נא לא לקטוף היה רשום / המכתב אמיתי-תגיבו בבקשה לזכרה של אותה ילדה

השניים נכנסו לשמורה וראו את השלט-


      "נא לא לקטוף"


שלט גדול,מיושן,כתוב באותיות אדומות וגדולות-


קשה להתעלם משלט זה.


 


"לא יקרה לנו כלום אם נקטוף פרח אחד,הוא אמר-


הוא לא יחסר לאף אחד",המשיך והוסיף.


 


שלח ידו לכיוון הפרח המרהיב שנעמד למולו.


ובעת בא להוציאו מן השורש,היא עצרה בעדו-


 


"אל תעשה את זה,אסוווווור,בטח שהוא יחסר, יש סיבה לכל דבר-


אם זה גובל בלעבור על ההוראות,אינני רוצה בפרח כלל ",


 


כך אמרה ועינייה נצצו ככוכבים.


 


הם יצאו מן השמורה מהר,היא הביטה בריצפה-


הוא הושיב אותה, הרים את מבטה המושפל ,הביט בעינייה ואמר:


 


"את הכל בשבילי פרח,אל תהיה עצובה,


יבוא יום ואני אביא לך פרח מדהים כמותו-


זאת הבטחה".


 


הוא נשק לה.


 


כל אחד שב לביתו כאשר ירד הלילה,


הוא התהפך במיטתו,לא הצליח להירדם,


כמרגיש שמשהו קורה.


הוא לקח את הטלפון מן השולחן,


והחל לחייג אלייה-


אך היא לא ענתה,בהול כולו,


מחייג שוב ושוב ושוב,


אך אין תשובה.


 


לאחר כמה וכמה נסיונות,


חשב שאוליי הייתה עייפה וכבר נרדמה.


הוא הלך לישון-


באותו יום בבוקר הטלפון צילצל ,הוא מיהר לענות-


כי חשב שזאת היא,הוא שמע את קולו של אביו:


"עידו,אינני יודע איך להגיד זאת-


אך הסרטן ניצח,פרח איננה,אני מצטער".


 


הוא מיהר לנתק,


הסתגר בחדרו -


 והחל לבכות,כאדם אשר דמעות נחסכו ממנו.


 


יום לאחר מכן נערכה הלוויה בצהרי היום,


 


בבוקר שלפני הלוויה,


הוא נעל נעליו,לבש חולצתו,


ומיהר לקו 134 שהוריד אותו באותה שמורה-


השמורה בה בילו  יום קודם לאותו יום רביעי הנורא.


 


הוא נכנס לשמורה וראו את השלט-


      "נא לא לקטוף"


שלט גדול,מיושן,כתוב באותיות אדומות וגדולות-


קשה להתעלם משלט זה.


 


אך לעידו כבר לא היה אכפת,


הוא הלך וקטף את הפרח.


 


ומיהר לבית הקבורות-


אשר לא היה רחוק משם.


 


בין המון האנשים שהיו שם,


הוא נכנס-


אביה קרא לו לעמוד לידו,


אך הוא אינו רצה ונעמד מאחור-


כשהמוני האדם יצאו,


הוא נשאר שם ,


לבד.


 


בוהה באדמה אשר תחתה היא מונחת,


 כלא מאמין,


הוא הניח את הפרח ואמר-


איך זה אפשר,שלקטוף פרחים אסור,


ואותך מותר?את צדקת הפרח יחסר.


 


בדמעות אינסופיות,


הוא קיים את הבטחתו


 


והלך-


 


 


הפרח נבל.