מפגש ליילי 3

נכנסתי לדירה כשאני מגחככת לעצמי מהתגובות של אושר.


לאחר המקלחת הבטתי במראה, ראיתי אל מול עיני בחורה דיי נאה, אבל אני בטוחה שהרבה אנשים לא אוהבים את איך שאני נראת, ולמרות שחשבתי שאני לא מכוערת, גם אני לא אהבתי את איך שאני נראת.


נזכרתי בחברה שלי ריקי, היא לעומתי הייתה מלאה בבטחון עצמי, היא תמיד הייתה גאה בעצמה, היא אהבה את עצמה למרות שאני אישית ידעתי שלפעמים היא יכולה להיות גם צבועה.


"תעשי, רק מה שאת אוהבת, רק מה שאת חושבת .."השיר של גלי עטרי התנגן בטלויזיה כשהדלקתי אותה. הלוואי והיתי אחת שעושה מה שהיא אוהבת ומה שהיא רוצה, חשבתי לעצמי כשאני פותחת את המקרר ומחפשת משהו לנשנש. בסוף לא מצאתי שום דבר והחלטתי שאני מכינה לעצמי איזה מאכל צמחוני בדיוק כמו שאני אוהבת.


צילצול הפלאפון שלי הוציא אותי מהריכוז כשחתכתי את החצילים לקוביות קטנות. על הצג היה כתוב שמו של רז, החבר שלי לשעבר.


"מה הקשר?" שאלתי את עצמי (הפיצול...)


"כן?" עניתי לאחר כחצי דקה.


"מה קורה?" הוא שאל כאילו לא קרה בינינו שום דבר.


רז היה החבר האחרון שלי, יצאתי איתו כמעט חצי שנה. בהתחלה הוא היה בחור נחמד, אבל בהמשך גיליתי שאני לא סובלת אותו, בעיקר בגלל האופי שלו. הוא ניסה להצחיק את החברים שלו על חשבון אחרים.


בכל פעם כשהינו יוצאים , או סתם יושבים במקום מסויים, הוא היה צוחק על כל בנאדם שעבר לידינו, בין אם זה היה סתם איש רגיל, שלא עשה לנו שום דבר רע, או קשיש מבוגר  ובקיצור על כל אחד, העיקר להצחיק את החברים שלו. החברים שלו צחקו, אך אותי אישית זה הרגיז והערתי לו כמה פעמים אבל הוא לא לקח את ההערות שלי ברצינות.


השיא היה כשהוא צחק על אבא שלי. אבא שלי נפצע לפני כמה שנים בפיגוע ירי, מה שגרם לו ל-לא מעט בעיות בריאותיות. הוא עבר כמה ניתוחים, אך לא הצליחו לייצב את מצב העצם שלו ברגל ימין, כך שעד היום הוא הולך בצליעה, לכן הוא נאלץ להיעזר במקל הליכה.


כשישבנו בבית קפה עם עוד 2 חברים של רז באחד הימים ,אבא שלי עבר ליד בית הקפה .


בהתחלה לא שמתי לב כי ישבתי עם הגב לקיר המסך(חלון גדול) ושאר הבנים ישבו בצידי השולחן.


לפתע רז זרק הערה מסויימת שממש לא אהבתי. משהו כמו "תראו את הצולע הזה" . הסתובבתי לחלון וראיתי את החולצה של אבא שלי וכשהתקרבתי לחלון ראיתי שזה באמת היה אבא שלי.


מייד קמתי מהמקום שלי ממש מרוגזת. "ה'צולע' הזה כפי שאתה מכנה אותו ספג בחיים שלו כמה  עשרות כדורים מכלי נשק של מחבל פלסטיני!" אמרתי לו בטון גבוה ומאוד מרוגז.


הוא נראה מבולבל לפתע וראיתי שכמה אנשים שישבו באותו בית הקפה הסתכלו לכיווני.


"וה'צולע' הזה לא במקרה אבא שלי!" אמרתי כשהדמעות איימו לפרוץ. החזקתי את עצמי ולא פרצתי בבכי מול כולם פשוט יצאתי מבית הקפה כשרז צעק לי משהו כמו 'אני מצטער, לא ידעתי..'., אך לא הקשבתי , אלא קראתי לאבא שלי והלכתי יחד איתו לחנות הסרטים שהוא אהב.


מאז אותו יום לא דיברתי עם רז ולא עניתי לטלפונים שלו.


 


לבסוף חזרתי לשיחה שלי עם רז ועניתי לו.


"מה חדש?" הוא שאל.


"רז ,מה אתה רוצה?" שאלתי לבסוף.


"סתם רציתי  לשאול מה איתך, אסור?"


"כן, אסור, אני מעדיפה שלא תתקשר אלי יותר!" עניתי.


"את עדיין כועסת עליי על אותו יום? כבר הספקתי להתבגר."


"יופי, אז שיהיה לך בהצלחה, מה אתה רוצה שאני אעשה?" אמרתי כשהמשכתי לחתוך את החצילים.


"אני רוצה לראות אותך." ענה.


"אני מצטערת אני לא רוצה לראות אף אחד, אין לי זמן לכלום." עניתי ונפרדתי ממנו בביי עוד לפני שהוא הספיק להגיב.


