איך שהסורגים הפרידו בינינו-חלק 32

כשירדתי מהאוטו... פתאום נשמעו... 2 יריות ! ! !

אתם במתח אני בטוחה... אבל הפעם.. אני זאת שאכלה את המכה !!! כן אני... ירו בי
פעמיים כדור אחד בבטן וכדור אחד ברגל.

קשה לי לזכור מה היה ומה קרה כי בהתחלה לא הרגשתי את הכדור שברגל.. אבל אחרי זה
שדפקו בי בבטן.. כבר הרגשתי את זה יותר חזק.

איבדתי את ההכרה.. הדבר היחידי שהספקתי לראות זה הרבה אנשים יוצאים מהבתים וגם את
אח שלי רץ לעברי.

התעלפתי במקום הסיעו אותי באמבולנס לבית החולים הקרוב ביותר במצב בינוני... הכניסו
אותי לחדר ניתוח שערך כמה שעות טובות...

(זוהי הסיבה שנעלמתי לכמה זמן וחזרתי ונעלמתי.. אז שוב אני מבקשת סליחה על
העיכוב...)

המכונית שעקבה אחריי ולפתע נעלמה זו המכונית שניסתה להתנקש בחיים שלי... או אולי רק
לפצוע אותי, בכל מקרה הייתי בסכנת חיים מאוד רצינית.

למי ששואל מה איתי כיום.. אז אני בסדר, אני בריאה והולכת קבוע לפיזותרפיה שמשקמת
אותי.

היורים הם לצערי הרב היו אנשים שקשורים לאמיר... קשה לשמוע אבל אז הבבנתי מה כוונתו
של המילים של אמיר:"עכשיו גם את בסכנה"... הוא פגע דרכי באחי, אמיר ידע שאני הדבר
הכי קרוב לו בעולם.. ובאותו זמן התנקם גם בי.

אני יודעת שכל הלילה כולם נשארו בבית החולים עד שאני יפקח את עיניי.. אך פתחתי אותן
יום אחרי בבוקר.

הייתי מונשמת עם כ"כ הרבה מכשירים וחוטים זה היה סיוטטט של החיים!...

הדבר ה-1 שאני זוכרת שראיתי כשפתחתי את העיינים זה את אליאב ורותם.. סייוןן הייתה
בחוץ היא לא הפסיקה לבכות.

הסתכלתי עליהם במבט נורא.. של ייאוש, עצב וכאב...

אני לא שוחכת את הפנים של רותם.. שלא ידעו מה להגיד.. הרי אני רבתי איתו רגע לפני
שיצאתי מהבית וידעתי שיש לו את רגשות האשמה.

אליאב החזיק את ידי ואמר בדמעות:"לא האמנתי עדן, תודה לאל תודה לאל תודה לאל!!!!"

רותם ואליאב הסתכלו אחד אל השני.. אמר רותם:"בן שרמוטה.. כל הכל הוא ישלם"

אסור היה לי הרבה להתאמץ.. וכל העולם היה באותו יום בבית חולים ממש כל
העולםםםםםםם..!!

לאמא ואבא לא אמרו כלום כדי לא להדאיג אותם...

אחרי שעה בערך האחות ביקשה שכולם יצאו כי אסור לי יותר מדי לדבר זה רק יקשה עליי.

זאת הייתה תקופה קשה היה מאוד מאוד קשה לי להתאושש... כל יום שעבר הרג אותי כל יום
מחדש במקום לחזק אותי... הייתי פגועה פיזית ונפשית.

לא חשבתי לעצמי שאני יעבור אירוע כזה בחיים שלי בחיים... :-(

שהיתי בבית החולים חודש... אחרי החודש כמו שאמרתי.. הלכתי לפיזותרפיה קבוע..

האנשים לא הפסיקו לחפור באו הביתה התקשרו לפאלפון לבית שיגעו אותי.. אלה שתמיד היו
לצידי זה אליאב כמובן, סיוון, רותם ואוראל.. השאר בשבילי היו אוויר.

