גן עדן הוא מקום ליד ..

רק עלייך מכתב זה מדבר רק עלייך כי רק אותך רציתי רק אותך רוצה ותמיד יירצה אבל אין ברירה. אהובי, בכל הסיגנונות אפשר לתאר אהבה וכל מיני רגשות ואולי גם חלומות ואפשר להוסיף צבעים ורקעים לפי הדימיון ואפשר ללכת רחוק כאופק ולראות את זה כסרט מתוק אך אתה היית דבר אחר מכאן מתחיל הכאב שאותי גומר.


יום יום אני יושבת בביתי אהובי אנא תאמין שכל המילים הן אמיתיות וכן הם קיימות אהבה זה לא סוג של כימיקלים ושל אנרגיות או השפעה אלא אהבה זה אהבה זה מה שמחזיק אותך בין הנפילה לבין האשליות זה הגבול הדק בין להיות ולא להיות .. אני מרגישה צורך עז לחבק אותך גם אם זה רק בחלום לאור יום למרות השמש המסנוורת עדיין רואה אותך והעשן של המכוניות או העננים בצורת כבשות כל מה שיינסה להסתיר אפילו לילה אפלולי או כאשר השמיים מורידים דמעות ועליי כל דמעה נוגעת כאות.. אני מבינה שאתה מדבר וגם אוהב חזרה אבל למה מחקו אותך מחיי כתסריט של אהבה מרה ? מי החליט מי קבע שככה תלך ללא התראה להשאיר אותי בודדה ? בתקופה כל כך קצרה הבנתי שחיי בלעדייך לא מקבלים מסגרת בלעדייך אני נראית אחרת וכמה חודשים שמצטברים כאגדה ואז אתה עוזב אותי ללא פרידה.. כן .. הבנתי שתמה לה תקופה אבל ועכשיו אני פה עם הכאב מנסה להיות חזקה..


אהובי, גן עדן הוא מקום ליד תמיד אמרתי ותמיד אגיד כי כמה שאתה רחוק בלבי אתה הכי קרוב וכמה שלמעלה לא מדברים אליי אתה לוחש בלילות.. בכל יום מתפללת להתקרב עוד ובכל לילה דמעות של כאב מנסות להתמזג אל הריצפה הקרה כי מתחת שוכנת נשמתך .. רוצה שתרגיש את הכאב מכל מקום רוצה שרק תבין ולא תחלום לעד.. רוצה שתחזור ותחבק מה הייתי עושה כדי לקבל עוד לילה איתך? הייתי אומרת את כל האמת אני נשבעת ! בשום שקר לא הייתי נוגעת ולא בכיוון את הדרך אלייך איני יודעת באלפי דלתות ניסיתי לבקר אך בסופו של דבר עצר אותי מלאך שומר "זמנך לא הגיע" הוא לחש עד לצעקה ואני נותרתי כואב עם דמעות כה כעוסה על שעזבת אותי אבל לא אשמתך אני מטיחה את ראשי בריצפה רוצה לחזור ליום הראשון ולהתחיל מהתחלה !! שוב אני כותבת מתוך הרבה מילים שהיו צריכות לצאת אהובי אין לי עוד מילים כי יש הרבה כאב וכל מה שאגיד אולי אכאיב גם לך ולא.. זה לא מה שאני רוצה אני אוהבת אותך בצורה שאי אפשר לתאר ואותי נטשת למה מלאך למה? אומרים שכאשר מלאך יורד מהשמיים ומתאהב זה נס.. מלאך שלי.. עכשיו מלמעלה אתה עדיין נוגע בי ואני יודעת שאתה אוהב אבל איני איתך מרגישה מחוברת אבל לא כל כך בנשמתך וכשאני במיטה מדמיינת שאתה איתי כן רק אתה ובוכה כי טעיתי מסתובבת חזרה סופרת עד 100 מנסה לדמיין שאחרי זה ישתקף מבטך דרך חלוני השקוף בקומה הרביעית רוצה שתבוא ותיקח אותי איתך למרות הרוחות נעלה בהצלחה.. אהובי כתבתי ספר שלם לכבודך ולא פתחת אותו הוא סגור מלא באבק ימים של כאב עברו ועוד ימים של כאב יבואו ואני כואבת ומרה תשים לב עד כמה זה נורא עד כמה הייתה לי אהבה שאף אחד לא שבר לא המיס לא הרס אף אחד לא הטיל ספק לא היסס לא נגע הייתי כל כך למעלה בשחקים מרוב שמחה עכשיו אני עמוק עמוק אבל לא בתוך לבך