האהבה היא נדר נדר שהופר----- חובה להיכנס ולקרוא...!!!!

הזכרונות, אוף כמה שהם נמצאים בי, בכל רגע מבט, נשיפת אויר והוצאת ייאוש אתה לא כאן וכל כך קשה לי, קשה לי אהוב שלי, אבל הגיע הזמן לוותר והפעם באמת ואני לא מאמינה שזה קורה לי, לנו הרי נשבענו בכל הדברים, בכל מה שהיה לידנו שנשאר אתה ואני...לנצח, והיום נשארנו ידידים שלא יכולים להיפגש... בגלל שבכל פגישה הכל חוזר, הנשיקות, הליטופים, אני הולכת עכשיו מרצוני זה אתה שהחלטת לוותר עלינו, הכל נראה כל כך קרוב רחוק כל הסיפור הזה ביננו, עד לפני שבוע לא הבנתי, לא הבנתי מה עבר לך בראש במשך שלוש שנים וזה כל כך חורה לי, חורה לי אהוב שלי שאני לא איתך לא מהסיבות שלנו, בגלל שההורים שלך לא רוצים אותי, אם הזמן הכל דעך האהבה, התשוקה, נמאס לשנינו מהפרידות, מהחזרות, ההתוכחויות, השאלות שכל פעם... שאלתי אותך... באיזה שלב הרגשתי שנמאס לי מעצמי, והיום... היום אני תולה תקוות שעם הצבא אני ישכח אותך, היית מאמין עוד שבוע צבא ואתה, אתה תהיה שם מרחוק, תחייך תגיד דברים תשב עם החברים שלנו שבמילא תמיד שם בשבילך... ואני יחייך, ידבר מתוך תקווה שאני הולכת למקום שישכיח לי אותך... שלא משנה איפה ישימו אותי שם אני יכיר מישהו, אולי הוא לא יהיה כמוך... כי אף אדם לא משתווה אליך, בכל הכאב שיש בי אתה בן אדם מדהים, אני נזכרת עכשיו שביקשת ממני לוותר על הצבא, ואני הבטחתי לחשוב על זה... היו כמה פעמים שכמעט ויתרתי, אמרתי לך שאם מה שיש ביננו אמיתי שום דבר לא יקלקל את זה.. והדבר האנשים שהיו אמורים להיות הכי מפרגנים לך... לא הסכימו לנו.. הלוואי שזה היה בגללי... בקושי הייתה לי את ההזדמנות להכיר את אמא שלך אבל התחושה הזאת שאם הייתי נוולדת למשפחה אחרת הייתי איתך ואני שואלת את עצמי מה שווה כל האהבה הזאת... אבל אחרי הכל אני חושבת שאחרי כל כך הרבה זמן לא ידעת לעשות את ההפרדה הזאת ביני לבין המשפחה שלי, נכון שני אחים של אמא שלי נרקומנים ועבריינים, האחים הקטנים שלה... כואב לי אבל זה דברים שקיימים גם במשפחה שלך... את מה שאני חושבת אשאיר לי בתוך... תוכי כי אני באמת רוצה לזכור אותך בתור בן אדם טוב, הכי טהור , הכי מדהים... והיום נשבעתי לא להביט אחור... אני לא ישכח אותך... איך אני ישכח אותך בעצם אם אתה לא יוצא לי מהראש??? כנראה ששיחות הטלפון כל יום ישארו, בוקר טוב, לילה טוב, חלומות מתוקים, שבת שלום, שבוע טוב, ישארו.. אבל לא לעוד הרבה זמן אני... אני במצב של התפרקות... מצד אחד אני כל כך מתגעגעת, מאוהבת, כל רגע מזכיר לי אותך, כל מקום, שיר, ומצד שני אני חייבת לעשות את הוויתור הזה.. אני לא יודעת אם אני עושה טעות, אני יודעת שאני לא רוצה לעזוב את האדם, האדם המתוק הזה, הראשון שלי, זה שנשבעתי להיות איתו לנצח... השבוע כשרבנו, כשלא הסכמתי איתך לגבי זה שהיתי איזה אובייקט מיני בשביל חבר שלך, אמרת שהוא רצה אותי רק בשביל זה.. שנינו יודעים מהי האמת אחרי הכל ומי היה רז בשבילי... אדם שיכולתי לסמוך עליו, מן אח גדול, הפסיכולוג, זה שעזר לי, ייעץ לי בפרידות, בזמנים שהלכת עם אחרות, את הסיבה שהלכתי עם רז אתה יודע, אני לא סומכת על בנות... אפשר מן להגיד שאני לא מסתדרת עם בנות, יש לי את החברה הטובה מן הגן, את שיש שלי, ועוד חברות שאני יכולה להיפגש איתם פעם ב... לצאת פעם בשבועים אבל לא יותר מזה... סמכתי על רז ועד היום אני מעריכה אותו, על האדם שהוא היה בשבילי ואף פעם... גם אם עמדנו להיות חברים... אז כשנפרדנו אף פעם לא אהבתי אותו... הערכתי, צחקתי, ריחמתי, חיבבתי ואני עדיין מחבבת ואוהבת אותו בתור ידיד טוב... מה יהיה עכשיו? אני יכולה להיות איתך... להיפגש כל יום, להתנשק, להתחבק, לעשות אהבה, אבל זה לא שווה לי כלום... אם אתה לא איתי... לפני שנתיים הייתי מוכנה... מוכנה שתהיה עם אלף בנות... בידיעה שבערב אתה