המסיבה פרק ב' (טויטי מאושפזת מאהבה)

פרק ב'

=====



אברנו לגור בוילה בצפון תל-אביב.

לכל אחד יש חדר משלו.לי, לעידן לאמא ולאבא חדר משותף אבל לאבא יש חדר עבודה וגם לאמא.לא לשקוח את הסלון והמטבח הגדול שרוטים בכל קומה.

עידן נישר ללמוד בבית-ספרו הקודם ואני הברתי לבית ספר אחר.

באותו זמן איתי בת 15 די מפותחת לגילי.תלתלים שחורים שנפלו לי על הכתפעים.ועניים ירוקות גדולות וזוהרות קמו תמיד.

ליום הראשון בבית הספר לבשתי מכנס שחור צמוד ומתרחב בסוף.חולצת בטן שחורה פזרתי את השער והתפרתי.

פה אני צריך להגיד ששחור הוא צבע האהוב שלי.

ואני גם אוהבת חולצות בטן כי יש לי עגיל בפופיק.

נעלתי נעלי פלתפורמה בגובה 15 סנטימטר. המכנס חיסה את הנעליים.

פעם ראשונה בחיים שלי חשבתי שאני באמת יפה!

נכנסתי לבית-הספר.לא היו שם הרבה אנשים ישר מצאתי את הכיתה שלי י'1 בכיתה היו כמה טיקים אבל ילדים לא היו.

איתישבתי ליד החלון בשורה לפני האחרונה.

בזמן שישבתי וכל מיני מחשבות רצו לי בראש.

שמאתי כמה בנות מדברות וצוחקות.הן נכנסו לכיתה במרכז אמדה ילדה בלונדינית עם עיניים כחולות היא איתה דומה לברבית.כזות לבושה בורוד ומתלהבת מעצמה.

מסביבה אמדו 2 בנות.רגילות לאלא שער חום עשוף בקוקו ועיניים חומות ושתהן לבשו אותם בגדים לבנים.אסתקלתי הלהם טוב יותר והתגלה לי שהן תאומות.

הן סמו לב שאני נמצאת.הן נעצרו והבלונדה היתקרבה אלי במבת של פוסטמה.

"מותק את אולי חדשה פה אבל רק שתדי שאני יושבת פה!"

"קודם כל אני לא מותק שלך! ומי אמר שזה המקום שלך?!"

"אני אמרתי שזה המקום שלי! ומה שאני אומרת זה מה שכולם עושים"

כך רבנו אחד עם השני אד שהיא נסתה לתת לי כפע אבל איתחמקתי.תפסתי אותה בגרון ודקרתי בה את הציפורנים שלי.

היא צעקה דברים לא ברורים.אזבתי אותה ואיתישבתי במקום בו ישבתי.היא לא אמרה מלה רק שפשפה את המקום בו חנקתי אותה.

הדלת נפתחה נכנס הדבר היפה ביותר שראיתי בימי!

הוא היא כזה כוסון!שער חום תלתלים עיניים תחלת וגוף משגע. ידעתי שאני רוצה אותו.ולעפתעתי הרבה הוא התקרב על הפוסטמה הבלונדה בזמן שהוא נשק לה את הצבר במקום בו אני אשרתי סמן הוא שאל:"מה קרא? אדר. מי עשה לך את זה?"

אדר כך איתברר קוראים לה סובבה את היד ובלי להבית בי ארתה אלי את העצבע הדקה שלה ובכל דקיק אמרה:"היא"

הוא אבית בהקבות העצבה שלה.כשה עינו פגו בי הוא הפסיק למצוץ לא את הצבר שהשיר אוד יותר סמן אדום.

הוא איתקרב אלי ובקל משגע שאל:"מי את?"

האיתי מוקסמת אבל שמרתי על הקשיחות:"גל"

"את חדשה?"

"אז אתה לא רואה?"

"ומאיפו את?"

"מה זאת אומרת?"

"עיר"

"תל אביב אני גרה פה קרוב לבית הספר"

"ולמה עשית את זה לחברה שלי?"

הוא אדגיש את שני המילים האחרונות.

"כי היא פוסטמה"

"את בעצמך פוסטמה!"הבלונדה צעקה.

"רגה לפני שאתה ממשיך לחקור אותי מי אתה בכלל?"

"אני אור רופשטיין."

הוא אושית לי את ידובתי ללחוץ לו את היד אבל הוא נשק לי אותה.