בזמן הזה אני ורותם התקרבנו מחדש... הוא אמנם עשה הפרדה בין האהבה למה שקרה.. אבל
הוא דאג לי ותמיד היה לצידי ואני לא ישכח את השיחה שלנו שהוא אמר לי כמה שהוא דאג
לי ושהוא חשב שהוא הולך לאבד אותי סופית.

יום אחד רגיל.. התעוררתי ב-6 בבוקר מצילצול הפאלפון שלי...

אני:"כן ?"

"עדן.."

את הקול כמובן זיהיתי... זה היה.. אמיר.

אני:"איך אתה מעיז בכלל להתקשר איךךךךךךךךך?"

אמיר:"עדן אל תגידי שאני על הקו, מתחננן אלייך רק תקשיבי לי מתחננןןןן"

אני:"איך אפשר להקשיב ליצור כמוך?"

הוא פרץ בבכי נוראי והתחנן שאני יסלח לו

"עדן אני מאוהב בך אני מצטער על מה שעשיתי לך אני זקוק לך"

באותה שנייה חשבתי שהבנאדם פסיכופטט לא נורמליייי איך הוא מעיזזזזז
..!!!!!!!!!!!!!!!!! את הפאלפון ישר ניתקתי לו בפנים וכיביתי לגמרי.

עדיין היה קשה לי לזוז וללכת נורמלי היו לי כאבי טופת והשיחה הזו גרמה לי להתרגשות
יתר... צעקתי לאחי שיבוא מהר.. וסיפרתי לו על הטלפון שקיבלתי.. הוא היה זועםםםם,
יותר מדי הוא לא הגיב אבל ידעתי כבר מה הולך לקרות.

ככל שהיה שקט בעניין הזה ואמיר עדיין על הרגליים.. ככה ידעתי שהסערה מתקרבת יותר
ויותר...

עכשיו כשאני כותבת לכם.. לי בעצמי קשה להיזכר בזה.. ואני מנסה לחפף כמה שיותר פרטים
כי ממש לא קל לי... זזה מעציב ומבאס אותי.

אני יסגור את נושא היריות בזה שאמיר קיבל את שלו וכל מי שפגע בי קיבל את שלו הקשר
נותק טוטאלית מכל הבחינות והכיוונים.. ומנסים לשכוח לעבור הלאה ולהמשיך את החיים.

בנוגע למצב שלי ושל רותם אז ככה... המצב נישאר אותו מצב..... והנה אוטוטווו מתקרבת
החתונה של אחי וסיוון...

בוקר אחד סיוי העירה אותי.. היא ביקשה שאני יבוא איתה למדידה של השמלת כלה..נורא
התרגשתי.

התקלחתי התארגנתי ונסענו באוטו שלי לכיוון סלון הכלות.

כשהיא מדדה את השמלה היא הייתה ניראת פשוט מלאך.. כ"כ קינאתי רציתי פתאום להתחתן זה
הרי ידוע שזה עושה הרגשה מטורפת לחתונה.

יש לציין שידוע אני עדיין מאוהבת ברותם ואנחנו לא יחד וזה הדבר אולי הכי קשה שיכול
להיות... כל דבר היה מזכיר לי אותו.. במיוחד שסיוון מדדה את השמלה.. דמיינתי אותי
בתוכה..

לא נישאר עוד הרבה זמן לחתונה ולחינה כמובן.. ספרנו את ה3 שבועות.. לחינה.

סיון הייתה נרגשת וככה גם אחי.. זה היה ממש חלום.. אליאב מתחתן? וואי זה לא היה
יאמן.

חזרנו לבית אחי היה שם עם כמה חברים וביניהם רותם כמובן...

אני עליתי לחדר להחליף בגדים וסיון רצה נרגשת לאליאב לספר לו על המדידה בסלון
כלות..

יצאתי החוצה למרפסת לעשן סיגריה ורותם בא אחריי...

