה תהיה בדיוק כמו כל אחד... כמו כל מי שהיה... אני יבכה... אני יתגעגע... אני יחלום... אני יקווה... ואז אני יכיר בכך שיותר טוב לבד ואז אני יישכח!
אני לא רוצה לשכוח... בפעם הראשונה אני פשוט לא רוצה לשכוח! כי אני לא רוצה לחזור להרגשה הזאת שהרגשתי לפני שאהבתי אותך... אני אוהבת לאהוב אותך! פשוט אני לא רוצה שלא תהיה חלק מחיי... וכל מה שאני יכולה לעשות זה בעצם כלום... כי אתה לא תחזור ואנחנו לא נחזור ואני לא יכולה להחזיר את הגלגל אחורה ולתקן הכל כי אי אפשר לתקן את זה!
זה פשוט עצוב כי אני יודעת שזאת באמת הייתה אהבה... ונכון טוב שנזכרתי באמת להאמין שזאת אהבה... 9 חודשים אחרי אני נזכרת להאמין לך שבאמת אהבת אותי ובאמת שאני לא מבינה איך סבלת אותי כל כך הרבה זמן... את כל הריבים את כל הכעסים ובסוף את הדבר הכי נורא בחיי שעשיתי! ועוד אחרי זה היית מוכן לקבל אותי בחזרה... אין לי מושג אהובי אני לא יודעת כבר...
אני מבינה אותך מאמי מכל הלב אני מבינה, אני מגעילה וככל שאני כותבת וכותבת זה פשוט בא לי בבום לפנים! שאני צריכה עכשיו לשתוק.. ולאכול את כל החרא שאני עשיתי לבד... בשקט ולסבול! כל יום ויום לסבול כי מגיע לי אחרי הכל מגיע לי.. לקום ללכת לחזור ולחשוב עליך...
אם היו שואלים אותי מה הדבר שהכי הייתי רוצה עכשיו... בלי היסוס הייתי מחזירה הכל אחורה פשוט מגעילה...
ועכשיו כל מה שנשאר לי לעשות זה להתבונן בך בלב שלי... ולהפסיק לקוות ולהפסיק לחכות ולהפסיק לחלום ולהפסיק לאהוב... ולהתחיל לשכוח
שלך...
💬 תגובות (1)
גם אני טיפוס חשדן..וקרה לי פחות או יותר משהו דומה...אבל התחלנו מחדש, ניסינו לבטוח אחד בשני (כי קשר ללא אמונה ובטחון אחד בשני הוא קשר לא בריא שנגמר מכוער).
בהצלחה!
רוצה להגיב? התחבר לחשבון שלך
התחברות