את איננה עוד....

איך זה שככה הלכת לי?
איך זה שככה אני פה עכשיו בוכה ואת לא איתי כדי לנגב לי את הדמעות?
איך זה שכל כך אהבתי אותך ועכשיו את איננה?
את הנערה ששינתה אותי, הנערה שלימדה אותי לאהוב! לימדה אותי לכבד את מה שיש לי ואת מה שיקר לי, הנערה שידעה תמיד מה הכי כואב לי, הנערה שתמיד עשתה אותי מאושר, הנערה שהייתה איתי לאורך כל הדרך....
זוכרת איך הכרנו? זה היה ממש מזמן... לפני 6 שנים... הייתי אז בן 18 ואת היית בת 17.... אמא שלי לקחה אותך כדי שתעשי בייביסיטר על אחותי הקטנה שהייתה אז בת 3, זוכרת איך היית בדיוק עם אחותי בחדר השינה שלה וקראת לה סיפור? איך שחזרתי מבילוי עם חברים וראיתי אותך שם והבנתי שאת הבייביסיטר שלה. אמרתי לך שעכשיו את יכולה ללכת הביתה, שאני ישאר עם אחותי, ואת אמרת שאמי חייבת לך 70 ש"ח ואני נתתי לך אותם... חשבתי שאת לוקחת הרבה, אמרתי לאמא שלי שתשכור אחת אחרת במקומך והיא אמרה לי שהיא לא רוצה כי אחותי אהבה אותך, לא רציתי שאמי תוציא כל כך הרבה כסף על הבייביסיטר ולא רציתי שתחזרי הנה ותקחי כל כך יקר מאמא שלי... אבל אמא שלי המשיכה להביא אותך לשמור על אחותי וכל פעם הייתי רואה אותך כשהייתי חוזר מבילוי עם חברים....
לילה אחד חזרתי מבילוי, אחותי כבר ישנה, היה מאוחר, משהו כמו 4 לפנות בוקר, ראיתי אותך יושבת בשולחן הסלון וקוראת משהו מתוך כמה דפים שהיו מפוזרים על השולחן... שמת לב שנכנסתי וזרקת מהר את הדפים חזרה על השולחן... "מה את עושה?" שאלתי... נעמדת על הרגליים ואמרת "זה היה פה אז קראתי קצת" והצבעת על הדפים... הרמתי אותם מהר ואספתי אותם חזרה אליי... "אתה חיברת את כל השירים האלה?" שאלת.... לא עניתי, אספתי את הדפעם חזרה למקומם.... "אני לא אוהב שנכנסים לי לדברים" אמרתי לך, "אני מצטערת זה פשוט עניין אותי" ענית.... הסתכלת עליי והעלת חצי חיוך... אמרת לי להתראות ויצאת... "חכי שנייה!" צעקתי לך... "מאוחר, את רוצה שאני יחזיר אותך?" הצעתי... מכיוון שגרת כמה רחובות ממני והיה נורא מאוחר... "לא תודה" אמרת ויצאת!
לא אהבתי שנוגעים לי בדברים וקצת חששתי מכך שקראת את השירים שלי בגלל שהם היו הסטוריית חיי....
