איך שהסורגים הפרידו בינינו-חלק 52

נירדמתי אצל שי וזה לא מה שרציתי.. ידעתי שלמחרת בבוקר זה יהיה בוקר מציק.. עם מיליון שיחות שלא נענו, מעצבן ולא נוח אני משתגעת שאין את הדברים שלי ליידי..
ובמיוחד שיש לי המון סידורים היום!
התעוררתי לאט לאט.. שי עוד ישן לא רציתי להעיר אותו... התקשרה אליי אוראל שחכתי בככל מהבדיקה שהיא צריכה לעשות.. עוד מעט נטלי משתחררת אליאב חיפש אותי.. לא היה לי כוח לדבר עם אפחד
אבל לאליאב ואוראל התקשרתי הודעתי לאליאב שאני אצל שי ונירדמתי פה ואז הוא אמר:"אה יפה לך חחח טוב תבואי הביתה נדבר" ואחריז ה התקשרתי לאוראל..
אוראל:"תגידי את נורמלית? איפה אתתתת?"
אני:"אני אצל שי מאמי נירדמתי פה בגלל זה"
אוראל:"אההה חחחחח אז תגידי.. טוב את יודעת שאני בבית חולים"
אני:"כן בטח שאני יודעת יפה שלי שיהיה לך בהצלחה אני אוהבת אותך !!!"
אוראל:"תודה תודהההה מאמי תודהה!"
אני:"תעשי לי טובהה רק לפני שאת ניכנסת לבדיקה תיכנסי לחדר של נטלי תגידי לה שמאוחר יותר אני יבוא לאסוף אותה, תראי מה שלומה מה היא צריכה וכל זה בסדר?"
אוראל:"בטח מאמי גם ככה תכננתי, טוב תדברי איתי מאוחר יותר אוהבת"
ניכנסתי להתקלח ולבשתי לשי את הבגדים חח ישבתי במרפסת זה היה יום יפה..... נחתי קצת חיכיתי ששי התעורר..... ובאמת לאחר חצי שעה הוא קם.
הוא התארגן ויצא החוצה לכיווני... חייך אליי ואמר:"איזה כיף לראות אותך על הבוקר" קמתי אליו נתתי לו נשיקה ואמרתי לו:"שמע אני לא יודעת איך נירדמתי" שי:"שטויות זה הבית שלך יא חולה" חיבקתי אותו חזק והאהבה שלי אל שי גברה מדי יום.
אכלנו כזה בחפיף ושתינו נס... אחרי כמה זמן לא הייתה לי ברירה אלא לעלות על הבגדים שלי בחזרה וליסוע לכיוון הבית שלי להחליף כדי שאני יוכל לסדר מה שאני צריכה בחוץ
שי:"מה את כבר הולכת?"
אני:"כן כן מאמי אני חייבת יש לי מה לעשות ובטוח שגם לך אני ידבר איתך מאוחר יותר טוב?"
שי:"טוב יפהה שלי"
נתן לי נשיקה ענקית וחיבוק ויצאתי מאושרת כ"כ מהבית שלו.... הרגשתי בטוחה כזאת.... שמחה סוף סוף ברוך השם אבל מהצד השני ידעתי גם למה אני ניכנסת.. קיוויתי רק לטוב.. וכמובן להיזהר מהרסיסים שיפלו עליי כאשר הפצצה (אני ושי יחד) תתפוצץ כאשר זה יוודע לכולם.
הגעתי הבייתה רק סיון הייתה... דיברתי איתה סיפרתי לה אמרה לי:"שי בחור נשמה אני יודעת שהוא אוהב אותך האמת אליאב עדכן אותי רק תעשו את זה בזהירות ועל בטוח מאמי"
אני:"נו מה איך לא? טוב אני צריכה לעוף להחליף בגדים אני צריכה להוציא את נטלי מהבית חולים"
סיון:"כן היא מחכה לך הבנתי"
עלית במהירות על ג'ינס חולצה ונעלי ספורט ויצאתי מהבית לכיוון הבית חולים.. התקשתרי לפאלפון של אוראל הוא היה סגור הבנתי שהיא עוד שם עסוקה.