"אתה לא הקרוב משפחה של סרגי רופשטיין?"

"אני הבן שלו למה את מקרא אותו?"

"בערך אבל הוא לא גר בקנדה?"

"הוא כן ההורים שלי גרושים."

ואז היה צלצול הרבה ילדים נכנסו ופתעום הכיתה לא נראתה כל כך רקה.

כמת אחרונה נכנסא ילדה קטנה כזאות חמודה.

סמנטי לה שתישב לידי והיא התישבה קרוא לה אווה היא גרה בראשון לציון.

אור ישב ליד ילד שנירא לא פחות טוב ממנו תאמינו לי.

באמצע השיעור השני אור שלך לי פתק:

גל מה מספר הטלפון שלך?

מאור

כתבתי לו את המספר ואווה אמרה לי:"אור הוא חתיך לאלא אבל תזערי מהדר היא יכולה לנקום בך!"

"אני לא מפחדת את רואה את הסימן על הצוור שלה ?זה ממני"

אווה משחה בכתפיים והמשיחה להתרכז בשעיור.

אני ראיתי את אור והדר מתכתבים.

ובאחד הפתקים היא הסתכלה אליי במין פרצוף חמוץ כזה.

בסוף הלימודים לא היה לי חשק ללכת הביתה. בדרך לתחנה של אווה שמעתי את הקול המתוק של אור קורא לי נעצרתי והסתובבתי.

הוא בה אלי ושאל:"לאן את הולכת?"

"אני מלווה את אווה"

"למה את לא הולכת הביתה?"

"אין לי חשק"

"טוב חבל"

"למה?"

"כי משעמם לי ללכת לבד הביתה"

"אבל החברים שלך שם ואיפה החברה הפוסטמה שלך?"

"אל תגידי אליה ככה והיא כבר לא חברה שלי"

מהיר הבחור הזה.

בלי לשים לב האינו קבר בתחנה נפרדתי מאווה.

הלכתי עם אור הביתה הוא סיפר לי על חייו ואני על שלי.

מדי פעם הוא ניסה לחבק אותי אבל התחמקתי שלא יחשוב.

שאני נותנת או משהו כזה.

ליד הבית שלי הוא נתן לי נשיקת פרדה בלכי ואמר שהוא יתקשר.

עליתי הביתה.בבית לא היה אף אחד.

זרקתי את התיק על הרצפה וחפסתי משהוא לזלול.

המקרר היה כמת רק וזה אומר שאמא אלכה לסופר.

אוצתי איוגורת מסקן שנישר ואלכתי לחדר לי. לי השולחן נשאיתי להכין ש.ב

לא אצלחתי לכתוב אפילו אות. כל הזמן חשבתי על אור.

איזה שלוב יפה זה השמות שלנו!

גל-אור.זה כמו סמל של שמחה.אם נגיד נלך למקום כל שהוא ביחד נגיד זה מוהדון או דיסקו. נכנס בדלת של הדיסקו כמו "גל-אור"(רואים שיש לי דמיון מפותח! כמו של אמא שלי)

בזמן שחשבתי על זה נרדמתי.

"גל קומי מותק יש לך טלפון" אמא אמרה לי בזמן שניארה אותי קלות.

"מי המטומטם שמתקשר באמצע הלילה?!"

"כודם כל אחשב לא לילה אלא רק 8.00 בערב ושנית זה איזשהוא ילד!"

"ואוו איזה כיף לי!" אמרתי בכל מזלזל.

קמתי מהמתה(איך אגתי אלה?!)בלי רצון נגשתי לטלפון(לא האיתי צריך הרבה לזוז יש לי טלפון בחדר)

"אלו"

"זאות גל?" שאל קול מאסס

"כן.מי זה?"

"זה אור מהכיתה.זוחרת?"

"אז לא איך אני יחולה לשכוך ילד חמוד כל כך?"

"תודה על המחמה.רוצה ללכת איתי למסיבה של דור יום שישי?"

"מי זה דור?"

"נו. זה שיושב לידי בכיתה"

"אה.הילד החמוד אזה!איזה מתוק!" מה יש שיקנה קצת!

"לא אמרת שאני חמוד"

"גם אתה אבל הוא חמוד יותר!סתם צוחקת"

"נו. אז את בה לפני שדור יחתוף לי אותך?"

צחקתי:"יש לי בררה אחרת?"

"אם את לא רוצה..."

"זאת שאלה רפורמית"

"הא. אוקי אז נפגש מחר"

" בסדר."

