רגשות מעורבבים,אהבה נגד השנאה,הגעגועים נגד העצב,והזיכרונות נגד הקנאה/נשית..

הכל התחיל לפני שלוש שנים...


היינו ידידים טובים...דיברנו מלא...היינו באותם מסיבות...רקדנו ביחד...והכל היה בגדר ידידים...


אבל אז השיחות שלנו התחילו להשתנות...התחלנו להקשר יותר...עד שהתוודנו ואמרנו שאנחנו אוהבים..


בהתחלה היה מושלם אבל אז כל החברים שלך התערבו לך...כולם סיכסכו שיקרו ניסו להוציא ממני מידע שגוי עשו הכל כדי שלא נהייה יחד..


לא נתנו להם,נלחמנו!!


אבל כן אני יודעת שלחברים יש מילה משמעותית...ובגללם היינו רבים המון עד היום שבו אמרת לי שאתה מפקפק בי...


אז החלטתי שזהו זה הסוף ונפרדתי ממך..


היה לנו קשה..פתאום כל החברים שלך והחברות שלך התקשרו אלי ואמרו לי שנחזור...


תגיד זה לא קצת לא נורמאלי?


בכל מקרה חודשיים אחרי הפרידה אני ואתה נרשמנו ביחד לתאטרון..


ובהתחלה היה כיף לנו יחד אבל אחרי חודשיים ככה,שהתחלנו להופיע רבנו..


היה לנו תפקיד יחד ועשינו אותו כמו גדולים..זה היה מביך אבל זה בחפיף...


חצי שנה לא דיברנו!!! חצי שנה!!! במשך החצי שנה הזאת רק גרמת לי לסבול...


חברים שלך הציקו לי...ושאני מדברת על להציק לי אתה יודע מה אני מדברת...


אתה בעצמך הצקת לי..כשאני הייתי על הבמה אתה מאחוריי הקלעים היית מקלל אותי...


עשית לי את הדברים הכי משפילים שיכולים לעשות לאדם...ואני המשכתי לאהוב...


אחרי החצי שנה המגעילה הזאת   אני!!!!   באתי אליך ורציתי להשלים איתך...


  ואתה!!! זה שלא רצה...במקום שזה יהיה הפוך אתה לא רצית להשלים איתי...


עד שבסוף השלמנו לקח זמן אבל השלמנו...זה לא היה לך בלב שלם אבל זה עדיין בשבילי היה משמעותי...


אחרי כמה ימים שכבר דיברנו וראיתי שכבר לא אכפת לך מזה שהשלמנו וזה נראה לך סבבה הצעתי לך לחזור...אתה נתת בי תקווה שבעצם רוב הסיכויים שאתה חוזר אלי...שאלת אותי הרבה שאלות התעניינת...דיברת איתי...שיתפת פעולה ובסוף אמרת לי לא ואמרתי לעצמי לא נורא..


אבל זה לא הסתיים בכך... אתה הלכת לכל החברים שלך וסיפרת להם הכללל


ושוב אני סולחת לך בלי שתבקש סליחה...


מאז אמרתי לעצמי שלא משנה מה אתה לא אוהב אותי ולא משנה מה יהיה לא נחזור בחיים..


מידי פעם המשכנו לדבר כאילו שומדבר לא קרה....


ואח"כ החטלנו לעזוב את התאטרון...


אתה כבר עברת לתאטרון אחר ואני העדפתי להשקיע בלימודים..


ואני חשבתי שזהו זה פשוט נגמר לעד...אבל אתה לא הפסקת להציק לי...


פעם אחת ישבתי עם ידיד שהיה דלוק עלי...ואתה וחברים שלך הייתם שם גם..הייתי רחוקה ממכם...לא רציתי להתקרב אליכם..ואז אתה אמרת לחבר שלך משו באוזן ואז הוא צעק לו משו פוגע עלי..ואני כל כך נפגעתי...שנאתי אותך...ושוב סלחתי לך בלי שתבקש סליחה...


ואז שוב כמו תמימה אחרי חצי שנה מהמקרה הזה..שכבר עברו שנתיים מאז שהיינו ביחד באתי אליך שוב והצעתי לך לחזור...


השיחה הזאת הייתה לנו אחת השיחות הקשות ביותר שיכלנו לעבור...


לשתינו היא הייתה קשה..בעיקר לי...ואתה שוב מנסה להוציא ממני מילים טובות עליך ואני מוציאה בלי לחשוב שאתה הולך לספר את זה לכל החברים שלך...


