מפגש ליילי 2

הוא קם מהמיטה, אך לפני שיצא מהדירה שלי שוב נישק אותי את אחת הנשיקות האגרסיביות האלה שלו שכל-כך אהבתי, ולמרות שהנשיקות שלו גרמו לבטן שלי להתהפך מהתרגשות דחפתי אותו אל מחוץ לדירה מבלי להוסיף אף מילה נוספת...


 


~~~


פתאום הרגשתי מוזר, אני לא בחורה זולה ששוכבת עם כל בחור חתיך! מה קורה לי? מה עשיתי? למה עשיתי את זה? שאלתי את עצמי אינספור פעמים.


למחרת בעבודה היתי שקועה במחשבות על הטמבל הזה! ' אני חייבת להוציא אותו מהראש!פשוט חייבת!' אמרתי לעצמי (להזכירכם..פיצול האישיות..)


עבדתי כמלצרית בבית קפה עירוני ,בעיר ליד הקיבוץ, כבר חצי שנה, הכרתי את כל העובדים וכבר הספקתי להכיר את רוב הלקוחות הקבועים. אהבתי את העבודה שלי, אבל לעיתים היא הייתה מעייפת יותר מדיי, זה היה תלוי בעומס הלקוחות.


בבית הקפה הכרתי בחור נחמד העונה לשם גל, הוא היה נאה ומנומס בניגוד לאושר.


גל כל הזמן ניסה להתחיל איתי, הוא היה לקוח קבוע וכל פעם היה מגיע לשם עם חבריו. לא היה לי שום דבר נגדו, אבל גם לא הרגשתי כלפיו שום דבר, לא היה לי איתו את הקליק המפורסם הזה, זה הפאק שבי, אנשים שמתייחסים אליי יפה לא מושכים אותי, למה דווקא אני נדפקתי עם האופי הזה??למה??! שאלתי שוב את עצמי בייאוש.


גם באותו יום גל הגיע עם חבריו בשעה 17:00.


"נועה, המחזר שלך הגיע לכי אליו" אמרה לי רוני, אחת מהמלצריות שהייתה גם חברה שלי.


"לא שוב!" אמרתי לה בשקט. " מה יהיה עם הבחור הזה הוא פשוט לא מוותר!" הוספתי בייאוש.


"את צריכה בדיוק כזה, כדי שיחפור לך עד שתגידי לו כן!" ענתה כשהושיטה לי 4 תפריטים ודחפה אותי לעברם.


"שלום" אמרתי בנימוס, בעבודה שלי הנימוס היה הכי חשוב.


"שלום שלום, מה קורה?" שאל אותי גל בחיוך מאוזן לאוזן.


"מצויין, תודה " עניתי בחיוך וחילקתי להם תפריטים.


"אז מה?..יש חדש?" שאל אותי.


"כפי שאתה רואה אני עדיין באותו מקום באותה שעה." עניתי ביאוש קליל. הוא צחק.


"הצעתי לך לעבור לחברה של אבא שלי, את לא רצית." אמר. אביו של גל היה מנהל של רשת אופנה מסויימת בעיר והמטרה שלי בחיים הייתה להיות מעצבת אופנה מצליחה.


"כל דבר בזמנו" עניתי וביקשתי סליחה לפני שפניתי לשולחן אחר.


שמתי לב שמבט של גל ליווה אותי וזה קצת עצבן אותי.בסוף יום העבודה הגעתי לדירה תשושה ועייפה, הפעם לא היה לי כוח ללכת לחדר האוכל, לכן אחרי שהתקלחתי הלכתי לעשות קניה קטנה במכולת של הקיבוץ.


לא רציתי לראות את אושר, לא היה לי כוח להתווכח איתו, ידעתי שבכל פעם שאראה אותו תפרוץ מריבה.


ניסיתי לדמיין מה יהיה עכשיו, אחרי כל מה שקרה ביני לבין אושר, איך הוא יתנהג עכשיו?


בטח כל הקיבוץ כבר יודע על מה שקרה.


נכנסתי למכולת ואמרתי לקופאיות ערב טוב, ניסיתי לזהות מבטים מוזרים, אך למזלי לא היה שום דבר מוזר, הסתכלו עליי רגיל ולא כמו שמסתכלים בדרך-כלל על בחורות זולות.


לאחר רבע שעה חזרתי לדירה וראיתי את אושר מתעסק במנוע של הרכב שלו עם החברים שלו.


כרגיל הוא לא לבש חולצה, נו..בטח! באיזו עוד דרך הוא יוכל לכבוש לבבות של הבחורות שבדרך-כלל עברו ליד הדירה שלו. כל הבנות 16-18 שהתגוררו בקיבוץ היו מפנטזות עליו, היה אפשר לראות את זה במבטן כשהיו נוהגות לעבור דווקא באיזור של הדירות שלנו כמעט בכל יום.


ניסיתי להתעלם אך כמובן אושר שרק כשעברתי שם.


"אושר אין לי כוח לריב איתך, אז עדיף שתשתוק קצת ותפסיק לסנוור את העולם בטימטום שלך" אמרתי בקור רוח.


"מי הסכים לך לפנות אליי יחתיכת מפגרת?!" ענה לפתע. עד כמה הוא יכול להיות ילדותי ?!הבנאדם כבר בן 21 .חשבתי לעצמי.


הרמתי את היד שלי והראתי לו עם אצבעותיי  את האות L באנגלית (מהמילה loser ).


"מישמדברת" אמר, אך התעלמתי ונכנסתי לדירה.