מפגש ליילי 4

ישבנו עם רז עד 1 בלילה ושתינו בלאק לייבל.


אני לא אחת שמתמסטלת מהר, אני צריכה לשתות ממש הרבה כדי להגיע למצב של סטלה, ובחיים שלי לא הקאתי מאלכוהול כמה שלא שתיתי, אבל רז היה ממש שיכור, ידעתי שאני לא אתן לו לחזור הבייתה לבד, וגם אני לא רציתי לעלות על הגה למרות הכל.


בסוף הצעתי לו להשאר לישון אצלי ובבוקר כשהוא יהיה שפוי הוא יסע הבייתה.


"אבל זה מובן לך שאתה ישן על הספה , נכון?!" אמרתי לו חד וחלק.


"טוב בסדר.." ענה. הבאתי לו כרית ושמיכה.


"את עייפה?" הוא שאל כשסידרתי גם את הסדין על הספה.


"לא."


"בואי נראה סרט."


"איזה סרט?" שאלתי.


"לא יודע,, איזה סרטים יש לך?"


לאחר שמיינתי את כל סרטי הדיוידי שהיו לי מצאתי סרט בשם 'דימדומים'.


הוא היה אצלי בארון תקופה מסויימת ואף פעם לא יצא לי לראות אותו.


הכנתי פופקורן, פתחנו את הספה למיטה והתכסנו בשמיכה יחד, כמו שבד"כ זוגות רואים סרטים בימי חורף גשומים.


הסרט היה מעניין, זה היה מן סרט איימה שסיפר על נערה שמתאהבת בערפד.


לאחר כחצי שעה כשהשעה הייתה 1:30 בלילה שמעתי דפיקות בדלת, מי זה יכול להיות אם לא אושר? חשבתי לעצמי כשפתחתי את הדלת ובאמת ראיתי אותו.


"כן, מה רצונך?" שאלתי אותו רצינית.


שוב הוא סרק אותי מכף רגל ועד ראש מכיוון שלבשתי פיג'מה .


פתאום הוא התקרב אלי ונישק אותי שוב, אך הפעם שוב דחיתי אותו.


"אל תגע בי!" אמרתי לו ברוגז כשנזכרתי באותה הבחורה הבלונדינית שהייתה איתו לפני יום.


"מה קרה?" הוא שאל מבולבל.


"אני לא לבד!"


"אז עם מי את?"


"זה לא עניינך אנחנו לא חברים!" עניתי ושמעתי את קולו של רז מהסלון. "נועה הכל בסדר?"


אושר נראה מופתע, ואפילו יכולתי לראות במבטו אכזבה קלה.


"אה, עכשיו אני מבין הכל!" פתאום הוא הגיב בנימה רצינית.


הסתכלתי עליו במבט שואל.


"פשוט הית צריכה מישהו שיעזור לך לאבד את הבתולין, אז ניצלת אותי, ועכשיו ,אחרי שקיבלת את מה שרצית את כבר לא צריכה אותי, אז את שוכבת עם גברים אחרים?" אמר וכמובן שנפגעתי, אני באמת נראת אחת כזאת? חשבתי לעצמי בעצב. הדמעות איימו לפרוץ, אבל אני לא אתן לו את התענוג לראות אותי בוכה בגללו.


"ניצלתי אותך?" שאלתי המומה.


"סליחה באמת שאנסתי אותך, אתה הרי ממש לא רציתי שיקרה מה שקרה, ניסית לברוח אבל לא נתתי לך, זה נקרא ניצול?" הוספתי.


"וחוץ מזה אני לא חייבת לך כלום, אתה יוצא עם מי שאתה רוצה ואני אצא עם מי שאני רוצה. ואני חוזרת על עצמי אנחנו לא זוג!"


"אז איך תסבירי את זה שדווקא אני היתי הראשון שלך?" שאל.


"אין מה להסביר פה, פשוט היתי עיוורת וטיפשה, וזה פשוט קרה.." עניתי.


"לא ציפיתי ממך שתתנהגי ככה.." אמר רציני.


"איך ככה?!" שאלתי עדיין כועסת.


"כמו בחורה מהרחוב." ענה , הרגשתי שהלב שלי נקרע לחתיכות קטנות, זה מה שהוא חושב עליי? אני לא כזאת! לא שכבתי עם אף אחד מלבדו בחיים שלי, למה הוא מדבר אליי ככה?


