לאהבת חיי- זה ארוך אז למי שיש כוח שיקרא

קטנה שלי, מהפעם הראשונה שראיתי אותך רציתי אותך, אני זוכר עוד כשנפגשנו באותה מסיבה, איך היית מדהימה ואת כל הבנים הדלקת בריקוד שלך... זוכר איך הושטת לי את ידך והזמנת אותי לרקוד איתך, זוכר איך היינו צמודים ורקדנו לנו כאילו אף אחד לא נמצא, איך לימדת אותי את צעדי הריקוד ואיך מאותו היום כבשת את ליבי!!!
שאלתי אותך אם את רוצה להיות איתי, אמרתי לך שאני מעוניין בך, רוצה להיות איתך, אך את היית פגועה מידי מהחבר הקודם שלך, פגועה מידי כדי להתחיל שוב קשר.... ואני חיכיתי, כי ידעתי שאת מחבבת אותי, חיכיתי שהכאב שלך יפוג ותוכלי להיות שוב עם מישהו...
ביקשתי ממך את מספר הטלפון שלך, והיינו מדברים כמעט כל יום שעות!
זוכר שיום אחד אחרי הלימודים באתי לבית ספר שלך בתקווה לראותך, ואז בין כל הילדים שיוצאים משער בית הספר ראיתי אותך, זוהרת, לבושה לבן, ושיערך השחור החליק על גבך, עיניך זהרו והעינים שלי נתקעו עליך, לא יכולתי להזיז את מבטי ממך, כשראית אותי ניגשת אולי וחיבקת אותי.. היית כל כך מאושרת, מלאה שמחת חיים...
ממש מעט זמן אחרי, שאלתי אותך מתי נוכל להיות יחד? ואת לא ענית לי במילים, רק נישקת אותי, והבנתי שאנחנו יחד! הייתי כל כך מאושר... היינו יחד שבועיים בלבד עד שהחלטת לעשות הפסקה, ואף פעם לא הסברת לי בדיוק למה, אמרת לי שאת מבולבלת ושנראה לך שאת עדיין מרגישה משהו לחבר הקודם שלך אבל אני לא הצלחתי להבין אותך, הייתי כל כך פגוע, אמרת שאת צריכה קצת זמן לבד... נתתי לך.
ההפסקה הזאת נמשכה יותר מידי זמן, וכל פעם כשאמרתי לך שאני רוצה לחזור את אמרת לי שאת צריכה עוד זמן, נתתי לך, חכיתי לך כל זמן כי ידעתי שרק אותך אני אוהב... והזמן עבר ועבר, ואני ידעתי שאנחנו לא נחזור יותר, זה כאב לי, כל יום ישבתי בבית וחשבתי עליך, על יופיך, על השלמות שבך...
עברו כבר חודשיים, אני ואת ניסינו להתנהג כמו ידידים אבל זה לא ממש היה הולך, כל פעם כשהיינו נפגשים, היינו מתנשקים ומרגישים את זה, מרגישים את האהבה בתוכנו, או לפחות כך אני הרגשתי... יום אחד אמרה לי חברה שלך שנפגשת עם מישהו מהבית ספר שלי, לא יכולתי לשמוע את זה, למרות שידעתי שאני ואת כבר לא ביחד, אבל לא יכולתי לתת לך להמשיך להיפגש איתו כי ידעתי מי הוא, וידעתי שהוא מחפש רק את זה, ולא יכולתי אפילו לדמיין אותך איתו... אני זוכר שבאותו יום ששמעתי את זה הייתי כל כך עצבני!! ישר אחרי שסיימתי את הלימודים באתי לבית ספר שלך ואמרו לי שכבר סיימת לפני שעה, רצתי אליך הביתה, אמרתי לך לרדת למטה עכשיו!! הרגשתי את הדם זורם בי, ואיך כל העצבים שלי עולים.. את ירדת למטה והסתכלת עליי.... "מה קרה לך?!" שאלת אותי... צעקתי עליך, לא הייתי אמור לעשות את זה, אבל זה תביני שזה היה רק מאהבה, כי דאגתי לך, פחדתי שהוא ינצל אותך, צעקתי עליך כל כך הרבה ואת צעקת עליי חזרה