אהבה ראשונה והבלתי נשכחת

שלום. הגעתי לאתר וקראתי חלק מהמכתבים פה. והחלטתי לכתוב גם.


זה התחיל כשהייתי בכיתה ח. למדתי בפנימייה וכל שנה היו מגיעים ילדים חדשים. ואז הוא הגיע. כשהוא בא לדבר איתי שאלתי את עצמי מתי הוא כבר ילך? באתי לאחד הידידים שלי וביקשתי שאם מישהו יבוא וישאל עלי שיגיד שהוא חבר שלי ושיזוב אותי בשקת. (נו ילדים). בסוף התידדנו. יום אחד הוא בא ואמר שהוא אוהב אותי. לא ידעתי מה לעשות. הרגשתי כל כך לא בסדר עם זה שהוא אוהב ואני לא. אמרתי שלא יכול להיות בנינו שום דבר מלבד הידידות.


זה המשיך לכיתה ט' ו-י'. כולם אמרו שאם נצא אז נהייה זוג מאוד יפה. היינו בלתי נפרדים. תארו לעצמכם מה זה כשאתה בפנימייה זה לא אותו דבר כמו בבית. זה שבועיים 24 שעות ביחד. היינו באותה כיתה, חדר ליד חדר. יום אחד המדריך שלי בא ואמר שאנחנו עוד נהייה ביחד. אמרתי מה פתעום, אני אוהבת אותו כמו אח, בשר מבשרי, אבל אני לא יכולה לראות בו גבר שיעמוד לצידי.


בא חופש גדול שבין י ל - יא' זאת הייתה הפעם ראשונה שלי שהייתי עם גבר (מבחינה מינית). והראשון שידע מיזה היה "אחי". התקשרתי אליו סיפרתי לו הכול בפרטי פרטים. הוא הקשיב והיה שמח יחד איתי. למרות שזה כאב לו. הוא אהב אותי כבר 3 שנים. לא חשבתי על זה שאני מכאיבה לו. הוא היה החברה הכי טובה שלי. ידע דברים שאף אחד בעולם לא יודע. יכולתי לספר לו מה אני אוהבת ואיך. כשלא ידעתי מה לעשות הייתי פונה עליו. כשהייתי מאוהבת במישהו אחר סיפרתי לו. כשכאב לי כששמחתי, כשבכיתי כשהייתי צריכה להיתייעץ עם מישהו הוא הייה הכתובת שלי.


בחורף של כיתה יא' הייה לו יום הולדת והחלטתי לעשות לו הפתעה. אף אחד מההנהלה לא היה בפנימייה. הזמנתי חברים שלו לבוא אלינו. קנינו שתיה חריפה (אפילו אפיתי עוגה ואני לא עושה את זה). ישבנו אצלנו בחדר וחגגנו. הוא היה עז בן 17. בסוף הערב כשכולם הלכו הביתה או התפזרו בפנימייה הוא נישאר אצלי בחדר. בנות מחדרי הלכו לישון בחדרים אחרים. היינו ביחד במיטה, חשבתי שיקרה משהו אבל לא הוא הייה כזה שיכור שנירדם.


וככה נמשך כמה לילות אחרי זה. הוא היה בא לישון בחדרי, במיטתי. היינו נירדמים עם חיבוק.


אחרי כמה ימים באתי אליו בבית ספר ואמרתי "או שיהיה בנינו הכל (נהיה חברים) או שכלום". הוא הייה מופתע, לא ידע מה להגיד. אז הוא אמר שהוא צריך לחשוב על זה. מאוד חששתי מהתשובה שלו. הוא בא בערב ואמר "טוב בואי ננסה". מאז היינו שלוש שנים ביחד. אהבתי אותו מאוד, חשבתי שנתחתן. וגם ככה אמרו כולם, שאנחנו זוג מהשמיים. כולם קינאו בנו. כל דבר עשינו ביחד. הוא היה ישן בחדרי ובבקור בורח לחדר שלו. זאת הייתה אהבה מאוד חזקה. לא ראיתי אף אחד ממנו. הוא היה בשבילי האמא האבא, החברות פשוט הכל. היינו רבים הרבה כי תארו לעצמכם מה זה שלוש שנים 24 שעות ביחד. אבל זה החזיק מעמד. שבתות כשהיינו בבית גם עשינו ביחד פעם אצלו ופעם אצלי. איתו למדתי מה זה לאהוב, להתרגש ולהיות נאהבת. שבעייני זה הכי חשוב.


אבל בורא עולם לא רצה שנתחתן, אנחנו נפרדנו. היה מאוד קשה. להתאורר לבד, לבכות לבד, לאכול להתקלח, לא להרגיש את גופו לצידי. היום אנחנו שוב ידידים מאוד טובים. יש לו חברה ולי יש את בעלי לעתיד בעזרת ה' השנה אנחנו מתחתנים. האהבה שלנו נישארה זיכרון צתוק של נעורים. בכול זאת להקיר בן אדם 8 שנים ומתוכם 3 שנים להיות ביחד. ועברנו הרבה. אני אוהבת אותו עדיין לא כגבר כאהבה ראשונה שהייתה ותישאר בזיכרוני.