למה?.. אבל הוא שלי!!אני רוצה אותו בחזרה=(

צ' - אהוב יקר שלי,


אני יודעת שטעיתי שככה ויתרתי עליך והלכתי לאחר, גרמתי לך להבין שבגלל שרבת איתי על דבר שטותי שהיה ברור לשנינו שנשלים בסוף, שאני כבר לא אוהבת אותך. וזה לא נכון, ואני כן אוהבת, וקשה לי בלילות בלעדייך...אז כתבתי מכתב.. לא לך אלא עלייך..


 


זה פשוט לא נתפס, לא מתעקל, הוא!? עם חברה!?


ועוד דווקא היא!? אבל הוא שלי! זה לא הגיוני!


עכשיו היא איתו!? עכשיו היא זאת שהולכת עם המשפחה שלו למשחקים שלו בשבת!? אותה אחותו הקטנה מעריצה עכשיו!? עכשיו הנשיקות הרכות שלו- שלה!?.. עכשיו החיבוקים האוהבים שלו- שייכים לה!?


עכשיו הוא- אוהב אותה!...


לאאא! הוא לא אוהב אותה, זה בלתי אפשרי!


הוא לא אוהב אותה, הקשר שהיה לנו שונה לגמרי מכל קשר אחר שרק קיים!אצלנו זה לא יגמר! בינינו הייתה אהבה...עדיין יש, ואני בכלל לא מנסה לשכנע את עצמי!!!


הוא לא אוהב אותה כי הוא אוהב אותי! לא יכול להיות פשוט לא הגיוני שהוא ככה שכח ממני, שאני אוהבת אותו, וגם הוא אוהב- אבל לא אותי, אלא אותה.


אני לא מבינה, איך זה הגיוני שאני עוד כל כך אוהבת אותו, והוא לא חושב עלי אפילו לרגע לא קורא את הודעה המצב באיסיקיו, לא שולח הודעות ולא מתקשר.


היא שלו עכשיו, היא בידיו, היא אוהבת אותו והוא אותה. אהבתי, אוהבת ואני תמיד אוהב אותו כנראה.


אני הייתי נותנת עכשיו הכל בשביל לשכוח ממנו. האהבה הזאת לקחה ממני הכל , ולא העניקה לי כמעט כלום..


אני כל כך עייפה נפשית... האהבה שלי ושלו התישה אותי, לקחה את הימים שלי ואת הלילות שלי את האהבה שלי והכאב שלי ובעיקר לקחה חלק גדול מן הלב שלי.. זה הרבה יותר קשה להשלים עם זה שהוא שכח אותי מאשר לשכוח אותו...


לפעמים כדי להרגיש טוב עם מישהו, צריך להוציא אותו מחיינו. הפעם כנראה זה נכון, כל כך פוחדת לשכוח, להרפות ממנו, לתת ללב מנוחה- לחסוך מן הלב עוד כאב, כי אני מפחדת שהוא יחזור. והוא עוד יחזור.


וכשהוא יחזור זה יכאב.. כי אצלי הרגש לא מת. אבל אצלו זה סתם משחק, אני עייפה מהחיים האלה, ולא ניתן לתאר או להמחיש לא בכתב ולא במילים ולא בשום דרך אחרת- כמה כואב לי כמה רע לי וכמה קשה לי... 


אבל נמאס לי! כואב לי! אף אחד לא הבין, לא מבין ולא יבין... כנראה שזה מה שעושה האהבה לוקחת את ימי לילותי וגם את כל כוחותי- להמשיך הלאה.


 


אפילו בבית ספר אני לא מפסיקה לחשוב עליו.. מה הוא עושה עכשיו? היא איתו עכשיו?על מה הוא חושב עכשיו? האם הוא מתגעגע אלי?אני חסרה לו?אפילו קצת!?!?.. האמת[!?] שלא..כולם חושבים שאני אנסה לסכסך ביניהם, גם מי שמכיר אותי ויודע שאני בחיים לא אהיה מסוגלת לעשות כזה דבר..אבל הם נטולים בבספק, כי האהבה הזאת טימטמב לי ת'צורה.. הם מרגישים כאילו היא שינתה אותי .. זה לא ככה=( היא השפיעה על מצבי הרוח שלי אמנם..אבל לא את האופי שלי, אני באמת לא כזאת...אני מודה שהדבר הראשון שעבר לי בראש כשראיתי אותה היה " טוב נו אני לא אלך מכות עם ילדה בכיתה י' " זה כל כך לא נתפס שעכשיו היא שלו.. ורק שלו!.. והוא שלה, ורק שלה..


הוא חייב לצאת לי מהראש! בכל דרך שלא תהיה!..העיקר לא לחשוב עליו יותר. אך פעם לא האמנתי בדבר "המגוכך הזה" שנקרא אהבה עד שהוא הכהס לחיי. אני לא מבינה למה רק מה שבא בקלות הולך הקלות? הוא לא בא לי בקלות בכלל! היו לנו אלפי מכשולים בדרך.. אז למה יצתי מחייו כל כך מהר!?!? אני לא מספיק מיוחדת? לא מספיק יפה וטובה? היא יותר טובה ממני =(


יותר מיוחדת.. אבל היא מסוגלת לאהוב אותו כמו שאני אוהבת!?!... אף אחת לא יכולה...


אני גם לא חושבת שאני אוכל שוב לאהוב ככה...אין לי מה לומר.. הכל נאמר..אבל למרות זאת כמעט כלום לא נאמר.. שני דפי מחברת כתובים לא ממחישים בכלל את הכאב האמיתי.


ומבחינתך:


"בלי כאב ובלי דמעות , כאן דרכינו- נפרדות" ...




:(


אני חדשה כאן..ועוד לא כל כך קלטתי את סגנון הכתיבה של כולם פה..אבל אני כותבת מהלב ..


בבקשה תגיבו