היום נפקחו עיניי והבנתי אך הכול אבוד...

מה עוד נותר לכתוב כול כך הרבה מכתבים כבר נכתבו המון שירים נכתבו למענך המון רגשות כבר היו... והכול נשאר אותו הדבר דבר לא השתנה.


אוהבת עדין אבל כבר לא מעונינית לכתוב עוד את המילה הזאת רוצה לומר אהבתי כי עכשיו אני כול כך פגועה הכאב שובר את הלב נפשי אבדה מנוחתה...


אהבנו כך לפחות חשבתי אני כי אולי תמימה הייתי הבטת אני יודעת כול פעם עינייך הביטו בי עקבת אחרי בעינייך ראיתי הרגשתי ידעתי שאתה אוהב וכול יום מאז חייתי באשליה חשבתי שמפה הכול ורוד ויפה.


ופתאום כמו ביום בהיר השמיים החשיכו וגשם התחיל לרדת השמיים בכו על אהבתי גם להם כאב שאבדתי אותך... כול פעם שהבטת הרגשתי שאתה שלי שלמרות שאנחנו לא מדברים יש בנינו משהו חזק משהו לא יתאור אבל זה לא נכון זה היה סתם משהו לא מובן ועכשיו שאני יודעת את זה אני פשוט אבודה מסרבת לעזוב את הדמיון ולחזור למציאות.


כול יום שעובר מרגישה אותך פחות בפנים מבינה בעצם שהיום אני עוזבת לא מבינה יותר נמאס לי מהכאב משברון הלב מהבדידות שעוטפת אותי בחוזקה מהרקנות שצצה לפתע בנשמתי...


לשכוח כי אף פעם לא הייתה שלי לשכוח לפני שיהיה מאוחר מידי או שבעצם כבר מאוחר כי עכשיו אני יודעת מהי אכזבה מהי אהבה מדומה העצב בי חודר עכשיו.


ועכשיו המילים רחוקות הרגשות כבר חשכו והשתיקות ארוכות ואם ההבנה שאין יותר אהבה שאין יותר מבטים משהו בתוכי מת משהו שישאר כאוב ושבור גם שהלב ישוב להתאהב.


תמיד תשאר השאלה למה הבטת בכזאת צורה למה עינייך שקעו בי ובעצם לא אהבת אז למה... אבל אני לא ידע לעולם וזה אשמתי הפחד שלי עוצר בעדי ואני נשארת מלאת שאלות בלבול ועצב נוראי שמאיים להישאר לעד...


אתה אף פעם לא תביט בי באותן עיניים ולמבטי נוסף שמץ של עצב אכזבה ליבי היום מת לא מרגישה דבר הגוף מתקשה ללכת כי היום אבדתי אהוב אבדתי אהבה...


כתבתי את המכתב אחרי שהבנתי שאבדתי מישהו שאהבתי אני לא אכתוב יותר פה מכתבים כי אין לי למי עד שתבוא אהבה חדשה.. נהנתי לכתוב פה נורא ותודה לכולם על התגובות שעזרו עודדו ופרגנו...