זה ארוך זה פשוט הסיפור של אז שכתבתי + מוסר השכל לכולם עם הבנת החיים מחדש!

זה כבר נכתב אבל תראו איך נגמר....


אני אוהבת אותך תמיד אני אומרת ואח"כ אתה אומר אוהב אותך .


היית מתקשר אליי כל יום כמעט עכשיו עם אני לא מתקשרת אני לא ישמע ממך שנים, ואז אתה כועס למה לא התקשרתי עם התגעגעתי אליך?  ואתה מסביר שהתגעגעת אבל אין לך מאיפה להתקשר, ושוב אתה נשבע שהתגעגעת שאתה אוהב מבטיח הפטחות אהבה חושב עליי דואג לי. יום לפני יום ההולדת שלי סבתא שלך נפטרה הייתם קשורים נורא בדיוק שהיא מתה בבית החולים שלחתי לך הודעות שזה הסוף שלו שזה היה נעים להכיר אותך ואז התקשרתי בבוקר כדיי להשתתף בצערך, ולא יכולתי לעזוב אותך ואז אמרת לי שמחר לא נדבר אבל יום הולדת שמח. זכרת אותי הייתי בשוק. 


ואילו ביום ההולדת אפילו הודעה לא שלחת ושהתקשרתי רק היית עצוב כאילו עמדת לבכות שאלתי מה קרה אמרת כלום.


ואז הוספת שאני יודעת רק לשלוח הודעות שאתה לבד בביה"ח שסבתא שלך מתה והיית לבדד אבל היי זה בסדר אתה רגיל להיות לבד להיסתדר לבד.


כל הערב של יום ההולדת שלי הלך לי לעזעל כל כמה זמן כבר יוצא לי לחגוג 18? טוב, זה הלך הסיבה אבל שרציתי להפרד זה הוויכוח שהיה לנו יום שישי בערב, שחשבת שאני שונאת אותך, ובנוסף מחפשת סיבות להפרד ממך כי כל דבר גורם לנו להריב, וגם שאני מקנאה בשיחות שלך עם החברה הטובה שלי זו שהכירה בנינו? שהסברתי לך שזה לא מפריע, ושאני לא רוצה דווקא חשבתי שהכול טוב בנינו, הבנתי שאתה מתחיל להתרחק שמתי לב שכבר אתה לא מתקשר, אין כבר מילים יפות, שאתה שומר סודות עם "החברה" הטובה שלי, זה כאילו אני יוצאת עם שניכם כל דבר שאני אומרת לך היא יודעת גם היא כל סוד אני מגלה שגם היא יודעת.


 והיא משחקת את התמימה שאכפת לה ממני.


 ואני עוד אומרת לך את זה אתה צוחק וטוען שזה לא נכון זו אהבת אחים ושאתה אוהב אותי והיא גם אז מה אני אמורה להבין כאן? ואתה עוד גר בצפון ואני במרכז.


ביום ההולדת שלי בטלפון בערב ביקשתי לראות אותך זו מתנה אמרתי אבל אתה שתקת ואמרת אני לא יכול אני רוצה באמת שאני רוצה אבל לא יכול אני מצטער ואז בסיום השיחה אמרת סליחה לא יכול וניתקנו.


לומרות שכבר מזמן הבטחת וכמו שאמרת לי תמיד וגם בטלפון "אני כבר זמן רב רוצה לראותך". ואני פה נשארתי משתדלת לא לבכות אבל בקושיי מתאפקת, ורציתי לומר תודה על יום הולדת 18 יפה, ועל כל המילים השקריות שלך, והכי מרגיז זה שיום בלעדיך ואני מתה גם לשניה אני לא יכולה.


 היום לא דיברנו לא התקשרתי או שלחתי הודעות ואני רוצה למוות איש לא יודע עד כמה רע לי בגלל זה וכמה אני אוהבת אותך לי אני רוצה שתגמר כבר השיבעה הזו ותבוא ונדבר כמו תמיד במסנג'ר רק כך יסתדר לי המרחק.


והמרגיז נוסף זה שהכול כל הריבם בנינו החלו מאז ש"החברה הטובה שלי" חזרה מיוון מסבא וסבתא שלה וכאילו לא מספיק לי סבתא שלה מתה ביום שבת ושלו ביום ראשון צירוף מקרים? לא נראה לי...