ניכנסתי למחלקה שנטלי שהתה בה.. ראיתי אותה יושבת על המיטה מחכה לי ניראת מעולה.. מצבה השתפר בהרבה אמרתי לה:"יאלה בואי נעוף מהמקום הזהה"
היא חייכה אלי תחיוך שלה ששובר לבבות ואמרה לי:"אני כ"כ שמחה לצאת מפה התחרפנתי.."
אני:"קודם צריך לעבור אצל הרופא, אחרי זה נילך לרום הוא משתחרר גם השבוע"
נטלי:"כן אני יודעת"
הלכנו לרופא בבית החולים והוא אמר לה שהיא צריכה לשמור על עצמה, לנוח בבית נתן כמה מרשמים והתקדמנו לכיוון החדר של רום.
אני:"מה שלומך רום?"
רום:"בסדר הרבה יותר טוב מקנא בנטלי רוצה לצאת מפה כבר"
אני:"לאט לאט מאמי, טוב.. אני ישאיר אותכם לבד אני יעשן בחוץ טוב נטי?"
הרגשתי שהם רוצים לדבר .. אז הנחתי להם.. בינתיים עשנתי סיגריה וניסיתי להתקשר לאוראל אך עדיין המנוי היה לא זמין.
אחרי רבע שעה 20 דקות חזרתי.. ראיתי את נטלי כזו עצובה בלי מצב רוח...
התקדמנו לכיון היציאה..
"מה יש לך בובה?"
נטלי:"עצובה מכל מה שקרה"
אני:"אפשר לשאול אותך שאלה?"
נטלי:"את אוהבת את רום?"
היא שתקה ואחרי כמה שניות ענתה:"לא יודעת.. זה יציב זה גם מהצד שלו .. קבענו שהוא ייצא מהבית חולים אנחנו נדבר על הכל"
אני:"צודקים זה באמת לא זמן כרגע"
עלינו לאוטו ולקחתי אותה ישר לבית.. הורדנו תדברים היא נשכבה על הספה עשיתי לה סנדוויץ' שהיא אוהבת והתיישבתי לידה...
נטלי:"אני זוכרת שלא כ"כ אהבת אותי כשהגעתי לפה.. הרגשתי את זה עלייך ואת האמת גם אני לא חיבבתי אותך.. ועכשיו את יודעת מה את בשבילי? את אמא אחות חברה את הכל"
התרגשתי כשהיא אמרה לי את כ"כ ניקשרתי אליה.. התחברתי אליה דאגתי לה הבטחתי לעצמי שאני ישקיעה בילדה הזו!
היא עלתה לנוח למעלה...מאוחר יותר יצאתי מהבית והיא נישארה עם סיון ואליאב.. הבנתי שגם חברות שלה באו לבקר אותה ואמא שלה התקשרה אליה... אני בכל אופן נסעתי לכיוון ביתה של אוראל כי דאגתי לה שהפלאפון לא היה זמין.
הדלת הייתה פתוחה וההורים שלה לא היו בבית... ניכנסתי לחדר שלה וראיתי אותה ישנה... ירדה לי אבן מהלב לא הבנתי מה קורה.
לא רציתי להעיר אותה.. אז כתבתי לה מכתב כשהיא תקום היא תראה אותו... "אוראלי שלי.. לא רציתי להעיר אותך אני מקווה שהכל עבר בשלום, הפלא שלך לא זמין אז תתקשרי שאת קמה.. אוהבת אותך עדן."
שיצאתי מביתה, שי התקשר אליי...
שי:"מה קורה מאמי איפה את?"
אני:"יצאתי מהבית של אוראל הבאתי את נטלי מהבית חולים מה איתך איפה אתה?"
שי:"פה באזור עוד מעט אני יקפוץ אלייך"
אני:"טוב חיים אני יעלה הביתה עכשיו"
שי:"עדן?"
