חיים שכאלה

חברים יקרים שלום


 


ברצוני לשתף אותכם במשהו מאוד אישי .משהו שקרה לי בחיים. לפני שהתחלתי לכתוב לא יודעתי ממה להתחיל סדרתי את מחשבותי והינה זה בא:לאחר שבע חודשי הריון קשה נולדו לי בשעה טובה שני ילדים מקסימים,ואם אתם שואלים אותי הם תאומים הכי יפים.היה זה לא קל לטפל בהם  .אז חצי שנה ראשונה בקושי היה לי 10 דקות בלילה לישון אבל בכל זאות ראתי בזה כיף.כיף הכי גדול לטפל בתינוק רך הוא להיות קשוב לצרכים שלו.להיות תמיד שם כשהו צריך אותך.כיף אדיר זה גם לעקוב לאחר ההתפתחות שלו,צלילים ראשונים שיוצאים ,עמידה על רגליים צעדים ראשונים...גיליתי שילדי מאוד פיקחים ,ערנים למה שקורה סביבים וגם שונים זה מזה.


ככול שהזמן עבר כך הפארים בינהם גדלו.אחד הפסיק לענות על שמו, הפסיק להתעניין במתרחש סביבו הסתגר לתוך עצמו לא נתן לאף אחד לגעת בו חוץ ממני ,אימו.


ילד השני המשיך להתפתח כרגיל .זאות הייתה נחמה שלי.כל הזמן ניסתי לנחם את עצי בעובדה שלכל ילד קצב התפתחות משלו.בגיל שנה וארגע חודשים זה כבר עבר את כל גבול.לא רוצה ללכת לא להתהפך לא לענות על שמו ואז...אז התחילו כל הריצות לרופאים במכון להתפתחות הילד, בדיקות שמיע,זרימת חשמל במוח וכו.. עינוי אחד גדול.עד שלבסוף אחרי 6 חודשים אובחן ילדי היקר כ "אוטיסט".!!! היה זה סוף העולם בשבילי.ילד יקר שלי,ילד יפה כל כך סבלני כל כך,


ילד שלא דורש תשומת לב כמעט.הרגשתי שכל עולמי חרב עלי.למה דווקא לי זה קורה??? מה ?עשיתי משהו לא בסדר?? מה הסיבה לזה????


יעוש...ברגע אחד התנפצו בי כל התיקוות כל הציפיות!!! מה עלי לעשות עכשיו???איך לעזור לו להבריא???


מהר מאוד הבנתי שעלי  להיות חזקה למענו .לאחר הרבה מאוד שיחות עם אנשי מקצוע הבנתי שמה שקרה יכול בעצם לקרות לכל אחד


זה לא תלוי במה שאכלתי בזמן הריון זה לא קשור לגנטיקה ולא לתורשה.פשוט מאוד עדיין לא יודעים מהיכן זה נובע.ומה סיבה שגורמת לכך.


עברתי תקופה שבה כל יום לקחתי אותו לטיפול אחר עד שסוף סוף הוא ניכנס לגן שבו קיבל את כל הטיפולים.קצת נחת בשבילי.עם הזמן החולף הבחנתי בשינויים שחלו בו.שינויים טובים כמובן,בכל התחומים.


יום אחד פנת אלי מנהלת הגן ושאלה האם אני רוצה להצתרף לקבוצת תמיכה של הגן.בקבוצה משתתפות האימאות שילדהם סובלים מאותם בעיות או בעיות אחרות ,לא אכנס לזה עכשיו.


היה זה נחמד לדעת שיש מישהו שמקשיב ושמבין .


בקבוצה זו באמת הרגשתי טוב בסה"כ אני לא אימא היחידה שעוברת תקופה קשה.בין היתר חוץ משיחות על בעיות שאיתם מתמודדים הילדים היו לנו מפגשים של דמיון מודרך , כתיבת סיפור ,שעת יצירה וכו'


באחד המפגים התבקשנו לכתוב מכתב בשם האחים ולתאר רגש או מחשבות שלדעתינו עוברות בראשים שלהם.והינה המכתב שאני כתבתי בשם האחיו התאום:


אימא יקרה שלום


את יודעת שאני מאוד אוהב את אחי


את יודעת שאני מאוד רוצה לשחק איתו


למה הוא לא מתייחס אלי?


אימא הוא שומע?הוא מבין שאני פונה אליו?


למה הוא לא מדבר איתי??? נו אימאאאא


תסבירי לי פעם אחד למה הוא מסרב לכל בקשה שלי למשחק!!!


אימא אני רוצה לעזור לו.אני מבין שיש לו בעיה קטנה.מה עלי לעשות??? נו אימאאאא תגידי לי משהוווו.למה הוא מפנה לי גב?אני רוצה לשחק איתו!!!!


אימא אל תיהי עצובה.את יודעת אימא ,אני מאוד אוהב אותך.


                              מלאך שלך


 


זה היה מכתב שחיברתי בשמו.היו אלה מילים שיצאו מהלב.משהו שבאמת הרגשתי.משהו שילד השני שידר לי כל הזמן...


חברים יקרים חצי שנה לאחר מכם גם הילד השני


קבל אותה הבחנה."בעית תקשורת נירחבת" אוטיזם!!! צחוק הגורל.


כתבתי את זה לא רק כדי להוריד אבן מלבי אלה גם כמסר ועידוד להורים צעירים שביננו.


שימו לב להתפתחות התקינה של תינוקכם תתיעצו עם אחיות "בטיפת חלב"עם רופא ילדים שלכם.לא להזניח תורים ומעקבים שקשורים להתפתחות. בעיקר תעודדו אותם תקדישו להם את כל תשומת הלב שמגיעה להם וכמובן תואהבו אותם איך שהם כי הם שלכם.


                         באהבה