רותם:"נו, איך מרגישה הפרינססה?"

חייכתי אליו.. ואמרתי:"הרבה יותר טוב ברוך השם.."

אתם מכירים את המבטים האלה שנתקעים איזה שעה ולא זזים? אז ככה זה היה מצד רותם...

שאלתי:"חח מה ניתפסת בי?"

רותם:"סתם.. אפשר שלא להיתפס בך תגידי לי?"

אני:"חחחחחחחח"

הייתה שתיקה כזו... שהביכה את שנינו.

רותם:"תראי עדן אני.. רוצה שתדעי משהו"

אני:"מה למשל?"

רותם:"אני סולח לך..."

הבטתי בו וחייכתי... שאלתי בתמימות:"באמת רותם..?"

רותם:"רק באמת.. אף פעם לא בצחוק"

הוא חיבק אותי והרגשתי מן אושר שמציףף אותי.. כאילו השלמנו עכשייו אבל באמת עם כל
הלב!!!

"את יודעת שאם את צריכה משהו אני תמיד פה למרות הכל ואולי אנחנו לא ביחד אבל..
אניתמיד כאן לצידך במה שתרצי"

אני:"תודה.."

חייכנו חיוך אחד לשני וניכנסנו חזרה לבית...

מאוחר יותר ולרי באה אלי.. (התקרבנו גם אחת לשניה מחדש אחרי שירו בי וכל זה...
חידשתי קשרים ניתן להגיד).

ישבתי איתה ועם סיון היה דווקא נחמד... כשהיא הלכה.. הייתי מותשת ועייפה מאוד..

הייתי גם צריכה לקום מחר בבוקר מוקדם כדי ללכת עם סיון לסידורים.. אני בעצמי הייתי
צריכה לחפש מה ללבוש לחינה ולסגור לחתונה וכל מיני כאלה.

הייתי לבד בבית..

סיון ואליאב יצאו לבלות.

ראיתי סרט ונירדמתי על הספה.. ואז זה קרה... נשמעה דפיקה קלה בדלת... שהפחידה אותי
עד מוות.. לאחר המקרה שקרה ירד לי קצת הביטחון.. קמתי בשקט בשקט.. ואז פתחו ת'דלת
לבד.. לאותו אחד היה מפתח של הבית ש-ל-י.

ידעתי שסיון ואליאב אין מצב חוזרים עכשיו! נעדמתי דום חטפתי הלם.. הלכתי חזרה לשבת
בספה.. ועם כל הרעש והבלגן בסוף.. זה היה רותםםםםם..!!!!!

סתומה שכמותי.. שחכתי שלאחד ויחיד שיש עוד מפתח של הבית שלנו זה רק לרותם..!!

עשיתי לו פרצוף ואמרתי לו:"יאאא הבהלת אותי עד מווות תגיד שזה אתה לפחות!"

רותם:"וואי כפרה סליחה חשבתי את ישנה אני יודע.."

אני:"לא זה בסדר"

רותם:"איזה סרט את רואה?"

אני:"סתם לא משהו מיוחד בוא שב ניראה איזה סרטים יש.."

ישבנו אחד ליד השני.. ובלי לשים לב התקרבנו כזה.. זה היה מעלף חושים... הסתכלנו אחד
על השני.. ושוב סיבבנו ת'פנים.. כאילו ברחנו מההרגשה שהציפה אותנו..

עד ש... הוא תפס לי את הפנים הכי חזק שרק אפשר.. ונישקקקקק אותי עם כל העוצמההה
שבאהבההההההה!!!

לאט לאט זרמנו לכיוון החדר שלי.. הפשטנו אחד את השני... בלי לשים לב, ככה בעיניים
עצומות.. זה היה כמו בסרטים.. לא חשבנו אם זאת טעות או לא טעות.. זרמנו אם החיים..

בסופו של דבר שכבנו... זה היה חלום אמיתי.. היה לי כיף.. שאי אפשר לתאר...