חוזר אליי... אני לא יודעת אם פעם הייתה בי יותר או פחות אהבה... פעם הסיפור ביננו לא היה כל כך קשה, היית שם... וידעתי שלא משנה מה... בערב תבוא.. ב11 ורבע... ותתקשר ב12 וחמישה ואם לא ב1 ורבע ידעתי שתהיה שם... והיום אתה כבר לא בא בימי שישי, אני לא מאשימה אף אחד, ואולי אני סותרת את עצמי, כי מקודם הזכרתי את ההורים שלך שלא מרשים לנו להיות ביחד, אני לא רוצה לסיים... אבל השקרים, למה זה קרה לנו? ואם תחזור? ומתי זה יהיה? ברגע שאני ישכח אותך? לא ממך אבל אותך, אמרו לי, הזהירו אותי מאמך, שהיא תתערב לנו בקשר, שהיא לא סובלת את עצמה ולא מסתדרת עם אף אחד כולל עם עצמה, אם רק היית רואה, אם היית מבין זאת אני, אני שהייתי איתך שלוש שנים, אתה זוכר שהיה לנו ריב? ריב באחת הפרדות, שוב שאלתי אותך, למה כולם יודעים אבל המשפחה שלך לא? לא ענית כל פעם ששאלתי, העברת נושא ואם הזמן לשנינו נמאס, מהשאלות, הפרידה הזאת כל כך נפגעתי ממך, התקשרת בלילה ואמרת שידידה שלך היתה אצלך בבית, במקום עבודה, הרגשתי כל כך פגועה, פגועה על זה שבמשך שלוש שנים הייתי איתך החברים, המשפחה שלי ידעו עליך ושלך ידעו שאנחנו ידידים היה ברור להם שאנחנו חוזרים לפעמים, ובכל הידידות הזאת קורא ביננו משהו, בכל זאת הם ידעו שאני ידידה שלך, וכאב לי שכשהייתי איתך לא הלכתי לבית שלך, אף על פי שהיינו "ידידים", בעיני ההורים שלך היינו ידידים, ושאיזה ידידה שלך באה אליך הביתה, רק אחרי כמה ימים הבנתי, הבנתי אתה אמרת שאמא שלך קשורה לזה, אמך יזמה את המפגש בינכם אני חושבת שאני כבר יותר מדיי פגועה ממנה היא סימנה אותי, באיקס גדול והאמת כמה שזה לא נשמע צפוי את אבא שלך אני מבינה, אני מבינה מה הוא חושב... היה פעם.. פעם אחת שהתחצפתי אליו... זה לא היה בכוונה זה היה לפני שהסיפור ביננו התחיל, בדיוק המשפחה שלך עברה לעבוד כאן ליד הבית שלי, והייתי שם בחנות עם חברה, היא יפה החברה הזאת, ואבא שלך ניסה להתחיל איתה ואיכשהו ממה שאני זוכרת משכתי אותה ואמרתי לו היי היא לא ממש בגיל שלך, בכל זאת אני לא חושבת שהוא זוכר את זה, אני גם יודעת עליו משהו ש.. יכול לשבור אותו, אני יודעת שהוא בגד באמא שלך, אני חושבת שהוא יודע שאני יודעת כי... האישה הזאת שהוא היה איתה... היא תמיד מסתובבת עם.. אחות של אמא שלי... אבל האמת שזה לא מעניין לי תת'חת בהתחלה זה הרתיע אותי, מהמשפחה, ממך ובנוסף על זה קיימת אמא שלך, שהיא ממלאת לך את הראש וכל פעם שואלת ומחטטת בדברים שלנו, אתה זוכר שבאת אחרי ריב איתה אמרת לה תפסיקי לזיין לי את המוח.. אני זוכרת שסיפרת לי ושאלתי למה אתה מתנהג אליה ככה, יורדות לי דמעות.. כי הזכרונות ממך רק עולים השבוע אמרת שאתה מצטער, מצטער על זה שהכרת אותי, שאתה צריך מישהי שתעריך את כל הדברים שעשית, אני לא חושבת שמתי שהוא הפסקתי להעריך... אני חושבת שבסיפור הזה אני היא לא גיסתך ואתה לא אחיך הגדול, עברנו את חטיבת הביניים ביחד, את התיכון, בדיוק כמותם, הם עברו את כל הטלטלות של אמך, והם עברו את זה והתחתנו אבל זה לא הסיפור שלנו ואני צריכה להפנים את זה, וכנראה שגם אתה... אני כל כך מעוררת ומרגישה כל כך לבד... למרות הכל ואף על פי כל החברות... והחברים... קשה לי לשכוח אני אוהבת אותך כל כך יפה שלי, אבל את הפרידה הזאת, אחת מיני רבות שהיו נראות סופיים, כנראה הפעם זה סופי וכלום לא יחזיר לי אותך, אפילו לא אלף מילים...


רק בשביל להדגיש הסיפור הוא אמיתי והמכתב לא יגיע אלייך, את מה שאני מרגישה אתה יודע, ואני מקווה שאף פעם לא תשכח שאני שלך, אולי לא שיכת לך כמו פעם וגם אם נהיה רחוקים אחד מהשני תמיד אני יסתכל, וישמור עליך אבל כנראה שזה הכי בטוח לנו מרחוק... להתראות לך אהבה ראשונה שלי, והכי חזקה... (על הבגידה לא סיפרתי לאיש פרט לי, אני יודעת על זה כמעט ארבע שנים, או יותר... בעצם קצת פחות מחמש)