💌 מכתבי אהבה
לבכות ולהרגיש את הסוף ולא להאמין!
👁️
857 צפיות
💬
4 תגובות
14/02/06
לשוק...
אין לי מילים... אין כבר מה לומר לך.....
האמת היא שאני עשיתי הרבה טעויות בקשר שלנו לא הייתי כזה צדיק.... אולי אפילו קצת מניאק.. אבל הנה הגלגל מסתובב לו ....פתאום עכשיו אחרי הפרידה ...
האהבה שבי יכולה לכבוש הרים וגבעות... יכולה להפיק רוח חיים במתים יכולה לתת תקווה לנכזבים.... את יודעת ככה זה רק אחרי שמאבדים אז מרגישים מה זאת אהבה , אך
הגלגל הוא גלגל של אבן גדולה שמסתובבת על לבי ומקשה על נשימתי על מצב רוחי... כן כן להאמין או לא זה קורה אצלי ... הנפש שלי ממש חלשה את יודעת המרחק פתאום ת"א- צפון רחוק מידי אך המרחק שלי ממך אין לתאר כאילו אין כרטיס נסיעה חזור יותר.. מרגיש את הסוף שלוש וחצי שנים של אהבה ריגושים אדירים אכזבות מריבות צעקות פרידות כל החיוכים והצחוקים השטויות שלנו יחד ... להציק אחד לשני בלילות בבקרים בטלפון.. ככה היינו חיים כמו שאף אחד לא חווה...
עבר כבר יותר מחודש חודש של מחשבות של התלחשויות ביני לבין נפשי המון לילות מפחידים שאף אחד לא רוצה לעבור... כן אולי אפשר להגדיר את זה כמצב נתון של דיכאון פנימי הרס נפשי חמור שמתבטא בבכי ממושך בלילות שלמים של להסתכל שעות על התקרה ולנסות להבין את המצב לנסות להחדיר קצת תקווה ... החשק הרע להישאר רוב היום במיטה ולא לעשות כלום רק המודע שלי מתפקד
המחשבות הזיכרונות .. נסתי להחדיר קצת אושר פנימי בתת מודע על מנת לנסות לחזור לשגרה לקום לעבוד לצאת מהבית ...לחייך לאנשים שמסביבי אך לשווא...
הספקתי להבין.....
לאחר שיחה שלנו לפני כמה ימים שזו בעצם השיחה האחרונה שלנו ומכתב זה הוא הפנייה האחרונה שלי אליך. כן קשה לומר לחשוב וכל שכן לכתוב את זה אבל זו המציאות שאני צריך להתחיל לחיות בה.
רק להיזכר בך בחיוך שלך ושטויות שלך בעיניים שלך שאף פעם לא משקרות.. כשהיית שמחה ומאושרת היה לך ניצוץ בעיניים היפות והגדולות שלך. כשהיית פגועה ועצובה העיניים שלך היו נפולות אפורות ללא רוח חיים... להיזכר בקול שלך ברגש שהיית נותנת לי א.ה.ב.ה אמיתית... אפשר לומר זו האהבה שכל אחד יכול להתפלל ולקבל...
אבל אחרי הכל אחרי הבכי מלהסתכל על התמונות שלנו הכאב מלחשוב שאנחנו כבר לא ביחד
ה צ ע ק ה הכואבת הקורעת מלחשוב שאת תהיי עם גבר אחר פשוט גומרת עליי... אין יום שאני לא חושב עלייך מה קורה אתך... לחשוב שאת כבר מתחילה חיים חדשים דרך חדשה מבלי שאני לא אתך...
מה יהיה מאיה מה יהיה זאת השאלה שתוקפת אותי כל היום.. מנסה לשכוח מנסה להסביר לעצמי שיש לי חלק בפרידה הזאת אבל האני הפנימי מתעקש לקבל את זה .. אני כותב לך בכאב ובבכי...
איי איי מאיה את לא יודעת אני כבר הייתי שם הצלחתי לחלום עלינו על העתיד להרגיש את החלום ממש לחוות אותו...בבית הגדול והמעוצב בית עם אווירה של חום ואהבה של חיים משותפים...
אני לא יכול יותר אני חושב יותר מידי קדימה...
מה שאני יכול רק לאחל לך שתמצאי את האושר האושר שמגיע רק לבחורה כמוך כי אושר מביא אהבה והצלחה בחיים...
פה בעצם אני סוגר מעגל מרגיש שזה נגמר הלוואי ולא אבל.. צריך להמשיך הלאה בלעדייך את לא יודעת איזה קשה לי לכתוב את זה אין לך מושג אני נקרע מבפנים....
אני יכול לשבת שעות לבד ורק לחשוב עליך...
לחשוב שרק הייתי מבקש פעם אחרונה לחבק אותך ללטף אותך לנשק אותך לעשות אהבה..
כואב .... מאוכזב...מתגעגע... בוכה ... רוצה.... לא רוצה... שלם .... לא שלם... אילו רק יכולנו לשנות סדרי עולם....
מה שרק נותר לי לומר לך שטוב שיש זיכרונות ומזכרות אם אלוהים היה לוקח גם את אלו אז .....
חג אהבה שמח!
אוהב אותך!!!!
יותם.
לשוק...
אין לי מילים... אין כבר מה לומר לך.....
האמת היא שאני עשיתי הרבה טעויות בקשר שלנו לא הייתי כזה צדיק.... אולי אפילו קצת מניאק.. אבל הנה הגלגל מסתובב לו ....פתאום עכשיו אחרי הפרידה ...
