אל טטעו זה לא מכתב אהבה .. מכתב על חלומות

כמה כאבה נפשי כאשר הבנתי שנכשלתי, ששוב אכזבתי את כולם ובעיקר את עצמי.. תמיד כל מה שהיה חשוב לי זה להגשים את חלומותיי להיות מישהי חשובה דמות שתשפיע להצליח בחיים אך הכול נעלם לי בין העיניים באותו היום, הבכי נמשך לתוך הלילה הרגשתי מתנדנדת בין חיים למוות.


כול חיי נלחמתי כדי להצליח , תמיד זה היה כרוך בעבודה קשה אך מעולם לא התייאשתי לא וותרתי כי ידעתי שהרצון הרב שיש לי והאמונה הם שיובילו אותי להצלחה... וכך היה במשך תקופה הגעתי להישגים שלא חלמתי עליהם והכל היה בזכותי בזכות העבודה הרבה. לפתע החלום לא היה כה רחוק ממני הרגשתי בפעם הראשונה שאני באמת יכולה להגשים כול חלום שלי...


אך אותו יום ארור ניפץ לי הכול, שבר אותי כול כך הרגשתי לא פייר איך תמיד אני נכשלת איך אף פעם שום דבר לא בא לי בקלות.... הרגשתי שהחיים רימו אותי הרגשתי איך שוב החלום נהפך להיות כול כך רחוק..אנשים ניסו לעזור אמרו זה לא סוף העולם אבל הם לא ידעו שבשבילי זה כן שאם לא אצליח לאגשים את חלומותיי אז הכול היה לשווא.. הרגשתי איך הגוף שלי מתעייף אט אט הנשמה כבר לא רצתה להיות פה עוד..


באותו יום הכול עבורי השתנה , הכוח שתמיד היה בי הלך מבלי לשוב הרצון התקווה כבר לא היו חלק ממני, כלום כבר לא חשוב מבחנתי איבדתי עניין בכול, נשארתי בגופי בחיים אך נשמתי עזבה ממזמן היא לא נותרה בחיים.. הכאב מהכישלון היה כה גדול..


ברגע שחלומך מתנפץ ואתה יודע שהוא נהפך לבלתי אפשרי דבר לא ישנה, המשכתי בחיים ומידי פעם אם תפגשו בי תראו חיוך על פניי אך אל תתנו לזה להטעות אתכם  זוהי רק מסכה שאני נוהגת להשים שאני ליד אנשים שלא ידעו מה באמת מתחולל בליבי...


חלקכם יבינו את כאבי ואולי יוכלו אף להזדהות וחלקכם תוך כדי קריאה תעבור לכם המחשבה מה הבעיות שלה... אך אני לא מצפה לא לשני הדברים הללו רק רציתי לשתף אתכם בכאבי..


אולי הזמן כן ישנה משהו, ואולי עדין לא מאוחר מידי אך כך או כך היום יותר מתמיד אני מרגישה אבודה....