"טוב, תעוף לי מהעיניים, הדעות שלך לא מעניינות אותי." שיקרתי  בקור רוח ולפתע רז בא.


"אז זה הקורבן הזמני שלי?" אושר לא התייאש מלפגוע בי.


"אושר לילה טוב!" אמרתי כשדחפתי אותו וטרקתי את הדלת ורק אז הדמעות פרצו .


"מה קרה?" רז שאל בבהלה כשחיבק אותי.


"אני שונאת אותו רז, נמאס לי ממנו." אמרתי תוך כדי הבכי כשחזרנו לסלון ורז הביא לי מהמטבח כוֹס מים.


התלבטתי אם לספר לרז או לא, בסוף החלטתי שלא אספר, למרות שהוא ניסה לשכנע אותי "לשפוך את הלב".


לבסוף נרדמנו יחד עם רז על הספה.


בבוקר למחרת שזה בעצם היה יום שישי, התעוררתי עם כאבי ראש נוראיים כי בכיתי כמעט כל הלילה. רז נסע ב7 בבוקר אחרי שהודה לי על הכל ואמר שעלינו להפגש יותר.


הגעתי לעבודה ולמרות הכל ניסיתי לחייך, הרי אסור לי להביא איתי את הבעיות האישיות שלי לעבודה, זה לא מקצועי.


אף אחד לא שם לב שהיתי "על הפנים" חוץ מדינה, היא הכירה אותי טוב מדיי.


"שוב הבחורצ'יק הזה פגע בך?" היא שאלה בסוף היום כשסידרנו כבר הכל למקומות.


"נמאס לי ממנו, אני אוציא אותו מהראש שלי בכל מחיר, הוא לא בשבילי." אמרתי לה בייאוש.


"ככה את הולכת לוותר? תמיד חשבתי שאת עקשנית כשמדובר בהשגת מטרותייך" אמרה לי.


"גם אני חשבתי, אבל הבחור הזה, שום דבר לא ישנה אותו, אין לו לב." עניתי.


"אין בנאדם בלי לב, נועה, צריך לדעת להגיע ללב של אותו בנאדם." ענתה.


הרגשתי בטלנובלה, למרות שידעתי שדינה צודקת.


פתאום בדרך לדירה שוב התחלתי לחשוב עליו. למה הוא כל-כך התרגז כשהוא ראה את רז? הרי לא אכפת לו ממני, הוא סתם רצה לשכב איתי ולא יותר מזה. המחשבות האלה התרוצצו בראשי, למרות שניסיתי להתנער מהן.


לאחר קנייה קצרה של כמה מצרכים הגעתי לדירה שלי, שמעתי מוסיקה רועשת ששפעה מהדירה של אושר, בטח מכייף לו כרגיל עם איזו בחורה עם גוף של דוגמנית. חשבתי.


החלפתי בגדים והתחלתי לעשות ניקיון לכבוד השבת. אחותי וחברה שלי הבטיחו לי שיבוא אלי לשישי-שבת.


השעה הייתה בערך 16:00 כשגרפתי את המים האחרונים שנותרו על ריצפת דירתי החוצה ולפתע ראיתי את אושר יושב על המדרגות שהיו בכניסה לדירה שלו ומעשן.


הבטתי בו במבט קר וניסיתי להתעלם, למרות שהרגשתי שהלב שלי עוד רגע יתפרץ החוצה.


הרגשתי את מבטו מלווה אותי עם כל תנועה שאני עושה, הפעם גם הוא לא אמר לי שום דבר וזה הפתיע אותי. מה, זהו? הכל פשוט נגמר בינינו? חשבתי לעצמי מאוכזבת, למרות שידעתי שגם לא היה בינינו שום דבר מלבד לילה אחד שבו שכבנו, לילה שבחיים שלי לא אשכח.


הוא היה כל-כך חתיך, ידעתי שאף פעם לא יהיה לי סיכוי עם מישהו כמוהו, מישהו שכל הבחורות רודפות אחריו, מישהו שיכול להשיג כל מה שהוא רוצה.


ולמרות הכל הייתה בי איזושהי תקווה קטנטונת שהסתתרה איי שם בתוך הלב.


הערב הגיע והלכתי לשער הקיבוץ לפגוש את אחותי ואת חברה שלי שבעצם גדלתי איתה.