אך לא הייתי מוכן לשמוע, אמרת לי שנפגשתם רק פעם אחת ואמרתי לך לעזוב אותו כי הוא מנצל אותך, ניסית להגיד לי משהו אבל לא רציתי לשמוע אותך והלכתי משם עצבני!! ידעתי שעכשיו הדבר היחיד שאני עושה זה הולך ישר אליו!! היינו חברים עד אותו הרגע, והכי עצבן אותי זה שהוא ידע שאני אוהב אותך והוא בכל זאת בא אליך... הלכתי אליו, רציתי להרוג אותו, הרגשתי כל כך הרבה זעם! הלכתי אליו אך הוא לא היה בבית, ואני חושב שזה טוב שהוא לא היה בבית באותו זמן כי היינו רבים מכות מהעצבים.... אני ואת לא דיברנו, שנאתי את התקופה הזאת, לשבת בבית ולדעת שאולי את נפגשת איתו, עם אחר... כמה ימים אחרי זה פגשתי אותו והוא אמר לי שהוא מרגיש אליך דברים, ואני ידעתי שהוא משקר כי הוא אמר את זה על כך אחת אבל לא אכפת לי מאף אחת! אכפת לי רק ממך ולא רציתי שינצל אותך, התווכחנו... עד שעזבנו את זה ככה וזהו...
למרות שביניכם זה באמת היה רק מפגש אחד, לא נשארתם כבר בקשר, והחלטתי שאני שוב מנסה להשיג אותך... רציתי להפגש איתך ואת הסכמת, היינו נפגשים הרבה וזה היה כיף! התנהגנו כמו חברים, כמה אהבתי אותך קטנה שלי, אבל כל פעם כשהיינו מתנשקים הייתי מרגיש בך משהו, מן רגש כואב או אולי חרטה... אף פעם לא העזתי לישאול כי לא רציתי להרוס את אותו הרגע היפה שהיה נוצר בינינו....
כל פעם הייתי שואל אותך מתי נהייה ביחד ואף פעם לא ענית לי, לא אהבתי את זה, חברים אמרו לי שאני חייב לשכוח ממך, שאני פשוט חייב! אני זוכר שחבר שלי התקשר אליי ואמר לי לבוא אליו באיזה ערב, היינו שם כמה חברים, הם הביאו לשם כמה בנות, ישבנו, שתינו, צחקנו... היינו קצת מסטולים, אך לא לגמרי שיכורים, באותו רגע הרגשתי שדורכים עליי, שאת דורכת עליי, כולם אמרו לי שאת משחקת בי ואף פעם לא רציתי להאמין, השתכרתי, ואז היה נדמה לי שאחת הבנות נישקה אותי, והתנשקתי איתה, תמיד הייתה בי את המחשבה שזאת את ואת אוהבת אותי ואת רוצה לחזור אליי... בוקר למחרת כמעט ולא זכרתי כלום, הראש שלי כאב, הייתי על הפנים! קיבלתי לפתי טלפון מילדה אחת, שאני לא מכיר אותה, היא אמרה לי שאתמול אני נתתי לה את הטלפון שלי ואני לא זכרתי את זה, היא אמרה לי שהיא ממש מחבבת אותי ושהייתי איתה כל הלילה, הבנתי שעשיתי שם שטויות... היא רצתה להיפגש ונפגשנו, רציתי להסביר לה הכל, ושאני לא מעונין בכלום כי רק אותך אני אוהב, אך כשנפגשנו היא שוב נישקה אותי ואמרה לי שהיא רוצה אותי, ואני חשבתי למה לא? במילא אני ואת לא ביחד ואני לא חייב לך כלום, סתם אני סובל במחשבות עליך כשאת נהנת עם אחרים... אני והיא נכנסנו לקשר, היינו חברים, אך בכל זאת תמיד אהבתי אותך ורק עליך חשבתי... וכמה שניסיתי להרחיק אותך מהמחשבות שלי לא יכולתי!! כל פעם הייתה מופיעה מולי דמותך ותמיד רציתי רק לנשק אותך ולחבק אותך ולהרגיש אותך קרובה אליי, אך אף פעם לא יכולתי לעשות זאת באמת.
