גיהנום אישי personal hell מכתב פרידה

שלוש שנים




שלוש שנים, שלוש שנים של ביחד האם זה יכול להיתפס ע"י ההגיון. האם אנחנו יכולים לשחזר כל כך הרבה זמן?! חבר שאל אותי אם היית יכול היית מחזיר את הזמן אחורה או מעביר אותו קדימה , האמת שאלה טובה. איך אנחנו יודעים מתי הרגע הזה, הרגע הנתון הרגע שאנחנו באמת מאושרים? ברוב המקרים כשבן אדם, ישאל אותך לשלומך בדרך כלל תענה לו את התשובה יהיה טוב או יהיה בסדר, מתי יהיה טוב למה עכשיו לא טוב??? מתי יכולת להגיד וואלה עכשיו אני הכי טוב שיש, עכשיו שיש לי חברה אוהבת לרגע זה ואני מדגיש לרגע זה ויש לי עבודה ויש לי חברים שאני אוהב עכשיו זה רגע טוב בדקה הזאת ששאלת אותי עכשיו כשאני חושב על זה אני בעצם בן אדם מאושר היי לא חשבתי על זה, אני אוהב את החיים. אבל נדמה כי אנשים תמיד מנסים להגיע לשלמות לרגע שהם ציירו אותו כל החיים, אבל כנראה שהם לא מודעים או שאני פשוט לא יודע איך לנתח את זה אבל אתה יכול להיות מאושר אם תרצה בזה אם תעצור לרגע ותחשוב מה הספקת בחיים איזה חברים יש לך איזה חברה אוהבת יש לך איזה משפחה אוהבת אבל אני איבדתי את השמחה הפנימית משהו בתוכי כבה כשהיא עזבה ואפילו לא ידעתי עד כמה הייתי מאושר עד כשהיא עזבה. עכשיו כשיש לי רק תמונות נשאר רק לשחזר את הרגעים היפים ואת הרעים מדחיקים בפינה כי הרי כשמאוהבים החסרונות הם חסרי משמעות. עכשיו נחזור לשאלה אם הייתי מחזיר את הזמן? בדיעבד כן אבל אם חששות מסוימים אולי זה היה צריך לקרות?! לא נשאר לי אלא לקוות כי הכל הוא לטובה, גם הדברים הכי קשים אני מאד מקווה כי יבוא היום שבוא אני יוכל לומר כן, המשפט הזה כל כך נכון אבל לצערי אני כרגע לא יכול לראות את זה. לא תיארתי לעצמי אף פעם איך זה להיות שוב לבד, לפעמים כן, רציתי להיות לבד להיות עם החברים לצחוק כמו פעם לצחוק על הדברים שרק אנחנו היינו יודעים קטעים מהילדות חוויות מבית הספר אבל עכשיו אני יכול להגיד זה לא כיף כמו שחשבתי. הדבר היחיד שאני רוצה זה להיות איתה שוב לחבק אותה לספר לה מה אני עובר עד כמה קשה לי שהיא לא פה לידי, עד כמה אני עצוב להיות שוב פעם לבד, החוסר הגדול הזה שהיא מילאה כשהיא עזבה, אני לא יודע אם אני אוהב אותה או שונא אותה או אפילו שניהם על זה שהיא עזבה שלוש שנים לעזאזל איפה הם היו? זה בכלל גורם לך לחשוב זה באמת קרה או שזה היה פשוט טוב מדי מכדי שזה יקרה. כל בוקר הוא בוקר רע כל שניה שעוברת כל דקה כל שעה כל יום הוא יום ללא אושר, איך היא יכלה לעזוב אותי ככה?! הרי לפני כמה ימים היא חייכה ואמרה לי אני אוהבת אותך אבל כששאלתי איך הפסקת לאהוב? היא אמרה לי לא הרגשת??? מה אני אמור להרגיש... הדבר היחיד שהרגשתי הוא שאהבת אותי על מה את מקשקשת? זה מוזר איך בתקופה כל כך גדולה אתה מכיר בן אדם ובו זמנית גם לא מכיר אותו. עכשיו כשאני לבד אני מוצא שוב את העיסוקים הישנים שוב "מבלה" עם החברים כדי לא להיות לבד, הפחד הגדול כשנפרדים זה להיות שוב לבד אין לך למי להתקשר כשעצוב אתה לא יכול להתייעץ עם החברה אתה לא יכול לשאול לשלומה או לספר לה איזה יום מתיש עברת, איך תוכל פעם לדעת אם פיספת את האשה שנועדה רק לך או שזה פשוט היה חלק מנסיון החיים ללמד אותך שהם לא כאלו פשוטים כמו שחשבת עד עכשיו. לפעמים צריך לקחת החלטות על החיים שלך שרק אתה בלבד צריך להחליט לא חשבתי זה יהיה קשה כל כך לקבל החלטה להמשיך הלאה עם החיים לפתוח את הלב מחדש ולתת הזדמנות לגורל שאיכזב אותך כי כל כך האמנת בו.כנראה שכן אין הרי ברירה אחרת אם רוצים להמשיך לחיות. זה מדהים איך אפשר להסתכל על החיים אתה מסתכל עם החברים ומדבר איתם ואתה יודע בדיוק מי מבין אותך ומי סתם מקשקש רק כדי לשרוף עוד כמה דקות משעממות מהחיים רק ברגעים קשים אתה יכול להבחין איזה חבר הוא אח ואיזה חבר הוא פשוט עוד חבר. אבל לי התמזל המזל ומצאתי אחים בלעדיהם היה לי פי עשרה יותר קשה ואפילו חבר אחד שממש עבר את מה שאני עובר וכל משפט שהוא אמר לי היה כל כך נכון שהייתי המום איך שהוא הרגיש בעבר בדיוק כמוני, לבד.