מה קרה שפתאום הוא רוצה לראות אותי? חשבתי לעצמי.


לאחר שסיימתי את הבישולים ראיתי שכבר מתחיל להחשיך.


ישבתי לאכול בכיף על הספה כשצפיתי בטלנובלה היומית שלי בערוץ ויוה.


לבסוף נרדמתי על הספה והתעוררתי בשעה 11:45 בלילה. כרגיל יצאתי לתלות כביסה, הפעם אושר לא שכב על הספה המתנדנדת שלו, חיפשתי אותו במבטי, אבל ראיתי שהבית שלו חשוך.


רק לאחר 10 דקות הוא הגיע כשהוא עוטף בזרועו את כתפיה של הבחורה הבלונדינית שהייתה איתו. הרגשתי מן צביטה בלב, למרות שידעתי איזה סוג של בחור האושר הזה.


"ליכלוכית, כרגיל מתעסקת במה שהכי מתאים לך לעשות, בסוף תהיי עקרת בית " אמר  כשעישן את הסיגריה  שלו.


הסתכלתי עליו שוב באותו מבט שיכול לגרום לכל אחד להרגיש הכי טיפש ביקום.


"נו מה את מסתכלת עליי ככה?"שאל, אך אני התעלמתי והמשכתי לתלות את הבגדים האחרונים בסל. לבסוף הוא לחש " טוב אל תעני, לילה טוב עקומה" ונכנס לדירה שלו כשהבחורה שאיתו מצחקקת.


"זבל!" אמרתי לעצמי עצבנית לאחר שנכנסתי לדירה שלי.


פתאום התחלתי לדאוג, מה יהיה עם החים שלי? אסור לי להתאהב בו! דיי לחשוב עליו כל היום! הרי הוא סתם ילדון שלא התבגר!


אני חייבת למצוא לי בחור אחראי ובוגר...


 


בבוקר התעוררתי עייפה,הצלחתי להרדם רק ב3 לפנות בוקר, כל הלילה חשבתי עליו..על אושר.


מה הוא עושה עם הבחורה הזאת?! למה דווקא איתה?! הרגשתי שאני מקנאת, ולא אהבתי את זה ב-כ-ל-ל!


"מה קורה נועהלה'? לא ישנת בלילה?" שאלה דינה בעלת בית הקפה שבו עבדתי.


מאוד אהבתי את דינה, היא הייתה אישה פשוטה ומקסימה, תמיד דאגה לכולם, התנהגה כאמא של כולם.


" לא הצלחתי להרדם עד מאוחר." עניתי לה בחיוך עייף.


"מאוהבת?" שאלה כאילו זה כתוב לי על המצח.


"אני מאוד מקווה שלא"עניתי לה.


"למה לא? זה נורמלי אצל בחורות בגילך." אמרה בעידוד.


"אני יודעת, אבל זה לא נורמלי להתאהב בבחור ילדותי , שעוד לא יודע מה הוא רוצה מהחיים שלו." נשפכתי בפניה .


ידעתי שעל דינה תמיד היה אפשר לסמוך, היא ידעה לייעץ ולהקשיב, תמיד אמרנו לה שהיא צריכה לעסוק בפסיכולוגיה, אך היא נהגה להגיד שהיא כבר 'זקנה' בשביל זה. "אבל דינה 47 זה ממש לא זקנה , וחוץ מזה אף פעם לא מאוחר  ללמוד" הינו אומרים לה בעידוד והיא הייתה צוחקת.


"אז תחנכי אותו, תגרמי לו להתבגר.." אמרה.


"אני לא בטוחה שיש לי את היכולת." עניתי לה.


 


לאחר יום העבודה שוב חזרתי לדירה עייפה ותשושה, ושוב התקלחתי ואכלתי והכל שגרתי לגמריי, אך בהמשך היום הכל מעט השתנה.


דפיקות הדלת הקפיצו אותי כששכבתי על הספה וצפיתי בטלויזיה. היתי בטוחה שזה אושר, שוב רוצה לעצבן אותי. פתחתי את הדלת לא מתלהבת, אך הואפתעתי לגלות שזה היה רז.


"מה אתה עושה פה?" שאלתי אותו מבולבלת.


" אני יכול להכנס?" הוא שאל ברצינות ולאחר כמה שניות פיניתי לו את הדרך לדירה שלי.


"באתי רק להגיד לך שוב שאני מצטער שהתנהגתי כמו ילד בזמן שיצאנו, באמת הספקתי להתבגר מאז." אמר והרגשתי שהוא באמת מתכוון לזה.


לאחר שתיקה של חצי דקה  אמרתי לו  "טוב, לא נורא, כולם טועים בחיים".


הוא חייך באושר.


"שב, אתה רוצה לשתות משהו?" שאלתי.


"מה יש?" שאל בחיוך.


"מה שאתה רוצה" אמרתי כשפתחתי את הדלת העליוני של ארון המטבח והתגלה לעיניו מבחר גדול של בקבוקי אלכוהול. הוא צחק.


"את עדיין אותה האלכוהוליסטית אה?"


"אי אפשר להפסיק עם זה." חייכתי.