יום אחד אחרי הלימודים, ישבתי בחצר עם כמה חברים ולפתע ראיתי אותך עומדת מחוץ לשער בית הספר, עומדת שם ומסתכלת עליי, ניגשתי אליך שאלתי אותך מה את עושה פה? אמרת לי שבאת כי רצית לראות אותי, כי התגעגעת, הבטחתי לעצמי שלא אפול שוב בקסמייך אך את כבשת אותי כל פעם מחדש עם שתי עיניך, ועם מבטך העדין... אמרת לי לבוא איתך סתם להסתובב, אמרתי שלום לכל חבריי והלכתי איתך... אני זוכר שישבנו על ספסל באיזו גינה ודיברנו, צחקנו, כמו שכבר הרבה זמן לא עשינו, רציתי לנשק אותך! רציתי לחבק אותך! אך לא יכולתי כי עכשיו לי יש חברה למרות שאני לא אוהב אותה... פנייך היו כל כך קרובות לשלי, הרגשתי את ידך מלטפת את פניי, "אתה מלאך", אמרת לי, שוב נפלתי בקסמיך, הצמדת את שפתיך לשפתי ונישקת אותי... לא יכולתי לעצור אותך, והתנשקנו. באותו הערב חברה שלי התקשרה אליי ואמרה שהיא רוצה לראות אותי, נפגשנו, אמרתי לה שאני רוצה לחתוך, אמרתי לה שהייתי איתה כי רציתי לשכוח אותך, היא נפגעה אך לא הייתה לי דרך אחרת, אותך אני אוהב, לא אותה! עזבתי אותה כי חשבתי שאולי עכשיו יהיו לי סיכויים יותר טובים להתקרב אליך... בהתחלה היה נראה שזה נכון, שוב היינו מדברים הרבה ונפגשים הרבה, ומתנשקים כמו חברים... שאלתי אותך שוב, מתי נחזור? אך לא ענית לי... תמיד ידעת להתחמק מהתשובה...
ככה עברו להם עוד חודש וחצי.
הייתי צריך לטוס להונגריה עוד שבוע מהיום, הייתה לי שם תחרות גמר של נבחרת האיגרוף, אמרתי לך את זה ואת התעצבת, אמרת שתתגעגעי אליי...
יום למחרת באת אליי הביתה, היינו בחדר שלי, שמענו שירים במחשב, ראיתי איך שפתיך זזות לפי קצב השיר, רציתי שוב לנשק אותם, לא יכולתי לעצור את עצמי, נישקתי אותך! התנשקנו ומשם זה זרם, ושכבנו!
הרגשתי מאושר, ידעתי שעשיתי את זה רק כי אני אוהב אותך, וידעתי גם שאת אותי....
כמה ימים אחרי זה התווכחנו ואני אפילו לא זוכר על זה... זה היה היום האחרון של הלימודים, את השכבה שלכם לקחו לבריכה ואני הייתי שם כי אני שוחה שם תמיד! פגשתי אותך שם, בקושי דיברנו, היינו מתוחים, את היית שם עם חברות שלך ואני פגשתי שם כמה חברים שלי... ניגשת אליי ושאלת אותי מתי אני טס, אמרתי לך שאני טס היום בערב, חיבקת אותי ואמרת לי שתתגעגעי, אני כל כך אוהב אותך נסיכתי...