אני:"מה?"
שי:"אני מאוהב בך"
אני:"חחחחחח גם אני שייק'ה"
שי:"חח מזכירה לי את אבא שלי שאת קוראת לי ככה"
אני:"חחח תבוא מאמי אני בנסיעה"
שי:"טוב כפרה"
ניתקנו את השיחה ועלה לי חיוך מטורף על הפנים.. אבל הוא ירד כשניזכרתי ברותם.. חשבתי לעצמי מה איך הוא יגיב וכו'... יהיה בסדר די לדאוגג כל הזמן עדן דיי! אמרתי לעצמי.
הגעתי הביתה סיוון בדיוק חזרה היא עשתה קניות לבית, עזרתי לה להרים אותם ... ניכנסנו הביתה היה מזה רעש מלא חברות של נטלי באו והסתובבו בבית כמו גו'קים למרות שהייתה אחת חמודה שעזרה לסיון לפרק תדברים חסכה לי חח .
נטלי שכבה על הספה התיישבתי לידה ושאלתי:"נו ילדונת? איך את מרגישה?"
נטלי:"דווקא בסדר גמור טיפונת חלשה... תגידי מה עם הרישיון שלי באלי למות"
אני:"מה יש לך יא משוגעת הכל מסודר חחח כשיש עורך דין כמו שלנו הכל תמיד בסדר"
היא לחשה לי בשקט:"וואי אני עייפה.... אמאלה הלוואי שילכו"
אני:"רצינית? חכי"
איך שהוא מצאתי דרך לנפנף את כולן כדי שנטלי תוכל לנוח ראיתי לגמרי שהיא תשושה... ישר כשהן הלכו נטלי עלתה למיטה.
אני וסיון נשארנו ראינו טלויזיה סיפרתי לה שהולך לי טוב עם שי ואז היא אמרה לי:"את יודעת עדן... לא יצא לנו הרבה זמן לדבר אבל אני חייבת לשפוך בפנייך את הלב"
לא הבנתי מה קרה... אמת.. נלחצתי!
אני:"מה יש?"
סיון:"זה קשור לאליאב עדן אני סומכת עלייך בעיניים עצומות.." אין ספק שהיא הדאיגה אותי...
אני:"את לא מכירה אותי... אני רק יוכל לעזור לך פה זה בטוח"
סיון:"הוא כבר איזה שבועיים לא בסדר.. מרוחק.. סגור... יוצא בלילות וחוזר מאוחר.. ותמיד כשהוא יוצא זה ביחד איתי... אני מנסה לתקשר איתו עדן.. ואין.. פשוט אין עם מי לדבר הוא בוהה בחלום..."
אליאב? לא זה לא אליאב.. לפחות לא כלפי סיון!!! התחלתי לחשוד והמון מחשבות עלו לי בראש.. אם דבר כזה קורה לאליאב.. יש פה משהו לא בסדר... לא שיתפתי את סיון שום מחשבה שעלתה לי בראש... האמת.. גם שמתי לב שהוא חוזר הביתה מאוחר.. והיא יותר לבד.
אני:"אני לא יודעת מה להגיד לך סיון.. אני שומעת את זה פעם ראשונה.. לא קלטתי את זה.. אני הייתי גם עסוקה בימים האחרונים את ראית.."
סיון:"כן אני יודעת מאמי.."
ואז היא החלה לבכות... אני:"מה מאמי למה את בוכה? בטח זו סתם תקופה"
היא אמרה לי בבכי:"עדן את יודעת שהוא משתף אותי בהכל הוא כבר לא איתי!!! אני לא יודעת וכבר לא שואלת מאיפה הוא בא ולאן הוא הולך!"
חיבקתי אותה.. ולא הגבתי יותר מדי.. אמרתי לה בשקט:"אל תדאגי יפה שלי יהיה טוב.."
כמובן.. שאת הסיפור הזה התחלתי לחקור...