איך יכולת לעשות לי את זה הרי ידעת עד כמה אני אוהב אותך לא?! אז עכשיו את צריכה לדעת


 


מה היה קורה אם...




לפעמים כשחושבים על דברים שעשית או לא עשית תמיד קיימת השאלה מה היה קורה אם.. אם הייתי עושה דברים אחרת, אם הייתי לא הייתי עושה בכלל, אם הייתי עושה ככה וככה אולי הייתי מקבל תגובה טובה יותר. עלי אישית השאלה תמיד מרחפת באוויר, מה היה קורה אם הייתי נשאר לעבוד בבולטימור עושה כסף במקום לחזור לחברה. מה היה קורה אם הייתי נשאר בניו-יורק כשהפקידה בשדה התעופה של קונטינננטל שאלה אותי בחיוך אתה בטוח שאתה לא רוצה להשאר עוד קצת..., מה היה קורה אם לא הייתי עובד בכלל בעבודה הנוכחית ולא הייתי מכיר את החברה לשעבר האם הייתי מוצא אהבה אחרת טובה יותר? אהבה שהייתה נשארת איתי עד היום. מה היה קורה אם היא הייתה נשארת? האם החיים שלי היו טובים יותר? האם היינו מתחתנים בסוף האם היה לנו ילדים ביחד, בית, בלי כלב (שנינו לא אהבנו כלבים), מה היה קורה אילו הייתי עובר איתה לגור בתל אביב כשהיא התחילה להיות דיילת בחברת תעופה האם הייתי נשאר בתל אביב ללמוד ולעבוד ולהתחיל איתה חיים משותפים (עד כמה שאפשר בלי להתחתן) או שבכלל בחרתי נכון לא לעבור לתל אביב. מה היה קורה אם הייתי נשאר איתה לגור שם לבד והיא הייתה נפרדת ממני אחרי שהתחלתי שם לימודים ועבודה? האם זה היה טוב להתנסות בחוויה הזאת אולי אנחנו אמורים ללמוד מכל דבר קצת עד שנצבור נסיון מספיק כדי באמת לדעת לבחור נכון? מה היה קורה אם הייתי מתחיל עם הבחורה שהמתינה איתי לאוטובוס והזמינה אותי לעבודה שלה ל"שדרג" את המכשיר? האם היא האחת או..ההיא משדה התעופה או...אני נורא מבולבל הגורל משחק איתנו או שאולי הוא פשוט מכוון אותנו כוס אמק שמישהו יגיד לי מה קורה פה לעזאזל?? למה קורים הדברים בחיים? האם יש איזה שהוא כיוון מסוים שאיזה שהוא ישות מנסה לכוון אותנו לטוב ביותר שאפשר? או שפשוט דברים קורים פשוט לטובה גם אם לא רואים אותם באותו רגע?


