לנסיכה שלי

זה סיפור קלאסי על ילדה שהייתה הילדה הכי מושלמת בביצפר
היה לה הכללל..מאיות בכל המקצועות, היא הייתה הילדה הכי יפה בביצפר (היא באמת כזאת אני ממש לא מגזימה), היא הייתה צנועה, ועם האופי הכי מדהים בעולם!!
היא הייתה מלאך, אין מישהו שלא אהב אותה!!!
אבל חסר לה דבר אחד- אהבה....
ואז איזה ערס אחד שתמיד יושב בקפיטריה (מקום משכנם של הפרחות והערסים) התחיל לגלות בה עניין...
זה התחיל מנשיקה....התחיל מנשיקה אחת תמימה...נשיקה ארורה
מאותו היום היא נפלה בקסמיו...היא נפלה ברשת האהבה
היא זרקה הכלללל, הכללל לפח בשבילו..מה לא עושים בשביל חבר ראשון!?
הם בסכ"ה חודשיים ביחד והיא זרקה בשבילו הכל!


כולל אותי


היא הייתה הילדה הכי חמודה בעולם וחבל לי עליה....באמת שחבל...
אבל זהו, עכשיו זה נגמר...היא לא רוצה להקשיב לי וניסיתי בכל הדרכים...היא נעלה את כל הדלתות...ולא השאירה אף חלון פתוח...


והאמת שכמה שחבל לי, כמה פעמים שבכיתי, עכשיו זה כבר עבר, זה כבר פחות קשה,
למזלי, החופש הגדול לפני, ואני אתגבר, אני מבטיחה לך - אני אתגבר.
ויודעת מה!?...אני רק מאחלת לך שתהיה מאושרת, ושתמיד תהי ב"עניינים", שאת ונתי תישארו תמיד ביחד ושתמיד יהיה לך איתו הכי כיף בעולם,
שכל פעם שתראי אותו תרגישי תחושת ריחוף, ושאף פעם לא תרגישי מושפלת או שיהיו לך ספקות או יסורי מצפון לגביו.
כן, זה מה שאני מאחלת לך, שמה שאת מאמינה שהוא הווה באמת יתגשם....
נכון שזה נשמע הגיוני?....
אני לא יודעת, תגידי לי את,
אולי אני טועה, אבל לי זה נראה רק חלום...
חלום שמאודדד אבל מאודדד רחוק מהמציאות.....
אבל כנראה שזה ממש כיף לחיות בתוך בועה, בתוך בועה וורודה.....
אבל מי אמר שלחיות בתוך בועה אומר להתנתק מכל מי שסביבך!?..
סליחה, מצטערת.... לרגע שכחתי...
שכחתי שאני לא נכללת בפנטזיה המתוקה הזאת שלך,
אני כנראה לא מספיק in כדי להיכלל בה....
תסלחי לי, אבל את כל כך פתטית שזה מעלה על שפתיי גיחוך קל.....
את כל כך טיפשה שאת זורקת את כל מה שהיה לך בשביל רגע,
אבל כל אחד עושה את השיקולים שלו, ואם אלו השיקולים שלך...קטונתי מלעצור בעדך.
עכשיו כשאני כותבת את זה...אני כבר לא עושה את זה כי  אני חושבת שזה ישנה את דרך המחשבה שלך,
עכשיו אני משחקת את המשחק שלך,
אני עושה את זה כדי להוציא את כל הרגשות החוצה, אני עושה את זה רק בשביל עצמי,
דבר שנהגת לעשות רבות בחודשיים האחרונים.


היית בן אדם כל כך מלא בתוכן, כל כך מלא בחיות, בנתינה
ועכשיו לא נשאר מכל זה כלום, כשאני חושבת עליך אני רואה אותך קפואה,
חלולה, עם מבט ריק בעיניים,
מבט שאומר שאת לא פה בשבילי, את לא באמת מקשיבה, את לא באמת רואה את המציאות,
וזו הסיבה היחידה שאני לא יכולה לכעוס עליך,
אני מבינה אותך, לאורך כל הדרך,
פרט לדבר אחד, דבר אחד שהוא בשבילי בגדר חידה,
אולי בגלל שאף פעם לא עברתי את זה וחס וחלילה שאני גם לא אצטרך לעבור.
גירושים.
אני באמת לא מבינה למה את מפילה את התיק הכבד שבני האדם מכנים אותו בשם "אחריות" על ההורים שלך,
כאילו שזה לא מספיק קשה להם לעזוב בן זוג וארבע ילדות קטנות,
ובמיוחד לאור העובדה שאת יודעת שהפירוד הזה הוא נחוץ, כי ההורים שלך ניסו להתפשר בעניין הדת, אבל לא הלך,
אז מה?!...הם אוהבים האחד את השניה ואת צריכה להתנחם בעובדה הזו.
והרי עד היום אף אחד לא מת בגלל שההורים שלו התגרשו,
ואני גם לא מאחלת לאף אחד למות בגלל כזה דבר....


וברכה אחרונה שנותרה לי לאחל לך היא שתדעי לברור את האנשים סביבך,
שתדעי לבחור לך חברות, חבר, שתדעי להבחין מי באמת רוצה בטובתך ומי סתם מנצל,
כי האנשים שסביבך הם אלה שעושים אותך, והם אלו שמשפיעים עליך, בין בגלוי ובין בנסתר,
אז תחפשי טוב, ואל תתפשרי,
עד שתמצאי.
ואני מקווה שתמצי את יכולותייך עד תום ותפיקי את הטוב ביותר מעצמך.


ואולי כבר לא נותרה לי אף ברירה
זה קשה...אבל אולי הגיע הזמן להודות שאיבדתי אותך....
איבדתי חברה
זה קשה להודות שהפסדתי...אין לך מושג כמה שזה קשה לי!
הפסדתי במלחמה הזאת....שבדומה לכל מלחמה - אין בה מנצחים....יש רק מפסידים יותר ומפסידים פחות
ונכון, אולי הפסדתי...והפסדתי פה הרבההה
אבל את תפסידי הרבה יותר...לצערי את הולכת להפסיד הרבה הרבה יותר....
הפסדת אותי, ובסוף הרי תפסידי גם אותו...
אם רק היית מקשיבה....
אם רק היית נותנת לי לגעת בך, לגעת בך עמוק בפנים כמו פעם....
והדבר הקשה יותר מכל...יותר קשה מלדעת שאני זאת שעזרתי לך להגיע למקום שאת בו היום,
הדבר שהכי כואב הוא להודות ביני לבין עצמי
שזרקת אותי.....
זרקת אותי לפח, והכי גרוע...בשביל גבר!
רק אמרתי לך שהוא משפיע עליך לרעה וכבר אותי עזבת,
התקשרתי עשרות פעמים, ניסיתי בכל דרך אפשרית להחזיר אותך אלי....
אבל כנראה שבקרב הזה הפסדתי
כי גם אם נשלים זה בחיים לא יהיה אותו הדבר
כי נייר שזורקים לפח אף פעם לא חוזר להיות כמו פעם...
הוא אף פעם לא חוזר להיות ישר....