היית באה הרבה לשמור על אחותי.... עוד פעם חזרתי מבילוי וראיתי אותך קוראת את השירים שלי.... ממש התעצבנתי אני זוכר, "אל תגעי!! אני לא רוצה שתגעי בזה!!!" צעקתי עליך.... נדמה היה לי שנעלבת... לקחת את הדברים שלך והלכת... מאז תמיד התחמקת מאמא שלי ואמרת לה שאת לא יכולה לבוא לשמור על אחותי.... הרגשתי רע, פגעתי בך! לקחתי את הטלפון שלך מאמא שלי וצלצלתי אליך, ביקשתי סליחה ואת סלחת! תמיד היה לך לב טוב... רציתי לפצות אותך על ההרגשה הרעה והזמנתי אותך לארוחת ערב במסעדה מסויימת שישבה על שפת הים, את הסכמת אך רק בתנאי שאני יביא איתי כמה מהשירים שלי והסכמתי. נפגשנו שם אני זוכר, ערב אחד, ערב מקסים שאני לא ישכח לעולם! כשראיתי אותך שם התפעלתי ממך ומיופייך! התיישבנו יחד ליד שולחן פינתי, המוסיקת רקע התנגנה והצלילים של הים הדהדו... "את יפהפייה, אני חייב לומר לך" אמרתי לך, את חייכת חיוך ביישן והסמקת... שיערך החלק התעופף ברוח ונמרח על פניך, עיניך הכחולות שהביטו בי בדממה, השפתיים החושניות שכל כך רציתי לנשק... זהו! התאהבתי בך, ידעתי זאת מאותו הרגע... הראיתי לך את השירים שלי שביקשת לקרוא... "הם יפים" אמרת, "יש לך כישרון" הודתי לך.... בסוף הערב ביקשתי ממך אם נוכל שוב להפגש ואת אמרת אולי... כל כך קיוויתי שכן.... במשך שבוע המשכתי להתקשר אליך ורציתי להפגש איתך ואת דחית אותי מסיבות לא ידועות... אמרת שאת עסוקה.... המשכתי להציק לך והמשכת לדחות אותי.... כך עבר עוד שבוע... עד שיום אחד הגיע הדבר שלא ציפיתי לו. יצאתי עם חברים למועדון, כמו שהייתי נוהג לעשות, הכרתי שם כמה בנות כמו שתמיד עשיתי, רקדתי ונהנתי ופתאום ראיתי שם אותך! היית עם מישהו... ניגשתי אליך כדי לומר שלום, את היית המומה לראותי שם... "מה אתה עושה פה?!" שאלת... "פה עם חברים" עניתי, "מה את עושה פה?" אמרת שאת עם חברות... המסיבה נמשכה יפה... כל הערב הייתי עם העינים עליך ולא יכולתי להוריד אותם ממך, משכת אותי, רציתי לבוא אליך ולהציע לך לרקוד אבל את רקדת כל הזמן עם מישהו שכנראה הכרת... בשלב מסויים של הערב כבר הורדתי את העינים ממך ורקדתי... יצאתי החוצה לעשן סיגריה בנחת, הייתי חייב... ישבתי בחוץ ועישנתי... אני זוכר שהייתי קצת מסטול, שתיתי קצת, אך לא הייתי שיכור לגמרי! רק קצת מסטול, ואז שמעתי צעקות מאיזו פינה... היה לילה.... בערך משהו כמו 2 וחצי לפנות בוקר... כשכולי מסטול הלכתי לפינה ההיא לראות מה היו הצעקות והקללות ששמעתי.... ראיתי שם 2 נערים, לא זיהיתי אותם, הם תפסו מישהי, כנראה היו גם שיכורים... "תעזוב אותי מגעיל" שמעתי אותה צועקת על אחד מהם, הם הצמידו אותה לקיר, הם הולכים לעשות לה משהו רע, חשבתי... מהר רצתי לכיוון ולאחד מהם דפקתי מכות, השני ברח... יכולתי לראות שהנערה מפוחדת.... אותו נער שהוכה ממני התרומם על הרגליים והלך משם... הסתובבתי לכיוון הנערה כדי לראות מה שלומה ולהפתעתי ראיתי אותך!! "מה קרה לך?!?!" שאלתי אותך... את חיבקת אותי "תודה" אמרת לי.... ואז סיפרת לי: "יצאתי החוצה לחפש את חברה שלי שהתרחקה ממני ואז באתי לפה לחפש אותה והם היו פה ואחד מהם לקח לי את הכסף, זה שברח" הם שדדו אותך... "בואי סיבוב" אמרתי לך, אני ואת הלכנו סיבוב מחוץ למועדון הרועש... הגענו לגינה וישבנו שם... "תודה לך" אמרת לי... ושוב חיבקת אותי... נהנתי להיות בין זרועותיך החמות שחיבקו אותי... "למה את מתחמקת ממני?" שאלתי... אבל את לא ענית... השעה הייתה ממש מאוחרת ואת אמרת שאת צריכה לחזור הביתה... לקחתי אותך הביתה במכונית שלי... ולפני שירדת מהאוטו נשקת לי על שפתיי ואמרת: "תודה לך מתוק, אתה מיוחד" ואז הלכת!
מיוחד? למה התכוונת?! המשכת לשמור על אחותי ואני המשכתי לתקשר אליך ואת לא רצית, כל כך דחית אותי ולא הבנתי למה.... היו כמה פעמים שהיינו נפגשים, היית נושקת לי על שפתיי והולכת! היית משגעת אותי!! כל כך רציתי אותך! כל כך התאהבתי בך!!