טסתי להונגריה באותו הערב, כל זמן השהות שם חשבתי עליך ומה את עושה עכשיו.... הנבחרת שלי לקחה מקום שלישי, זאת הייתה התרגשות בשבילי... אני זוכר את היום שבו חזרתי לארץ והדבר הראשון שרציתי זה לראות אותך אך זה היה מוקדם מאוד בבוקר ותיארתי לעצמי שאת ישנה... יום למחרת התקשרתי אליך ונפגשנו, חיבקת אותי ואמרת לי שהתגעגעת אליי! הרגשתי את ליבי פועם כל כך חזק כשראיתי אותך, הרגשתי כמה באמת אני אוהב אותך וכמה היית חסרה לי למשך העשרה ימים האלו.
"עוד 5 ימים אני טסה לטורכיה, עם המשפחה שלי, חופשה, אך אני טסה רק ל4 ימים", אמרת לי... בכל אותם חמישה ימים ניצלנו את הזמן והיינו תמיד ביחד... יום לפני שטסת נפגשנו שוב... היית נראית לי כל כך עצובה, מבואסת, דואגת! שאלתי אותך מה קרה ואת לא רצית לספר לי, אמרת לי שזה עניין אישי שאת לא רוצה לדבר עליו, אבל אני הרגשתי משהו אחר, הרגשתי שזה קשור גם אליי, הסתכלת לי בעינים ודמעות זלגו על פניך, הרגשתי מועקה, כאילו אני אשם לסבל שלך, שאלתי שוב מה קרה, ואת אמרת שתספרי לי בבוא הזמן, אמרת לי שעוד מעט אני ידע... לא הייתה לי סבלנות לחכות, רציתי שתספרי לי עכשיו, ביקשת שלא אלחץ עליך, והסכמתי! יום למחרת הייתה הטיסה שלך, התקשרת אליי מהשדא תעופה, אמרת לי שרצית להגיד לי להתראות, ואז שאלתי שוב בקשר לאתמול, בקשר למה שלא רצית לספר לי אתמול, ואת אמרת לי שאני צריך לדעת את זה, שהגיע הזמן אולי שאני ידע, ואני זוכר טוב טוב את המילים שאמרת: "הייתי בהריון ממך"... לא הוצאתי מילה, הייתי המום! לא יכולתי להאמין! שאלתי אותך למה היית? עכשיו את כבר לא בהריון? אמרת לי שהכל התחיל בזמן שהייתי בהונגריה, ושהפלת כי לא יכולת לספר להוריך... אמרת לי שידיד שלך עזר לך בכל התהליך, מצד אחד הייתי עצוב, הייתי דיי מבואס שהפלת, כי בכל זאת את אהבת חיי ואני יודע את זה, והדבר שאני הכי רוצה בעולם זה להקים איתך משפחה, ומצד שני הייתי שמח שזה היה ממני, שמחתי שבכל זאת יש לנו זיכרון קטן משוטף!
הצטערתי בפניך על כך שלא הייתי איתך למשך כל תהליך ההפלה אך לא ידעתי!
כשחזרת מטורכיה הכל היה רגיל, התנשקנו כל הזמן אך לא היינו ביחד! לא היינו מחוייבים אחד לשני וזה משהו שתמיד הציק לי, לדעת שאם את רוצה את יכולה ללכת עם כל אחד, שוב שאלתי אותך מתי נהייה יחד? מתי נחזור? ואת כרגיל התחמקת מהתשובה, תמיד אמרת לי "עוד מעט" וזה כבר נמשך 3 חודשים או יותר....
יום אחד פשוט היה נמאס לי שאת משחקת בי, כל פעם את נמצאת איתי ואף פעם לא ידעתי אם את באמת אוהבת אותי או לא ואף פעם לא יכולתי להדחיק אותך, לא יכולתי לסרב לנשיקותיך! דיברתי איתך באיסיקיו והייתי כל כך עצבני, אמרתי לך שאני לא רוצה יותר להפגש איתך, אני לא רוצה שתפגעי בי יותר, אני לא רוצה אותך, ושאני מצטער בכלל על כל מה שאי פעם היה בינינו!!!