ושוב אתה סירבת ושוב נשבעתי שלא משנה מה גם אם העולם יתהפך אני ואתה לא נחזור בחיים!!


ואתה..אתה רק חיפשת איך לפגוע בי..


יצאת עם "חברה" שלי...אבל הכי קטע הוא שלא יצאתם סתם,הייתם יזיזים או לאדע'ת מה אבל הכי הרגיז אותי שזה היה מול העניים שלי...


מולה עיינים שלי היא הייתה מנשקת אותך בצוואר...הייתם לפעמים יושבים ככה בחוץ ואז הולכים למקום מבודד ועושים דברים...ואני כל כך נפגעתי מאותה "חברה" שהייתה מידי פעם שואלת:"זה לא מפריע לך נכון?" רק סיפרתי לה שאני אוהבת אותך והיא הלכה אליך ואתה הלכת אליה כאילו נקמה.. וכל כך נפגעתי...הרבה בכי עבר עלי...ומה היא חשבה שאני יגיד לה:"כן זה מפריע" ואז היא הייתה מספרת את זה לך..


מאז אני כבר התחלתי לצאת עם מישו...אהבתי אותו כל כך...הוא השכיח לי אותך...


היה לי מושלם איתו...הוא היה ההפך הגמור ממך...הוא האמין קודם לי ואח"כ לחברים,הוא סמך עלי,נתן לי חופש,היה איתי הכי כנה שיש,הוא היה נשקן מעולה,הוא אהב אותי,הוא פינק אותי,בחיים שלו הוא לא היה קריר אלי..


היה לי טוב איתו,כל כך נהנתי איתו...


אחרי חודשיים נתקלנו בך..ואז הלב כל כך צבט לי..כל הרגשות,הקנאה השנאה האהבה הגעגועים הזיכרונות הכל הציף אותי...


הייתי קרירה אליו...התחמקתי מלהפגש איתו...ואז עשינו הפסקה..


וכל פעם אני אומרת שאני אוהבת ואז מתלבטת אם זה באמת מה שהתכוונתי...


הוא כל כך מתוק אלי ואוהב...ואני אוהבת את החרא שיש בך....


ימים רבים ניסיתי להתגבר...אבל זה לא עוזר...


ועד שאני התאוששתי ממך...יום אחד עברתי לידך ולידה...ואז ראיתי שאתם מדברים והכרחתי את עצמי לא להסתכל...ואז היא צעקה לי משפט כל כך פוגע...ואני הסתכלתי עליה במבט של "לא מצחיק" והלכתי דמעות הציפו את עיני...ושוב החברות תומכות בי מסביב...כואבות את כאבי...ואני שואלת "מתי כל זה יעבור?"


אבל זהו..אני אמרתי       דיייייייייייי!!!!!!!!   נמאס לי ממך...ממך ומהשטויות שלך..


אבל אתה יודע מה הכי גרם לי להחליט ככה?שאתה פשוט, דייי , זה שבוע שעבר..


ישבתי לידך ואתה פשוט היית כזה קריר אלי דיברת אלי בשיא האדישותתתת...


ואם יש דבר שאני הכי שונאת זה אדישות....ואז בזכות הפאקינג אדישות שלך הבנתי שאם נחזור אני פשוט לא ירצה אותך...הבנתי שאני רוצה אותך רק כי אתה בלתי מושג...


הבנתי שאתה ילד קטן שעדיין לא התבגר...שאתה מתנהג אלי באדישות כמו ילד בכיתה ו' שרק הוא וחברה שלו נפרדנו והם מתביישים לדבר...


מותק תפנים זה -3- שנים....זה לא 3 ימים זה שנים אתה קולט?? זה פאקינג 1125 ימים...


וזהו....עכשיו אני ואהובי הסתדרנו..אנחנו בלי העין הרע אנחנו חצי שנה כבר ביחד,זה כפליים ממה שאני ואתה היינו...


עכשיו אני יתן לך להפוצץ ולהתבשל,לא יתן לך יותר לפגוע בי,ואם תפגע אני לא יסלח,


אני יודעת שאתה כבר לא שם עלי חצי ציפורן אבל בקטנה מותק המכתב שאני  כותבת עכשיו כולו מלא בשנאה ועצבים...


פשוט בכל פעם שאני מנסה להתקרב אליך אתה רק פוגע בי...


בכל פעם שהיינו קרובים פגעת בי ושהיינו רחוקים הייתי מאושרת....


אז דיי לכעס לשנאה ולעצבים המיותרים...כי אני ואתה נישאר לעד רחוקים...


 


 


                                                          מהאהבה הישנה ישנה שלך...