לא יודעת למה

אתה יודע,,הפעם האחרונה שביקרתי באתר הזה היתה לפני לפחות 4 שנים , הייתי שופכת את הלב שלי על החבר ה1 שלי, הרציני ה1 שלי אז מבחינתי זו סגירת מעגל,,,אני יודעת שאין לי את האומץ לשלוח/להקריא לך את המכתב הזה אז אני מקווה שתבין,,הייתי חייבת לשפוך את הלב..


         שגיא


אין לי מושג איך להגדיר את המכתב הזה,אז אני חוששת שבסופו של דבר תאלץ אתה לקבוע איזה מן מכתב זה. קצת קשה לי אז תסלח לי אם זה יהיה מכתב קצת מבולבל,קצת מבלבל, בהתחשב בזה שאני כבר לא כ"כ יודעת מה אני רוצה מעצמי,ומה אני רוצה ממך,כתבתי לך כבר לפחות 6 או 7 מכתבים עד עכשיו (ואת כולם קרעתי,כי מה הטעם?ועד שתחזור העולם יכול להתהפך),וכל המכתבים האלו,היה להם אותו הנוסח,כמה שאני אוהבת,כמה שאני מתגעגעת,כמה אני מחכה לרגע הזה שתחזור,וכלום לא השתנה,כלום חוץ מזה שהחלטתי שמספיק לי,ודי לי,וכואב לי, קיצי,אני חייבת לשחרר אותך,לשחרר את עצמי,להמשיך הלאה ולהשלים עם העובדה שזה נגמר. כל חלק בי נלחם עם עוצמת הרגשות אלייך,וכל פעם שאני חושבת שהתגברתי עלייך,וכל פעם שאני חושבת שאני יכולה לעמוד לבד,להסתדר,הזכרונות חוזרים ומפילים אותי בחזרה.כשטסת עוד חייתי במן אופוריה,שכשתחזור,אנחנו נחזור,ונתחתן,והכל יהיה כמו שתכננו לפני שטסת,וחשבנו ששנה תעבור מהר,אני אלמד,אסיים את הבגרות,אטוס קצת,אחזור,וגם אתה תחזור,ויהיו לנו ילדים(ולבכור יקראו זוהר),ואתה תהיה עורך דין,ואתה תהיה אחראי על הכסף(כי אני בזבזנית מדיי),ואתה,ואתה,ואתה,ואין מעין,אין אותי,לא סתם אומרים שהאהבה עיוורת,התעלמתי מעצמי,ביטלתי את עצמי,והעיקר שיהיה לך טוב,תטוס,תעשה חיים,תראה עולם,תהנה,תעשה כסף,(הייתי עושה בדיוק אותו הדבר אם הייתי יכולה אבל בחורות לא יכולות לאבטח על ספינת טיולים),ואני פה בארץ,אחכה,ואין לי למי לחכות,ולאט לאט חלחלה בי המחשבה,או יותר נכון המציאות,שאני מחכה לאשליה שבניתי לעצמי ואתה דאגת לטפח,והיה לי נוח להתלות באהבה שלי כלפייך,כמו שלך היה נוח להשתעשע במחשבה שבאמת נתחתן,ושזה באמת צריך לקרות,ואני בטוחה שזה לאט לאט מחלחל גם אצלך,עובשה שפעם לא היה עובר שבוע בלי שהיינו לפחות מתכתבים,ועבר כבר יותר משבוע1.שלא תבין לא נכון,אני לא מצטערת לרגע על כל השנתיים וחצי האחרונות מהחיים שלי שבהן אני מכירה אותך,הכרתי בן אדם מדהים,שלימד אותי המון,אתה הבן אדם (לא הבחור,הבן אדם) הראשון שאהבתי בלי שום שמץ של אנוכיות,לרגע לא חשבתי על עצמי,אלא רק עלייך,בכל דבר,בכל מקום. אתה יודע אני כבר חושבת לכתוב לך את המכתב הזה לפחות שבועיים,מאז ששוב כל פעם שנזכרתי בך היה לי פתאום קשה לנשום,והייתי נתקפת מן עצבות מלנכולית שכזו. שבוע שעבר ישבתי בתחנה המרכזית בהרצליה,וישב לידי בחור שאני לא מכירה,צעיר,בערך בגיל שלך,ואני שקועה במחשבות עלייך(כרגיל) ופתאום הוא אומר לי:"את יודעת? את יפה כ"כ, ממש עד כדי כאב,רואים שכואב לך", ואני קיצי? אני דווקא חשבתי על איזה קטע מצחיק שהיה בטיול טקטרונים שעשינו ואיך אמא שלך התחרפנה כשהגענו אלייך הביתה מטונפים...