לסבא שבשמיים

לסבא היקר!


 


כל החוויות והדברים שעברנו כנראה ישארו בגדר זיכרון. ארבע שנים, זה נשמע כל כך הרבה זמן ואני מרגישה כאילו רק אתמול איבדתי אותך – פיזית – לתמיד.


ארבע שנים עברו מאז היום הנורא שאמרו לי שיותר אני לא אוכל לראות אותך יותר, אך הם עברו במהירות, יותר מידיי מהר.


סבא, אני לא אשכח אף פעם את היום שאני ראיתי אותך פעם אחרונה. שבוע לפני שנפטרת. עשינו לסבתא מסיבת הפתעה כולם הגיעו, ואני זוכרת שכולם בכו בגלל ההתרגשות, גם אתה. ואני ישבתי לידך, כשאנחנו מסתכלים אחד אל השנייה ומחייכים ודמעות בעינינו – דמעות של שמחה והתרגשות. אני לא אשכח לעולם את החיוך שלך את החיוך המדהים שלך.


בתחילת המחלה אתה הרמת גיגית, עשית בטעות תנועה לא נכונה ושברת את העצם. שמו לך תומך ביד כדי שהעצם תתאחה ותוכל להבריא. אבל המחלה אכלה לך את העצם, המחלה הרסה אותך.


אני זורקת בחורף אתה רצית להוריד ממך את הסוודר, כנראה היה לך כבר חם מידיי, והגשתי לך עזרה, פתאום יצא לך זעקה של כאב, כאב לך ביד, ואני אני שמרתי את הדמעות. אני לא רציתי שתראה שאני מרחמת עלייך. אבל אחרי שהסוודר הורד ממך ואני הלכתי לחדר ובכיתי. כאב לי לדעת שאתה סובל, שכואב לך.


היו לנו ימים כל כך יפים ביחד ומצחיקים. אני זוכרת שהייתי ילדה קטנה והוצאתי לשון אתה עשית סימן של מספריים ועשית כאילו אתה הולך לחתוך לי את הלשון. ובארוחות הצהריים עשינו תחרות מי מסיים לאכול ראשון . היו לנו דברים שייחדו רק אותנו, שנינו בני מזל בתולה, שנינו נולדו באותו החודש, שנינו אוכלים לאט, שנינו שמאליים והיו לנו עוד מלא דברים שגרמו לנו להיות שונים משאר המשפחה.


אני רוצה לומר לך למרות שאולי אתה לא שומע אותי, שאת הזיכרונות הללו אני לעולם לא אשכח, הם תמיד ישארו לתוך הלב שלי במקום שאי אפשר להוציא אותו...לעולם!!!


 


                                                                   אוהבת ומתגעגעת עד בלי סוף,


                                                                                                             מירב