תמרי אל תלכי

"...והכנפיים שלו כל כך לבנות וכל כך שבריריות...והוא עף לו מעל שיח הורדים השעון על הגדר...וכמה הכל היה יפה באותו רגע...רק חבל שלא היית שם...נורא התגעגעתי אליך..."


קראתי את השורות האלה ודמעות זלגו מעיני. יכולתי לראות את דמותך בדמיוני, עומדת על השביל המרוצף ומביטה בפרפר לבן הכנף, שמש מאירה את עיני הדבש שלך. איך את מבחינה בכל אותם פריטים שאיש אינו שם לב אליהם? את תמיד מעריכה כל יום וכל דקה בחיים ומודה לאלוקים על כל נשימה, כל חיוך, כל קרן אור. את אופטימית למרות כל מה שמתחולל בקרבך, ולמרות שקשה לך בלעדיי, ולמרות שהחיים לא תמיד מאירים פנים אלייך.


תמר שלי, אני מבטיח לבוא לבקר כשאוכל...תחזיקי מעמד בנתיים. אני בוכה כל לילה כשאני חושב עלייך. כן תמרי, אני הגבוה, השרירני, החזק כביכול, נותן לדמעות הגדולות שלו להספג בכרית ובסדינים...נותן לגוף שלו לרעוד מפחד שאולי תלכי ולא תשובי.


אני זוכר שלא סיפרת לי שאת חולה יותר מחודש. כולם ידעו, חוץ מהאחד שאוהב אותך יותר מכל. ואז שאלתי אותך, סתם כי רציתי לשאול: "תמרי, אנחנו זה לתמיד נכון?" ולא ענית לי. ושאלתי שוב: "תמרי, את ואני...לנצח לא?" ולא הבנתי למה השפלת מבט. וקמתי בכעס מהכיסא ורציתי ללכת, הרגשתי כ"כ מרומה...הרי תמיד דיברנו על חתונה...מה קרה פתאום? ואז הרמת את ראשך ושנייה לפני שהלכתי לחשת בקול חנוק: "לא אבי, חכה" וסיפרת הכל, ובכינו, ואמרתי לך: "אנחנו נתגבר על זה, בעז"ה" ולחשת לי: "אנחנו? ביחד?" והדמעות חנקו את הגרון, לא יכולתי לענות...רק הנהנתי.


תמר יפתי, כבר שלושה חודשים את ככה, אני מפחד, אבל את לא. אני בוכה כשאת נכנסת לחדר ניתוח, ואת רק מחייכת את החיוך האופטימי שלך. אני רוצה לחבק אותך, להחזיק אותך קרוב קרוב אלי שאולי ככה לא תלכי, לא תגוועי לאט לאט. תמר רזית נורא, כאילו את נמחקת לי מול העיניים.


אלוקים, תעזור לה, אני לא אוכל בלעדיה...אלוקים בבקשה ממך א-ל רחום וחנון. אני יודע שהוא שאתה אותי. תמר תמיד אומרת שהכל לטובה. פתאום קשה לי כ"כ להאמין בזה, פתום קשה לי כ"כ לומר 'מודה אני' בבוקר, כי לפעמים אני מעדיף לא לקום.


תמר תמר, הכל יש לך: חכמה, כישרונות, אופי משגע, פנים מאירות, עיניים כובשות, חיוך ממיס, שמחת חיים. אך דבר אחד חסר לך: בריאות. הייתי נותן הכל, אפילו את החיים שלי, רק כדי לתת לך את הבריאות הכ"כ נשגבת.


תמר, אני מבטיח אני אבוא לבקר בקרוב. שמרי על עצמך וזכרי שאני זקוק לך, אל תוותרי, אל תלכי מעולמי כ"כ צעירה. את עוד לא בת 19...את לא יכולה ללכת ככה? אל תלכי אחרי אמא שלך. היא השאירה אותך ואת אבא שלך לבד...אל תשאירי אותי כאן לבד עם הכאב, את יודעת מה גדול הוא.


קשה לי לכתוב עוד...וקשה לי גם להפסיק. תחזיקי מעמעד. אני לא אפסיק להתפלל עלייך ולא אפסיק לאהוב אותך. אני מבטיח להיות איתך תמיד, גם אם לא פיזית.


אוהב תמיד


אבי


נ.ב- אני יודע שאת לא רוצה לתכנן שום דבר עכשיו ושאת לא רוצה להבטיח כלום כי את "לא יודעת מה יהיה מחר...אלוקים גדול", אבל אני חייב לשאול אותך שאלה אחת: תמרי, אנחנו זה לתמיד, נכון?