"ביי"

"ביי"

איך שניתקתי את הטלפון אמא נכנסה:"מי זה היא?"

"ילד אחד בשם אור"

"ומה הוא רצה?"

"אמא את רואה את הדלת שם"עצבתי לה עם היד לקיבון הדלת.

"כן נו וה"

"תזגרי אותה אבל מהצד השני"

"לא רוצה אוד לא ענית לי"

"אז אמא את רואה את החלון?גם אותו את יחולה לסגור מהצד השני!"

אמא שלי התקופפה הרימה קרית שאיתה זרוקה על הריצפה וזרקה בי.

"איי!!זה כעב!"ארמתי את הקראית וזרקתי בה אותה.

וכך המשחנו לזרוק אחד בשני אד שהטלפון צלצל שנית.

"אני אונה"צעקתי.קמתי מהמיתה ורצתי לטלפון

"אוד הפעם הוא ה"אור" הזה"

"אמא סגרי את הדלת מהצד השני טוב? אלו"

אמא יצא

"גל זאת את זאת אווה"

"היי אווה מה קורא חמודה שלי!"

"סבבה"

"אזמינו אותך למסיבה של דור שנירא מיליון $?"

"כן בטח ואותך?"

"אז מה חשבת!"

"רגע STOP! יש לי 2 דברים להגיד לך. כודם כל את באמת חושבת שדור שווה משהוא?!"

"כן ומה את לא?!"

"אני כן אבל מה עם אור?"

"גם הוא יפה אבל דור זה משהוא שונה לאלא הוא פשות מושלם!"

"טוב אבל יש אוד משהוא אני לא בה למסיבה"

"למה"

"כי אני גרה רחוק והמכונית שלנו בתיקון"

"זה הכל?!תשני אצלי."

"אמא שלך מרשה?"

"כן וגם מי שואל!"

"אבל יש לך מקום בבית?"

"אז לא מותק יש לי וילה קומתים"

"סבבה.אני אולכת לשואל את אמא שלי אוד 5 דקות אני מתקשרת."

"תגידי לה שיש לי חדר במיוחד בישבילך"

"למה?"

"כי זה עוזר את עוד תיראי!"

ובאמת אחרי 5 דקות היא התקשרה אלי ואמרה:"יש!!נחשי מה?"

"לפי ה 'יש' שלך אז כן."

"אז מתי אני בה אליך?"

"ביום שישי אחרי בית-הספר וביום ראשון נילך ביחד לבית-הספר"

"בסדר אז ביי מחר?"

נתקתי את הטלפון וירדתי למתה לזלול משהוא.

"אמא מה יש לזלול?"

אמא איתה אסוקה באוד ציור משונה שהיא צירה.

"יש מרק תפוח אדמה עם אורז"

נקודה למחשבה אצלנו חוצמי אבא וסקר הכלב אף אחד לא אוכל בשר.

"מי זה היה בטלפון?"

"חברה שלי אווה.היא בה לשון אצלנו בשבת."

"סליחה!!!"אמא זרקה את המקחול על הרצפה.

"ואותי שאלת!"

"לא. חשבתי שאת מרשה!"

"טוב באמת אני מרשה פשוט יצו לי כל העצבים עליך התמונה לא יצת לי."

אמא חיבקה אותי חזק ונתנה לי נשיקה במצח.

"טוב דיי תפסיקי למרוך עלי את הנוזלים שלך!"

"בסדר רק בואי תראי את התמונה שלי"

"יש לי אוד בררה?" שאלתי בלי קל.

טוב אני באמת חיבת לאודות התמונה האיתה גדולה! פשות פצצה. זאות הפעם הראשונה שאני אומרת זאות על העבודה של אמא שלי!

"אמא זה מושלם!"

"את באמת חושבת כך?"

"אז לא אני סתם עובדת עליך.תיראי זה מושלם!"

"אם את אומרת זה אומר שהיא לא יפה!"

"היייי!!!!!!!"

"לא באמת תיראי איך את מתלבשת? מזה כל הבגדים השחורים האלה?"

"אה התחילו הירידות. טוב אני במקומך לא איתי מסתובבת עם מה שאת קורא חברה נו זאותי רותי."

זה מקום רגיש.

"טוב. דיי לכי תוכלי הא ואוד דבר אחד מה עם ש.ב?"

"בסדר. בסדר מעצבנת"

אמא שלי זרקה בי נייר מכומת אבל זזתי בזמן וזה לא פגע בי.