כל כך היה מעניין אותי לראות את התוצאות ואיך החיים שלי היו נראים אם בכל סיטואציה שהיתה יכולה להפוך לחלוטין את החיים שלך איך היה התוצר הסופי על כל בחירה שהייתי מחליט, אם טעיתי בבחירה בחיים בחלק מהמקרים או שפשוט זרמתי ללא חשיבה מעמיקה על ההשלכות שלי לגבי כל קונפליקט או בחירה לעשות דברים. איך אנחנו יכולים לדעת האם הבחירות שעשינו הם הבחירות הנכונות בשבילנו או שמא הם היו בחירות לרצות אנשים הסובבים אותך ואיך אנחנו משפיעים לא רק על החיים שלנו אלא גם על החיים של אחרים. מה היה קורה אם לא הייתי מכיר אותה.. אולי לא הייתי לומד היום? אולי בכלל לא הייתי בארץ קשה לדעת…מה היה קורה אם הייתי נולד במקום אחר ולא בארץ האם הייתי נשאר אותו בן אדם שמכירים היום? כל כך הרבה שאלות מה היה קורה אם… אם הייתי בוחר אחרת הרי בסופו של דבר אנחנו אחראים על החיים של עצמנו ללא שותפים. כנראה שלעולם לא נוכל לדעת ואולי זה אפילו טוב למרות הסקרנות לרצות לדעת מה אם הייתי מגלה איזה דברים טובים יותר הייתי יכול להשיג רק אם הייתי בוחר באלטרנטיבה השניה או לסירוגין דברים רעים יותר הרי זה כמו לדעת את העתיד. אני באמת רוצה לדעת את העתיד?? לא נראה לי…


 


לכי תזדייני




לכי תזדייני על זה שאת קרה אלי אחרי כל כך הרבה זמן נזכרת להיות מישהי אחרת, לכי תזדייני על זה שתמכתי בך ונתתי לך את כל התמיכה שרק יכולתי כדי שתהיה מאושרת, לכי תזדייני על זה שהשארת אותי לבד מול כל החברים שהכרנו ביחד ואני זה שהייתי צריך לתת להם תשובות למה נפרדנו, לכי תזדייני על זה שחייכת אלי כל הזמן הזה שחשבת לבדך להיפרד ממני מבלי לשתף אותי במחשבות, לכי תזדייני על זה שהבאת לי מתנה ליום הולדת פקט סיגריות ואחרי שלושה ימים נפרדת ממני והייתי צריך לעשן את הפקט המזויין הזה תוך ארבעה ימים, לכי תזדייני על זה שאת משחקת איתי משחקים במסנג'ר ומתנתקת כשאני נכנס, לכי תזדייני על זה שלא אמרת לי כלום כל הזמן הזה ולא דיברת או התייעצת איתי, לכי תזדייני על זה שמצאת לך זמן להיפרד ממני בזמן תחילת הלימודים, לכי תזדייני על זה שבזבזנו שלוש שנים יחד סתם, לכי תזדייני על זה שאמרת לי שאת אוהבת אותי, לכי תזדייני על זה שביקשתי הזדמנות נוספת וסירבת, לכי תזדייני על שהשארת אותי שבור, לכי תזדייני על החומריות שהייתה חסרה לך, לכי תזדייני על זה שלא אהבת את החברים שלי, לכי תזדייני.




 


 