אחותי הייתה אז בת 17, היא הייתה ילדה יפייפיה וידעתי שיהיה מסוכן שאושר יראה אותה , כי אז הוא ינסה לכבוש אותה, והיא רק ילדה היא יכולה ליפול במלכודת שלו בלי בעיה.


"התגעגעתי אליכן קפות!" אמרתי בנימה משעשעת כשראיתי אותן ונתתי לכל אחת מהן חיבוק של דקה.


"ככה זה כשאת לא רוצה לבוא לבקר!" אמרה מורן (החברה שלי) כשהתקדמנו לכיוון הדירה שלי. 


לצערי דווקא באותה שעה אושר שטף את הרכב שלו יחד עם  שני חברים שלו.


"ליאל, שלא תעיזי לשים עין על אך אחד משלושת הדבילים האלה! שמעת?" אמרתי לאחותי שהביטה בהם בוחנת אותם.


"למה?" היא שאלה בהתעניינות.


"פשוט אל תתקרבי אליהם!" חזרתי על עצמי ונכנסנו לדירה כשהבנים מסתכלים עלינו בסקרנות.


"ועכשיו את מוכנה להסביר לנו מה הסיפור עם הבנים האלה? הם אנסים או משהו?" מורן ששאלה מבוהלת.


"לא, הם לא אנסים, פשוט תשמעו בקולי ואל תתעסקו איתם. הם מסוג הבנים שמחפשים אצל בחורות רק דבר אחד." הסברתי וידעתי שהבנות הבינו אותי.


"חבל שכל החתיכים כאלה." ליאל אמרה כשהיא נאנחת ומביטה בחלון לכיוון אושר וחבריו.


מייד סגרתי את הוילון ומשכתי את כף ידה של ליאל למטבח.


הכננו ארוחה עשירה כשתוך כדי הבנות מעדכנות אותי בכל מה שהולך בעיר.


בלילה תכננו לצאת לדאנס בר שהיה בקיבוץ. התפללתי שאושר לא יהיה שם, כדי שלא יתחיל עם ליאל ומורן.


מורן הייתה בוגרת וידעתי שאפשר לסמוך עליה, אבל ליאל, היא הייתה מורדת, אם מישהו מוצא חן בעיניה היא תעשה הכל כדי להשיג אותו. ידעתי שאסור לה להתקרב לאושר כי הוא עלול לנצל את זה.


התלבשנו ויצאנו בערך כשהשעה הייתה 23:00.


הגענו לדאנס בר ברגל זה לא היה רחוק מהדירה. המקום היה מלא בצעירים וחלק מהם כבר הכרתי.


התיישבנו ליד הבר והזמננו.


לאחר כ20 דקות ראיתי את ליאל מדברת עם בחור שלא כל-כך הכרתי. ביקשתי ממורן שתעזור לי לשים על ליאל עין שהיא לא תיעלם לנו. וישבנו כך עם מורן על הבר ודיברנו.


למזלי הרב אושר וחבריו הגיעו רק ב4 לפנות בוקר כשבדיוק רצינו ללכת לדירה.


ניסיתי לעשות הכל כדי שליאל לא תראה את אושר ואושר לא יראה את ליאל.


ראיתי איך אושר עבר דווקא לידי כשאותה הבלונדינית שוב איתו. הוא הביט בעיניי מבט חודר שהיפנט אותי, אך הוא לא אמר כלום, אלא פשוט חלף על פניי.


"מה יש לו?" מורן שאלה כששמה לב שזה אותו הבחור שהיא ראתה אחר-הצהריים.


"אני חייבת לספר לך, אני כבר לא יכולה עם זה." אמרתי לה מיואשת.


"כשליאל תרדם, נשב במטבח ואני אספר לך" הוספתי והתחלתי לחפש את ליאל במבטי וראיתי שהיא רקדה עם אותו הבחור.


"איך אתן יודעות להרוס מסיבות!" ליאל רטנה כי לא הסכמנו להשאר עוד.


"כבר 4 ורבע בבוקר, כל המפגים מתאספים שם בשעות כאלה, אחרי שהם חוזרים ממסיבות בתל אביב" אמרתי לה כשפתחתי את הדלת.


"עד שהכרתי מישהו חתיך." אמרה עדיין מרוגזת.