אז אתה מבין? שאפילו הזכרונות הטובים שלנו,מכאיבים לי. ישבתי אתמול בציפורניים ודיברת עם מירב,חברה של עמליה,וגם מן סוג של דודה בשבילי,ואמרתי לה שאני הכי מפחדת,מההרגשה של מה אם?,שאני מפחדת למצוא את עצמי נשואה למישהו אחר,או עומדת להתחתן עם מישהו שהוא לא אתה,ומגדירה אותך בתור משהו שאני תמיד אתהה לגביו,והיא אמרה שזה משהו שאסור שיקרה, שאני חייבת לנסות,לחזור אלייך,ולראות מה יהיה,ושסביר להניח גם שזה לא יחזיק מעמד...ואני אמרתי לה שזה קצת קשה לעשות,ושאתה אלפי קילומטרים רחוק ממני,ואז נזכרתי בחלק מהשיחות שהיו לנו אחרי שנפרדנו,החלקים שנחקקו בי,ונזכרתי שתמיד אמרת לי,שאם בחור באמת רוצה אותי,באמת אוהב אותי,הוא ירדוף אחרי עד קיבינימט ובחזרה.ויתחנן,ויתרפס,עד שאני אסכים להיות שלו,אז אם כ"כ אהבת אותי,אם אתה כ"כ אוהב אותי כמו שאתה אומר, איך זה שאתה לא חוזר משם?איך?.....אתה יודע,עברו עוד מעט 4 חודשים מאז שטסת ועד לפני שבוע שמרתי את כל הSMSששלחת לי מחו"ל,וגם כשהן"נמחקו" זה היה בגלל שהחלפתי פלאפון,ורשמתי את כולן על דפים,אחת אחת,עם התאריך,והשעה המדוייקת,לפעמים אני מפחדת לשכוח אותך,ויודעת שזה בלתי אפשרי,אני נזכרת לפעמים בריח שלך,בשטויות שהיינו עושים ביחד,בבדיחות הקטנות והפרטיות,בשירים שהיית ממציא לי,באיך שהעיניים שלך היו מסתכלות בשלי,ואני נקרעת מבפנים,לא כ"כ ברור לי איך להתמודד עם הכאב הזה,איך לגרום לו להעלם, חוץ מאשר להתנתק לגמריי,עברו 4 חודשים עוד מעט,ואני לא מפסיקה לשמוע את הדיסק למיני שהכנת לי,אני יודעת את הסדר של השירים בע"פ,את המילים בע"פ, ונזכרת איך הייתי שומעת אותך מתחילת הרחוב שלך מגיע עם התולעת והשיר של הזמר ההוא שקניתי לך את הדיסק שלו,"מת לחבק אותך עוד פעם..."בקולי קולות, ומתפוצצת מצחוק במיטה,מחכה לך, איך היית עושה לי ייסורי מצפון,איך היית מטרטר אותי בהתחלה להביא לך לשתות ומסג'ים,פדיקור,מניקור,,,יש שיר אחד של שלומי שבת:"לא עובר בנתיים,יום עם מנוחה,שואל אותך למה להתאהב,יש לנו שמיים,יש בהם ברכה,אך שנינו זה מכשול לאהבה" ואני נשבעת לך קיצי שהייתי מוכנמה להתאהב בך עוד אלף פעמים בשביל לחוות שוב את השנה וחצי האלה.אלוהים יודע כמה אני אוהבת אותך,רק הוא,ורק אני,ולא יספיקו אלפי שירים,נמרחים וקיצ'ים ככל שהם יהיו,בשביל לתאר את האהבה שלי כלפייך,אהבה תהומית ללא סוף.ועכשיו כשאני כותבת לך את המכתב הזה,אני מרגישה בפעם ה1 את עוצמת הכאב של הפרידה,הכאב הסופי,ההחלטי,ואתה זוכר שכשנפרדנו אמרתי לך שתמיד חשבתי שאם נפרד אני אמות? אז עכשיו כל הכאב הזה מגיע,כי בעצם גם כשנפרדנו אף פעם לא נפרדנו,תמיד היינו נפגשים ובמן סוג של קשר,קיצי שלי,אני אוהבת אותך,עד השמיים ובחזרה,מודה לך על כל הרגעים היפים שחלקנו.ועל כל מה שלימדת אותי,אני מאחלת לך את כל האושר שבעולם,ושתמצא את הדרך שלך,איתי בלעדיי,או עם בחורה אחרת,שתעשה אותך מאושר כמו שמגיע לך(ואם לא אני אפרק אותה מכות..), תמסור להורים שלך את אהבתי,ותודה גדולה גדולה,ומי יודע,אולי אם זה באמת צריך לקרות,אולי זה גם יקרה,אני לא כועסת עלייך,אף פעם לא כעסתי,אבל אני חייבת לחשוב גם על עצמי,ולהניח אותך מאחור,בעבר,כמו שהייתי צריכה לעשות כבר מזמן,


אני אוהבת אותך קיצי שלי.תמיד אוהב


מעין