ישבתי בבית והייתי חושב עליך כל כך הרבה נערה, מה שלא קרה לי עם אף אחת בעבר!!! ישבתי לי בחדר איזה יום אחד וחיברתי שיר... שיר על נערה יפה שהכרתי, נערה שכל כך רציתי שתהייה שלי, נערה שלא קל להשיגה, נערה מיוחדת, בעלת כוחות מיוחדים לאסוף את כל הלבבות של כל הגברים, שיר עליך נערה! השיר שחיברתי פשוט זרם, המילים זרמו עם המוסיקה של הגיטרה, והכל יצא מושלם!!
רציתי שתדעי, ששיר חיברתי לכבודך...נפגשנו שוב, ואת שמעת את השיר, אני זוכר שבכית ואמרת שאף אחד לא חיבר עליך שיר בעבר... באת אליי הביתה והיינו בחדר שלי, זאת הייתה הפעם הראשונה שבכלל באת אליי, בשבילי!
כל כך נהננו ביחד! זוכרת את ליטפתי את פנייך? איך ליטפתי את שפתייך? איך אמרתי לך שאותך אני אוהב? איך נישקתי אותך ואת כולך רעדת? אני זוכר זאת נערה, אני אוהב אותך ילדה!!!!
רציתי שתהיי שלי אבל את אמרת שאת לא בנויה למחוייבות, לא רצית קשר, רצית להיות חופשיה, כמו ציפור... נתתי לך את החופש כי לא הייתה לי ברירה אך הייתי בטוח שיום יבוא ואני יכלא אותך בכלוב שבליבי לנצח!! הלב שרוצה לאהוב רק אותך ושתאהבי אותו בחזרה...
כך שנתיים שלמים רדפתי אחריך ואת דחית אותי... שנתיים שלמים לא יכולתי כששמעתי שאת עם אחרים, שנתיים שלמים שלא יכולתי להכיר אף אחת!! רק אותך אהבתי, רק אותך אוהב...!!
ואת לא התיחסת!! שנתיים בכיתי "בואי אליי" ואת לא באת, שנתיים שראיתי רק אותך!
פה ושם את באמת לשמור על אחותי, וכל פעם לפני שהלכת היית נושקת לי על שפתיי, למה את משחקת משחקים?! השתגעתי!! את לא רצית להיות שלי אבל השארת אותי תמיד על אש קטנה! לא יכולתי לשכוח ממך!!
יום אחד ישבתי עם חברים למטה בשכונה, ואז הגיעו כמה חבר'ה לא שלא שייכים לפה... בדיוק את וכמה חברות שלך עברתן, אחד מהחב'ה שבאו לפה זרק לך מילה, אני זוכר הוא אמר "כוסית, בואי קפצי עליי סיבוב", את התעלמת, אבל אני לא יכולתי להתעלם, התעצבנתי כל כך על כך שדיבר לא יפה... הדבר הראשון שעשיתי זה באתי אליו "למי אתה חושב שאתה מדבר ככה???" אמרתי לו... הוא התקדם לעברי "סתום" הוא אמר לי
"מי אתה שתתערב בן זונה!" ישר הורדתי לו בוקס לפנים! את ישר צעקת לי לעזוב אותם וללכת!! אותו אחד קם והחזיר לי... הלכנו מכות... כל החברים שלי וכל החבר'ה שלו קפצו... היה שם בלאגן!! ראיתי שאותו אחד שרבתי איתו הוציא סכין קטנה מהנעל והתקדם אליי... הרגשתי שתי דקירות בבטן בתחתונה... מאז אני לא זכרתי כלום... הרגע הבא שזכרתי זה שהתעוררתי בחדר בית חולים ואת אמא שלי ואבא שלי יושבים ליד המיטה שלי... אמא שלי בכתה כשראתה שאני בסדר... אחרי כמה דק' את נכנסת! את פה! באת!!
ביקשתי מההורים שלי שיתנו לי לדבר איתך דקה והם יצאו... את נכנסת וישבת איתי שם... "למה עשית את זה?!" שאלת אותי ודמעות בעיניך... "מה עשיתי?" שאלתי... "התחלת לריב איתו"... "הוא לא יזרוק לך מילים לא יפות... לא לך!!" ניגבתי לך את הדמעות... "מה בדיוק היה שם?" שאלתי... את ליטפת את פניי ואמרת: "אחרי שהבחור הגדול דקר אותך הם ברחו משם, מיד הזמינו למקום משטרה ואמבולנס, היית מחוסר הכרה, הרופאים אמרו שיש לך מזל... הדקירות לא היו עמוקות, והגעת לכאן בזמן, היית יכול למות מאיבוד דם!" "אני אוהב אותך" אמרתי לך "גם אני אותך" אמרת לי סוף סוף!!! כל כך שמחתי!!!