את נעלבת מאוד, לא דיברת איתי למשך הרבה זמן, ואני ידעתי שלא התכוונתי לשום מילה! ידעתי שאני אוהב אותך ורק אותך ואני אף פעם לא הצטער על מה שהיה בינינו כי זה היה הדבר הכי מקסים שהיה לי בחיים, התקשרתי אליך כל כך הרבה פעמים כדי לבקש סליחה ואת ניתקת לי בפרצוף, לא רצית לשמוע ממני... עד שפעם אחת הצלחתי לדבר איתך בטלפון ולהגיד לך שאני רוצה לראות אותך... אני ואת נפגשנו, ביקשתי ממך סליחה, אמרתי לך שאת הילדה שאני הכי אוהב ושאני מצטער על מה שאמרתי כי לא התכוונתי, שאת היחידה בחיי, ואת סלחת לי, התנשקנו שוב אך עוד פעם אותו סיפור, לא היינו מחוייבים אחד לשני.
כך זה נמשך עוד חודש...
יום אחד אמרת לי שאת רוצה לדבר איתי, נפגשנו, אני חשבתי שאולי תגידי לי שאת רוצה לחזור כי המצב בינינו היה כל כך יפה, הרגשתי שאנחנו מתקרבים, אך אני קיבלתי בדיוק ההפך, את אמרת לי שאת מתחילה קשר עם מישהו, כנראה קשר מחייב, ורצית שאני יהייה הראשון שידע את זה ממך כדי שלא אפגע יותר ושלא אשמע את זה ממישהו אחר... הרגשתי את ליבי צונח! הייתי על הקרשים, לא רציתי שתלכי לי, לא רציתי לתת אותך למישהו אחר, לא רציתי לשחרר אותך, רציתי שתהיי שלי לנצח!
פחדתי לאבד אותך גם בתור ידידה, אמרת לי שלא משנה מה יקרה שאותי את תמיד תאהבי ושאני הכי חשוב לך בעולם, אבל שום דבר מהמילים האלה לא הצליח לעודד אותי... כל אותה תקופה הייתי גמור, אמרתי לעצמי שבטוח לא תישארו יותר מידי זמן ביחד... החלטתי לנסות להשלים עם זה ולהיות מה שאת רוצה, להיות ידיד טוב שלך.. הזמנתי אותך לבוא אליי, ואת באת, אני ואת שוב התנשקנו, למרות שיש לך חבר עכשיו, כששאלתי אותך למה את מתנשקת איתי, אמרת לי שאת לא מסוגלת לסרב לנשיקות שלי, את וחבר שלך הייתם חודש ביחד, כל החודש הזה אני ואת המשכנו להיפגש, היינו יוצאים, חבר שלך לא היה מתיחס אליך בכלל, את ראויה ליותר מזה, אני זוכר שאמרת לי שרבת איתו ואת הולכת להיפרד ממנו, כששאלתי למה רבתם את אמרת לי שהוא בוגד בך!! אבל גם את בגדת בו, בגדת בו איתי! לי לא היה אכפת שתיפרדי ממנו, חיכיתי לזה! ידעתי שזה ידיע... אני ואת התקרבנו מאוד! היינו הרבה ביחד, מדברים הרבה, נהנים אחד מהחברה של השני, וכמובן מתנשקים שוב ושוב... הייתי מאושר, גם את היית מאושרת, יכולתי לראות את זה... את אוהבת אותי קטנה שלי אני יודע את זה רק חיכיתי שאת תאמרי את זה.. וזה הגיע... יום אחד ישבנו אני ואת, את הסתכלת לתוך עיני וליטפת את פניי ואמרת לי "ילד שלי אני אוהבת אותך, רק אותך, וחבל שרק עכשיו אני רואה את זה, רק עכשיו אני מבינה כמה אתה חשוב לי ושלעולם לא אוכל להיות בלעדיך"... מחבר שלך נפרדת, באת אליי, הייתי מאושר, אני אוהב אותך קטנה שלי!! את כל מה שיש לי!! את כל חיי! כל עולמי! ואני יודע שאיתך אני רוצה לחיות ולהזדקן!!