"לא נורא ליאל, את תכירי עוד אלף כמוהו בחיים שלך, את עוד ילדה." מורן התערבה.


לאחר שליאל הלכה לישון בחדר השינה שלי אני ומורן לבשנו פיג'מות , הכננו נס קפה ויצאנו לשבת בגינה . דיברנו וסיפרתי לה הכל. ניסיתי לדבר בשקט, כדי שאף אחד לא ישמע.


היא הייתה המומה.


"נועה, ממך הכי לא ציפיתי!" אמרה


"אני יודעת,  אני גם לא ציפיתי מעצמי." עניתי בייאוש.


מורן הייתה מבוגרת ממני בשנתיים, והיה לה ניסיון עם בנים כי היא יצאה עם בחור במשך 5 שנים והם נפרדו בגלל מישהי שהתערבה להם בקשר.


"טוב, אין מה לעשות, כנראה זה היה צריך לקרות." אמרה לבסוף ולגמה מהקפה שלה.


סיפרתי לה גם על רז והיא שאלה אותי אם אני מרגישה כלפיו משהו. אף פעם לא הרגשתי כלום כלפי רז, גם כשישננו יחד לא הרגשתי שום דבר מיוחד, לעומת אושר, אני רק רואה אותו כולי מתרגשת. למה החיים כאלה לא הוגנים?


"אני באמת לא יודעת מה להגיד. אושר הזה נשמע לי בחור לא רציני בכלל, ואני הכי לא רוצה שתפגעי."


פתאום ראיתי את אושר חוזר לדירה שלו, הפעם הוא היה לבד. מייד שתיינו שתקנו והבטנו בו, אך כשהוא החזיר מבט ניסינו להמשיך לדבר על נושאים אחרים. הוא נכנס לדירה שלו מבלי להגיד שום דבר.


דיברנו עד 5 וחצי בבוקר ואח"כ הלכנו לישון.


למחרת ליאל התעוררה לפנינו והעירה אותנו כמובן.


היא הכינה ארוחת בוקר עשירה וסידרה את המטה, הופתעתי, לפני כן ליאל הייתה בלאגניסטית לא קטנה, כנראה היא מתבגרת. חייכתי לעצמי.


מאוחר יותר באותו יום אני ומורן יצאנו לטייל בקיבוץ, ליאל ביקשה להשאר בדירה כי לטענתה לא היה לה כוח, הסכמנו למרות שזה היה חשוד בעיניי.


לאחר כשעה חזרנו ולפתע ראיתי את ליאל יושבת ליד אושר על הספה המתנדנדת כשעוד כמה חבר'ה יושבים איתם. הלב שלי יצא ממקומו.


מייד התקרבתי אליהם במהירות .


"ליאל, תכנסי לדירה!" אמרתי לה בתוקפנות. היא נבהלה מהתגובה שלי ונכנסה כפי שאמרתי לה.


"שלא תעיז להתקרב לאחותי שמעת?!" אמרתי לאושר  בקרירות כשהוא עדיין ישב על הספה.


"מי את שתגידי לי מה לעשות?" שאל כשקם מהמקום והתקרב אליי. כל החברים של אושר הביטו בנו.


"ליאל רק ילדה, ואני לא אתן לאידיוט כמוך לנצל אותה. כך שאני מאוד מקווה שאני לא אראה אותך לידה!" אמרתי כשהסתכלתי ישר אל תוך עייניו.


"ליאל אמרתי לך לא להתקרב למפגר הזה!!!" כמעט צעקתי עליה כשנכנסתי לדירה.היא ישבה על הספה וצפתה בטלויזיה.


"אנחנו סתם דיברנו מה את לחוצה?" אמרה כאילו כלום לא קרה.


"גם לדבר איתו אני לא מסכימה לך!" אמרתי לה עדיין כועסת.


בערב הבנות נסעו בחזרה הבייתה.


"אני כועסת עלייך לטובתתך ולא בגלל שאני אחות רעה." אמרתי לליאל לפני שהן נסעו.


"אני יודעת" ליאל ענתה בנימה בוגרת והתחבקנו.


נפרדתי גם ממורן והיא אמרה לי שאני אזהר  ואשמור על עצמי.


חזרתי לדירה ופתאום התחלתי להתגעגע לבנות.


בלילה יצאתי לתלות כביסה  לאחר שסידרתי את הדירה.


