מבט אחרון

אתה מביט בה במבט מאוכזב
אתה רוצה שתשאר אבל היא כבר בדרך החוצה
היא מסתובבת נותנת לך תיקווה אחרונה
עינה זועקות שתגרום לה לחזור
אתה מושיט יד כמתחנן שלא תלך
והיא פונה לכיוון הדלת מסובבת את הידית בעדינות
אתה מרגיש כאילו היא מסתובבת סביבך
מסובבת את ראשך כפי שנהגה לעשות תמיד
דימעה מנצנצת בעינך, אתה לא מוכן לזה עדיין
לא יכול לעצור את הרגשת הריקנות שמשתלטת עלייך
אתה פותח את הפה לומר כמה מילים
אבל רק אויר ניכנס ויצא מפיך, והמילים כאילו נעלמו
היא עוד עומדת שם לא זזה לשום מקום כאילו מחכה למשהו
וקולות מתחילים להשמע בתוך ראשך, אתה מתחיל להשתגע
זאת היא, היא משגעת אותך, אתה מסתכל עליה,
אותם פני מלאך כפי שהיו כשהכרתם, אותו הגוף שמושך,
רק הדיבור, כבר שכחת איך היא נישמעת
אתה מנסה להיזכר אבל הקולות בראשך מונעים ממך
אתה מרגיש שאם היא לא תצא מכאן עכשיו אתה תתחיל לצרוח
אתה לא יכול עוד לראות את השפתיים האלו בלי לנשק אותן
דמעות כבר זולגות משתיי עינייך הכאב הזה כבד מנשוא
ואז הן באות, שאלות האשמה, האם זה בגללך או בגללה?!
היא עושה צעד אחרי צעד לעבר הגבול הזה שבין הבפנים לבחוץ
ואתה יודע שברגע שתצא היא לא תחזור עוד,
יעלם הריח המתוק שלה ויעלם הצחוק המתגלגל,
ואתה בכל זאת נותן לה ללכת...
והיא הולכת משם, משאירה אותך מבולבל מאחוריה
סוגרת את הדלת בחוזקה, ואתה נישאר ממוסמר לריצפה
מביט בה כאילו היא עדיין שם עומדת..