האהבה שבי יכולה לכבוש הרים וגבעות... יכולה להפיק רוח חיים במתים יכולה לתת תקווה לנכזבים.... את יודעת ככה זה רק אחרי שמאבדים אז מרגישים מה זאת אהבה , אך
הגלגל הוא גלגל של אבן גדולה שמסתובבת על לבי ומקשה על נשימתי על מצב רוחי... כן כן להאמין או לא זה קורה אצלי ... הנפש שלי ממש חלשה את יודעת המרחק פתאום ת"א- צפון רחוק מידי אך המרחק שלי ממך אין לתאר כאילו אין כרטיס נסיעה חזור יותר.. מרגיש את הסוף שלוש וחצי שנים של אהבה ריגושים אדירים אכזבות מריבות צעקות פרידות כל החיוכים והצחוקים השטויות שלנו יחד ... להציק אחד לשני בלילות בבקרים בטלפון.. ככה היינו חיים כמו שאף אחד לא חווה...
עבר כבר יותר מחודש חודש של מחשבות של התלחשויות ביני לבין נפשי המון לילות מפחידים שאף אחד לא רוצה לעבור... כן אולי אפשר להגדיר את זה כמצב נתון של דיכאון פנימי הרס נפשי חמור שמתבטא בבכי ממושך בלילות שלמים של להסתכל שעות על התקרה ולנסות להבין את המצב לנסות להחדיר קצת תקווה ... החשק הרע להישאר רוב היום במיטה ולא לעשות כלום רק המודע שלי מתפקד
המחשבות הזיכרונות .. נסתי להחדיר קצת אושר פנימי בתת מודע על מנת לנסות לחזור לשגרה לקום לעבוד לצאת מהבית ...לחייך לאנשים שמסביבי אך לשווא...
הספקתי להבין.....
לאחר שיחה שלנו לפני כמה ימים שזו בעצם השיחה האחרונה שלנו ומכתב זה הוא הפנייה האחרונה שלי אליך. כן קשה לומר לחשוב וכל שכן לכתוב את זה אבל זו המציאות שאני צריך להתחיל לחיות בה.
רק להיזכר בך בחיוך שלך ושטויות שלך בעיניים שלך שאף פעם לא משקרות.. כשהיית שמחה ומאושרת היה לך ניצוץ בעיניים היפות והגדולות שלך. כשהיית פגועה ועצובה העיניים שלך היו נפולות אפורות ללא רוח חיים... להיזכר בקול שלך ברגש שהיית נותנת לי א.ה.ב.ה אמיתית... אפשר לומר זו האהבה שכל אחד יכול להתפלל ולקבל...
אבל אחרי הכל אחרי הבכי מלהסתכל על התמונות שלנו הכאב מלחשוב שאנחנו כבר לא ביחד
ה צ ע ק ה הכואבת הקורעת מלחשוב שאת תהיי עם גבר אחר פשוט גומרת עליי... אין יום שאני לא חושב עלייך מה קורה אתך... לחשוב שאת כבר מתחילה חיים חדשים דרך חדשה מבלי שאני לא אתך...
מה יהיה מאיה מה יהיה זאת השאלה שתוקפת אותי כל היום.. מנסה לשכוח מנסה להסביר לעצמי שיש לי חלק בפרידה הזאת אבל האני הפנימי מתעקש לקבל את זה .. אני כותב לך בכאב ובבכי...
איי איי מאיה את לא יודעת אני כבר הייתי שם הצלחתי לחלום עלינו על העתיד להרגיש את החלום ממש לחוות אותו...בבית הגדול והמעוצב בית עם אווירה של חום ואהבה של חיים משותפים...
אני לא יכול יותר אני חושב יותר מידי קדימה...
מה שאני יכול רק לאחל לך שתמצאי את האושר האושר שמגיע רק לבחורה כמוך כי אושר מביא אהבה והצלחה בחיים...
פה בעצם אני סוגר מעגל מרגיש שזה נגמר הלוואי ולא אבל.. צריך להמשיך הלאה בלעדייך את לא יודעת איזה קשה לי לכתוב את זה אין לך מושג אני נקרע מבפנים....
אני יכול לשבת שעות לבד ורק לחשוב עליך...
לחשוב שרק הייתי מבקש פעם אחרונה לחבק אותך ללטף אותך לנשק אותך לעשות אהבה..
כואב .... מאוכזב...מתגעגע... בוכה ... רוצה.... לא רוצה... שלם .... לא שלם... אילו רק יכולנו לשנות סדרי עולם....
מה שרק נותר לי לומר לך שטוב שיש זיכרונות ומזכרות אם אלוהים היה לוקח גם את אלו אז .....
חג אהבה שמח!
אוהב אותך!!!!
יותם.





💬 תגובות (4)
אני כל כך מבינה אותך, ואני לא ארשום דברים כל כך באנליים כמו לא נורא זה יעבור יש עוד הרבה דגיגות בים, אני רק אגיד לך שזה כואב, וזה ימשיך לכאוב, מי כמוני יודעת כמה זה קורע את הנשמה לחתיכות הכי מיניטוריות שאף אחד לא האמין שאפשר.... הזמן אולי לא מרפא אבל הוא בהחלט מרגיל אותנו למציאות אחרת, צריך להישאר חזקים ולהאמין שאם אתם באמת אוהבים, לא משנה מה קרה, תמצאו את דרככם אחד לשני, רק האמונה הזאת יכולה להחזיק בן אדם עם לב כל כך שבור כמו שלנו.... אחרת מה הטעם?!
אז כך משפט לחיים- "רק שמאבדים מישהו מבינים עד כמה הוא יקר"
רוצה להגיב? התחבר לחשבון שלך
התחברות