וגם נישארנו חברים לומרות המרחק והכול אנו חברים אבל הוא לא מראה שהוא אוהב אותי או שאכפת לו ממני בכלל אבל הוא חבר שלי.


עכשיו הוא נפרד ממני אבל לפני זה הודיע לחברה שלי שנהים סיכמו שעדיף שהוא יגיד לי ולא הוא והיא אפילו לא הבינה אח"כ למה אני כועסת עליה ושיחקה אותה נפגעת ממני הוא לא גיבש דעה פשוט מה שאמרה זה נכון וטען שאכזבתי אותו והאמת, זה מוזר אבל פשוט זה לא מענין אותי פתאום זה יותר כיף יותר יותר שקט התחלתי להתרכז בשיעורי התאוריה אבל בכל פעם שאני במחשב הוא מתנתק והיא הסבירה לי שגם עם אני ירצה היא לא תעזוב אותו וכעת החלה לרשום שהיא חולה עליו מתה עליו והוא הוא טוען שאכזבתי אותו אבל אמרתי להם דברו איתי דברו לא לא מפריע לי פשוט לא מפריע ואז התחלתי לרשום מחמאות ל"חבר" חדש שהמצאתי והוא התחיל לכנות טוען שהוא גם בדיכאון הוא פתאום רוצה לבוא לחממם אותי שקר לי מהשפעת. והיא לא יודעת על זה זה מה שהיא אומרת אבל יודעת וגם התחלתי בזכות הריב הזה להעריך את עצמי להסתכל על עצמי דבר שבעבר לא עשיתי עכשיו אני מרגישה ממש' מעולה ויותר עם עצמי אבל רק דבר אחד נשאר לי בסימן שאלה איך בחורה עם משקל של 80 קילו והיד עוד נטויה שאין לה חברות ומתעצלת לצאת להליכה מחוץ לבית שלה והוא בחור רזה של איזה 50 קילו וגר בצפון ובחיים לא יפגוש אותה יכוללו לצאת ואיך היא יותר טובה ממני? אני תמיד הייתי נשארת איתו במחשב עד שעות מאוחרות ולא רצה לישון אבל פה מאז שאנו לא מדברים בשעה 11 הוא במיטה והיא מתקשרת אליו כל הזמן והוא אפילו הודעה לא שולח לה מה יהיה בחיים אין לי מושג?


ואגב, רק כי אין לה חברות בחיים זו הינו אני ועוד אחת השניה יש לה חבר היא כבר בשרות לאומי החבר שלה בצבא ואין לה כבר זמן לדבר איתה אז לא מתקרת או שולחת לה הודעה  ואני שעכשיו עזבתי אותה אבל בגלל זה קשה לה כי היא מחפשת איך לדברר איתי כמוהו ואני שמחה ומקווה שירצו לדבר איתי אבל מה שכן לדבר אני ידבר אבלח בריחוק אין סודות כבר אני גדלתי למדתי והמשכתי הלאה היא מתגייסת בקושי חודש לפני במחזור "מאו" בחודש חמישי (זהו מחזור למפגרי שלא עשו את כל הבגריות או לא למדו כלל) אבל תעזוב מהר למה קשה לה בלי מחשב ומעל למחש הטלוויזיה ובצד השני הטלפון של הבית.


אבל שוב אני נהנת אני שמחה שכל זה קרה כי ככה למדתי לגדול התבגרתי גדלתי החיים שלי טוביים יותר הכרתי אנשים חדשים אני הולכת למגב (קרבי) יש לי חברות חדשות חברים חיים טובים.


ומה שאני מנסה לומר ששאולי זה באמת אהבת חיים לכל אחד עזב אותכם אל תבכו "הלך נסיך יבוא מלך" נכון יום אחד מותר לשבת בבית לבכות לאכול שוקלד להתאבל להרגיש שכלום לא יכול לנחם אותנו אבל לא לשכוח למוחרת לעמוד על הרגלים כי אז הכול אפשרי הכול מותר והכי חשוב כמו שאני עשיתי להרים את הראש למה ולתת לכולם לרצות להחליף אותך.


אז אל תתבלאו ועל 2 דברים בחיים אל תבכו כסף וגבר כי שנהים באים והולכים תמיד ילכו אבל יחזרו ותמיד ביותר הרבה וביותר טוב...


דנה והכינוי שלי פה הוא המוצלחת.


ותודה לכל מי שהגיב מקודם...