סיפור חיי...

אז אני אתחיל בזה...



כמו שאני זוכרת את עצמי הייתי ילדה ילדה ביישנית עד גיל 16 בעירך לא יצא לי לדבר עם בנים ובכלל הם היו רק בגדר פנטזיה או משהו שאף פעם לא יקום ולא יהיה.



לאט לאט הזמן חלף לו.... והתחלתי לצאת לאויר העולם [נקרא לזה ככה] התחלתי להכיר בנים לפתח קשרים וגם לפרום קשרים...



אני כל הזמן אמרתי לחברותיי שאני אף פעם לא יואהב שאני גם אף פעם לא יבכה בשביל שום בחור [ גבר -איך שבא לכן ] ואכן כך קרה [ או שלפחות חשבתי שיקרה] ....



 יצאתי נהניתי ביליתי ... היה לי נחמד... להיות נאהבת ולא מאוהבת...



אני אספר לכן...



התחלתי לצאת עם מישהו שלא הצלחתי אפילו לאהוב אותו... אפילו להסתכל עליו.... אבל הוא..?! היא מאוהב הי עד דמעות / כאב.. ולי כן זה כאב ..

הסכמתי לנסות להיות חברה שלו ... ואז שהייתי עימו כבר חצי שנה התאהבתי "בו" והייתי מאושרת עד הגג עד שכבר סגרנו שנה של חברות והוא החליט שזהו הוא רוצה להיפרד ושלא מתאים לו...



אני הייתי בדיכאון כבד ועמוק.. בכיתי ימים ולילות ירדתי במשקל 11 קילו.... [ הייתי בת 18 בעירך ] ... הוא אף פעם לא הסביר לי את הסיבה האמיתי למה ניפרדנו...



לאט לאט הזמן עבר שהיה דומה לנצח... אני אישית חשבתי שזהו החיים שלי נעצרו... אני אפילו לא יכולה לתאר לכם איזה עצובה הייתי... ישבתי בכיתי ... עם זה בחגים בשבתות ובאירועים ... אך הוא השפיל אותי... ומהשיחה האחרונה שדיברתי עימו  אמרתי לו ת'משפט " תקשיב חמוד, העולם הוא עגול הוא לא מרובע ... לכן הוא מסתובב ... ושהוא מסתובב זה יהיה לך מאוחר כדי לתקן את עברך ואת טעויותך..."



הוא צחק... ואני הבטחתי שאני יותר לא מתקשרת ולא עונה לו ושוכחת אותו...



וכך היה היתגייסתי לצבא - סיימתי עם תעודת היצטיינות... תוך כדי שנתייים של שירות הספקתי להשלים את הבגרויות להוציא רישיון נהיגה וללמוד מכירות בכירה...



עד שזה קרה יום אחד... "היתאהבתי.." ובמי...? בשכן שלי... שזה היה הזוי לגמרי... הוא תמיד היה לידי... אומנם לא היינו ממש בקשר דיבורי רק בהייי ובבייי....



חחח  [ הייתי דלוקה עליו ממזמן אבל זה חלף לי..]


התחלנו לצאת ... ואני לא האמנתי שאי פעם אצליח לצאת עם מישהו...


יום אחד אני מקבלת טלפון מאותו אחד "שזרק אותי לכלבים" והוא מתחנן שנחזור [ אין לי מושג איך הוא השיג את מספרי...] הוא מבקש סליחה ופשוט אומר שהוא יודע שעבר מלא זמן ושהוא רוצה לחזור...

מובן מאליו שניתקתי את הפלאפון וצחקקתי לעצמי.... לאחר מכן אני מקבלת טלפון מאמא שלו מאחיו...שהם פשוט מתחננים שנחזור...



שלחתי לו בהודעה שיזכר במשפט האחרון שרשמתי לו... והוא לא ענה לי... הוא יתבייש.. [כניראה ]



אחרי שנה וחצי שיצאתי עם אותו שכן שלי... חח

הייתי כבר בת 24.5 הוא הציע לי נישואים... היתחתנו ונולדה לנו בת ... קראתי לה שירלי... כי כשהייתי קטנה הייתה לי חברה בגן שקראו לה שירלי והיא נפטרה... ועד היום אני זוכרת שבארגז החול [ בגן ] הבטחתי שלבת שלי יקראו שירלי... וכך זה היה...



אז סת"ם ככה בנות רציתי לומר לכן שאם אתן לרגע עצובות ואתן אומרות לעמצכן שזהו זה סוף העולם אז שתדענה לכן שזה לא הסוף... שלכל בנ"א יש תחליף ויש המשכיות...





בנים יש כמו גרביים...



אוהבת!!! ומאחלת רק טוב .... אלינור