השעה כמובן הייתה 12 בלילה והוא שוב שכב על הספה המתנדנדת ועישן.


"אחותך הרבה יותר יפה ממך." אמר לפתע.


לא הגבתי, פשוט המשכתי בעיסוקיי.


"והיא גם הרבה יותר בוגרת ממך." הוסיף כאילו מנסה לעצבן אותי.


"והיא גם מתלבשת יותר יפה ממך." שוב הוסיף.


"אושר אולי תשתוק כבר?! נמאס לי מהשטויות שיוצאות לך מהפה!" אמרתי לבסוף כשאני ממשיכה לתלות כביסה.


"ולמרות כל השטויות שיוצאות לי מהפה את דלוקה עליי." אמר לפתע בקלילות  כשהוא קם ומתקדם לאט לאט לכיוון הדלת של הדירה שלו. הוא עלה עליי, אני באמת דלוקה עליו למרות כל המאמצים להוציא אותו מהראש לא הצלחתי לעשות את זה.


הוא הרגיז אותי עם ההתנשאות שלו והתקרבתי אליו במהירות.


"תפסיק לחשוב שאתה הבחור היחידי שכל הבחורות רוצות! אתה סתם ילד קטן  שלא יודע מה הוא רוצה מהחיים שלו!" אמרתי ברוגז כשעמדתי צמודה אליו.


"ואת? את לא ילדה קטנה? את יודעת מה את רוצה מהחיים שלך?" הוא שאל לפתע כששוב הביט אל תוך עיניי באותו המבט החודר שיכול לכבוש כל בחורה  בשניה.


לא יכולתי לעמוד בזה ופשוט נישקתי אותו לאחר שתיקה של כמה שניות. לא מצאתי  מילים כדי להגיב לוף הרי אני באמת לא יודעת מה אני רוצה מהחיים שלי בדומה לאושר. מאז שהוא נכנס לחיי הוא עשה לי 'בלאגן' בראש ובלב.


חשבתי שהוא ידחה אותי כנקמה על כל המילים שאמרתי לו, אבל לא! הוא המשיך את הנשיקה.


התעוררתי ב 6וחצי בבוקר ומצאתי את עצמי שוכבת על הבטן במיטה של אושר כשהוא שוכב לידי ופשוט מביט בי מבט מוזר.


"מה השעה?" שאלתי אותו בעייפות.


"שש וחצי." הוא ענה.


"שיט, אני צריכה להגיע לעבודה בדיוק ב7!" קפצתי מהמיטה כשהתעטפתי בסמיכה הדקיקה שלו.


התחלתי להתלבש במהירות. הוא עדיין שכב במיטה לבוש רק בבוקסר והסתכל עליי, איך שהתלבשתי.


"מה אתה מסתכל עליי?" שאלתי אותו.


"מה אכפת לך?! אני מסתכל ע מה שבא לי!" אמר גם הוא באותה נימה כמו שלי.


"תתבגר!"


"להזכירך, נולדנו באותה שנה ואני גדול ממך ב4 חודשים." ענה.


"אתה גדול ממני רק בתאריך, לא היתי אומרת שיש לך שכל של מישהו בן 21." אמרתי בנימה קלילה .


"אז מי יותר טוב? אני או הבחור שהיה איתך לפני כמה ימים?" אושר שינה נושא.


"דביל!" אמרתי כשהתקדמתי לכיוון דלת היציאה מדירתו.


"שכחת משהו" אמר לפתע כשהתקרב אלי.


"מה?" שאלתי כשניסיתי להזכר מה אני יכולה לשכוח.


הוא התקרב אלי ונישק אותי שוב. דחיתי אותו, הרגשתי שהוא כבר התרגל לזה.


"אני שונאת אותך!" שיקרתי.


"אה..ו..מצטערת ששוב ניצלתי אותך!" אמרתי לו בדיוק כשבאתי לצאת מהדירה.


"זונ..." (סליחה  על הביטוי) אמר כשזרק עלי את הכרית כשתוך כדי הוא מחייך חיוך מוזר.


למזלי הספקתי לסגור את הדלת והכרית לא פגעה בי.


לפתע מצאתי את עצמי מחייכת כמו מטומטמת. אולי בכל זאת יכול לצאת בינינו משהו, למרות שאנחנו מסתדרים רק במיטה. אני שונאת את איך שאני נשמעת!