פשוט לא אוהב




יום ראשון,שני, שלישי, רביעי, חמישי, שישי, שבת. אני שונא את כולם. כל יום הוא יום יותר מסריח מהשני. היום הכי מחורבן הוא יום שישי, זה מין יום כזה מזוין שאתה מרגיש הכי לבד. אני שונא את יום שישי!!! ואת הלקוחות עם החיוך הדבילי/צבוע שמבקשים המלצה לסרט רומנטי לסוף שבוע לכו תזדיינו אני שונא אנשים עם פוזה, אנשים שקמים בבוקר ומתעצבנים כי השיער לא מסתדר להם בבוקר. אני שונא את הדבר הזה הזה שנקרא "ידידים" מה זה המושג המזדיין הזה בכלל? מי המציא את זה הרי זה לא יתכן או שאתה חבר של או שאתה לא. מה זה ידיד איזה מושג מפגר הרי בסופו של דבר מי צריך ידידים, ידידים הם האויב הכי גדול שלך, ותמיד תצטרך לעמוד על המשמר שאיזה "ידיד" לא ירצה להפוך פתאום ליותר מזה. אני שונא מסיבות זה נהפך להיות אבסורד איך כולם רוצים להיטמע בחברה ולהיות הכי בולטים עם חיוך מהול באלכוהול. אני שונא אנשים מזויפים שמחייכים אליך ומלכלכים עליך מאחורי הגב. אני שונא זוגות שהולכים צמודים אחד לשני ללא אוויר לנשימה היי שמישהו יגיד להם שהם לא תאומים סייאמים תזדיינו!!! אני שונא את המשחקים של הבחורות מאיפה זה הגיע בכלל? יש תמיד את החוקים הלא ברורים רגע למה היא התכוונה שהיא כתבה לי בהודעה ככה וככה ולמה היא נתנה לי את הטלפון שלה אבל היא לא עונה? כל דבר אתה צריך לנתח רק כדי להיות בטוח שאתה עושה את הדבר הנכון. אני שונא את הבקרים את הצהריים ואת הערב שום דבר לא קורה בהם. אני שונא את אנשי הדת, אנשים מזוייפים שמחפשים לברוח מהמציאות ומנסים לתחמן את כולם כאילו הם האנשים הכי ישרים בעולם אבל בחדרי חדרים רואים סרטים כחולים ומביאים ביד שקרנים פתטיים. איך זה קורה פתאום שאתה שונא את כל העולם רק בגלל בן אדם אחד, בן אדם אחד שהצליח לזיין לך את כל החיים.זה מוזר איך אהבה יכולה להיות הכי מדהימה בעולם ומצד שני יכולה להיות הכי כואבת, מה היא אהבה מושלמת האם יש כזאת??? ומתי מגיע השלב שנמאס אחד מהשני???






תתקשרי אלי


תתקשרי אליי רק כדי לבדוק אם אני ער, תתקשרי אליי כדי לבדוק שאני באמת לומד ולא משחק במחשב במקום, תתקשרי אליי כדי לשאול לשלומי, תתקשרי אליי כדי לברר איך הלך לי במבחן, תתקשרי אליי כדי לבדוק שאני לא על ההגה שתוי אחרי ישיבה בפאב, תתקשרי אליי כדי לשאול איך היה היום שלי אם היה לי יום טוב או שעוד פעם שיגעו אותי הלקוחות בעבודה, תתקשרי אליי כי אכפת לך ממני, תתקשרי אליי כדי לספר לי איך היה לך היום , תתקשרי אליי אחרי ששלחתי הודעה שאני אוהב אותך, תתקשרי אליי לבדוק אם משעמם לי ואם בא לי לראות איזה סרט טוב, תתקשרי אליי כי סתם בא לך לראות אותי, ואם לא... אז לפחות תשלחי SMS.








 




מה למדנו היום?




כל כך הרבה אנשים יצא לך לפגוש ומכל אחד היה לך ממה ללמוד, היו כאלו עם יותר או פחות נסיון ממך באהבה, מכולם יצא לך ללמוד אבל כנראה שלא מספיק, איך נכשלת שוב... איך שוב אתה לבד כאילו שום דבר לא קרה, דורך במקום והשנים עוברות אתה מתבגר ומוצא את עצמך שוב עם אותה הרגשה ריקנית אהבת אותה כל כך והיא נטשה אותך השאירה חלל ריק ולקחה יחד איתה את הלב האוהב כל כך.


אתה יודע שלא משנה מה יהיה, אתה עדיין אוהב אותה. עד מתי??? מתי תוכל להגיד לעצמך זהו חתכתי אני ממשיך הלאה, כל בחורה שפגשת מאז שנפרדתם היא בעלת פגמים, כל אחת היא לא בשבילך לזאת יש יותר מדי שאלות ולהיא יש יותר מדי שומנים מיותרים, ולאחרת יש דיבור פרחי שלא אהבת. החיוך הזה של פעם שהיה מרוח לך על הפרצוף באופן תמידי נעלם יחד איתה ובמקום זה התחלף למין פרצוף מובך וחסר אונים, מה עושים מפה לאיפה ממשיכים? כמה דמעות אני צריך להוריד כדי שאני ארגיש יותר טוב? כמה שירים רומנטיים עצובים אני אצטרך לשמוע כדי להתגבר? ואיך בדיוק מהמשבר הזה אני אמור להיתחזק? הלוואי ולא הייתי מכיר אותה אז לפחות יכולתי ללכת לישון כמו בן-אדם, וללכת ללמוד ולהצליח במבחנים כמו כולם במקום זה אני שקוע במין כומה תמידית שמסרבת לעבור, אני צריך החייאה דחוף!!! יש פה פראמדיק בסביבה?