כעבור חודשיים הכל הסתדר... הפציעות שלי החלימו, אמנם נשארו צלקות אבל הכל הסתדר, אני ואת היינו יחד סוף סוף אחרי שנתיים שכבר טיפסתי על הקירות רק תהיי שלי! הכל התחיל להסתדר!! היו לי עוד כמה בעיות עם אותם חבר'ה אבל זה לא נגרר למכות אף פעם... היינו חברים והיה לנו את הקשר הכי טוב שיש!! אהבתי אותך יותר מאשר את חיי וכך גם את!
אני ואת עברנו יחד שנתיים... היו כמה ויכוחים אבל תמיד הכל הסתדר... כל השנתיים שהיינו יחד תמיד שמרת עליי מכל הבלאגנים, לימדת אותי לאהוב, לימדת אותי לחוש נאהב!
אותם חבר'ה נכנסו חלקם למעצר, הם היו העבריינים של האיזור, הם נכנסו למעצר שלוש שנים על עוד מישהו שדקרו...  השנתיים הכי יפים העברתי איתך... אבל הם חלפו מהר, הכל נגמר באותו היום שבדיוק חזרתי הביתה ממך, ישבתי לי בחדר עם הגיטרה שלי, ואמא שלך מצלצלת אליי ואומרת לי שזה נגמר
שאת איננה
שנהרגת!
ירדת למטה עם הכלב שלך, וכשהכלב שלך רץ לכביש את רצת אחריו כדי לתפוס אותו ואז הלכת... גם את וגם הכלב...
זוכר איך נפלה הגיטרה מידי והטלפון נשמט ממני, איך צרור של דמעות נשרו מעיני ישר אל כף רגלי...
איך עזבת אותי כאן? מי יחבק אותי עכשיו? מי ינשק אותי? מי ילטף אותי? את מי אני יאהב?
חלפו 3 חודשים מאז... 3 חודשים בהם אני מדמיין אותך, מריח את הריח שלך, שומע את קולך... בכי מר שלא מפסיק לנזול! כאב חד שלא רוצה לחדול! אהבה חזקה שלא רוצה להרפות!! אהובה, נטשת אותי, עזבת אותי, את כבר לא איתי... את איננה!
חלפה שנה ואני עדיין בוכה... חברים מנסים לעודד ולהכיר לי אחרות, אבל אני לא רוצה!! את יודעת למה? כי הן לא את! אבל את לא תחזרי יותר וזה כואב לי... את לא תחזרי יותר...
מתגעגע לחיוך, מתגעגע לחיבוק, מתגעגע לנשיקה, מתגעגע לאהבה, מתגעגע אליך נערה!
אני יודע שאת תמיד איתי, הנוכחות שלך נמצאת קרובה אליי כל הזמן! אבל אני לא יכול לראות אותך, אני לא יכול לגעת בך... כל לילה את חוזרת לי בחלומות, רוצה אותך שוב בין זרועותיי, אבל את הלכת....... אני לא יכול להמשיך, נדם ליבי בלעדיך, נגמרו חייך וכך נגמרו חיי ואני מכור אליך ואת לא נמצאת...
לפני 5 חודשים יצאתי מגמילה... גמילה מסמים, דבר שנכנסתי אליו בעקבות הכאב, כך לפחות הייתי שוכח ממך לכמה זמן וזה היה מקל אבל אחר כך הכל חוזר אליי כמו סכין בלב! זאת את אמרת לי "תתגבר על הכאב!" את הופעת לי בחלומות ואמרת לי "תתקדם" את אמרת לי "אני איתך תמיד, ואני רוצה שתהיה מאאושר, צא מכל הבלאגנים, תחזור לחייך" ועכשיו אני מנסה שוב לחייך! בלי סמים, בלי אלכוהול ולצערי גם בלעדיך... היום אני בן 24, יש לי חברה כבר 4 חודשים, מתקדם יפה... אבל את, אותך אני לא אשכח לעולמים!! כי את זאת שהראת לי איך להנות מהחיים!