לאחר מכן אני נירדמתי לגמרי... בבוקר שהתעוררתי.. שחכתי בכלל מה קרה אמש.. רותם לא
היה לצידי... הלכתי למקלחת התקלחתי..

ירדתי למטה סיון ואליאב אכלו ארוחת בוקר, אני הצטרפתי אליהם...

ואז אליאב שאל:"תגידי עדן, רותם לא היה פה אתמול?"

אני:"ממ... היה.."

אליאב:"הוא היה אמור לעשות ת'לילה אצלנו ולא ראיתי אותו בבוקר שקמתי"

אני:"וואלה אני לא יודעת.. האמת חתכתי לישון כשראיתי אותו"

אליאב:"אה וואלה.. הבנתי."

סיון הסתכלה עליי כאילו היא יודעת שאני מסתירה משהו ונתנה לי מכה קטנה עם הרגל..
חייכתי אליה וקרצתי לה עין.

סיון:"את רוצה שנלך לראות לך שמלות לחתונה ולחינה?"

אני:"כן בטח.. תכף אני יעלה להתארגן"

עליתי להתארגן.. היה לי מצב רוח לכל דבר היום !!!

פתאום קיבלתי הודעת SMS מ.. רותם שבה היה כתוב

"אנחנו צריכים להיפגש ולדבר דחוף!"

החזרתי לו ב-SMS "סבבה מתי שתרצה אני בפון מאמי"

ההודעה שלו לפתע עירערה לי את המחשבה לגביו... אבל שוב חזרתי לחייך... :-) ירדתי
חזרה למטה לסיוון היא הייתה מוכנה.. נסענו לכיוון העיר חולון.

ששמה באמת שכרתי שמלה לחתונה... בצבע סגול.. בסלון כלות אופרה איב (למי שמכיר).

לחינה השכרתי מן חליפת אלאדין כזו בצבע ירוק זית עם זהב משהו באמת מהממם.

כל האיפור והשיער סגרתי איפה שסיוי סגרה ככה אני יהיה איתה כל היום :) חיכיתי
לחתונה יותר מכל דבר אחר!.

הסתובבנו כמובן כמה שעות טובות בסוף הלכנו לאכול במסעדה...

סיון:"נו אז ספרי לי"

אני:"נו מה עכשיו ניזכרת בזה? חחח חשבתי ששכחת!!!"

סיון:"ניראלך באמת ?????"

אני:"טוב אז ככה..."

סיפרתי לסיון בפרטי פרטים מה קרה... היא שתקה וחטפה מן הלם כזה...

סיון:"נו ומה הלאה?"

אני:"מה יש לך?"

סיון:"כלום.. דיברתם מאז?"

אני:"היום כשעליתי להתלבש הוא שלח לי הודעה"

הראיתי לה מה הוא רשם בהודעה...

ואז אמרה:"תראי מה הוא אומר... ואז תחליטי!!"

אני:"את בכלל לא ניראת מאושרת בשביליי... רק לפני כמה זמן אמרת לי שהוא אוהב אותי
והוא דאג לי.."

סיון:"אני זוכרת מה אמרתי יפה שלי ... ואולי זו האמת אבל בכל זאת אני מציעה שתיפגשו
כמה שיותר מהר ללבן את כל הדברים.."

כאשר סיימנו לאכול.. הורדתי את סיון בבית ונסעתי לרותם הביתה.

לא הודעתי לו שאני באה פשוט באתי..

דפקתי בדלת... רותם פתח לי.. הוא היה המום כשראה אותי! כאילו ראה רוח רפאיםםםם!!
הסתכלתי עליו ולא אמרתי מילה..

הוא לא היסס להגיד:"לא אמרת שאת באה!"

אני:"אני יכולה להיכנס?"

רותם לא כ"כ רצה לתת לי להיכנס והדמעות כמעט וחנקו אותי... לבסוף פתחתי את הדלת
בעצמי ולהפתעתי ראיתי....