בעטת בי

וואו, אילו זכרונות מתוקים....


היינו הולכים יחד לכל העולם.. היינו מסתובבים בשנקין ומלטפים כלבים, היינו בספריות למוסיקה, היינו בקולנוע, היינו בלונה פארק והכי אהבתי שהיינו בבית..


היינו לוקחים סרט וזוללים עד שהיינו הולכים לישון.


ואתה יודע מה נורא אהבתי? שלא משנה מה- תמיד היינו צוחקים. יש לך צחוק מתגלגל כזה שהיה מדביק אותי ותמיד הצחקת אותי- יש לך הומור מדהים.. אה.. ואתה היית היחיד- אבל היחיד שהבין את הבדיחות שלי. פעם שרתי איזשהו שיר עם מסר פוליטי שאף אחד לא הבין- חוץ ממך. הייתי שוכבת לך על הברכיים והיית מלטף אותי והיינו מדברים- על הכול. הייתי מספרת לך הכול- לא יכולתי אף פעם להסתיר או לשמור לעצמי. הייתי חייבת שתדע תמיד את הכול. היית החבר הכי טוב שלי. נשמה תאומה.


עד שפתאום התחלת לחיות, להכיר אנשים, לנסות חוויות חדשות. זה נפלא, אני פחדתי, אבל זה היה נפלא. "נפתחת" לפי דבריך. מה זה "נפתחת"- עד הסוף. ואז ניצלת מריבה קטנה בשביל לבקש ממני ללכת. ומאז- אני לא מכירה אותך. הלכתי, חזרתי רק בשביל לכתוב לך כמה דברים שהלוואי שלא היית מגיב עליהם. אבל הגבת- הגבת בלעג, צחקת עליי, השפלת אותי, שלחת חיצים שידעת עד כמה הם יפגעו. אולי זה חלק מתחושת הכוח שמרגישים כשמתחילים להרגיש את טעם העצמאות והחיים האמיתיים. אולי אתה מתמודד כל החיים עם דברים איומים- אני יודעת שאתה מתמודד.


זו לא סיבה להפוך למפלצת.


הפכת למפלצת.


אני לא מכירה אותך- אני בהלם- מהרשע ומהקור ומהלעג- חשבתי שאתה לא מסוגל לדברים האלה, חשבתי שאתה טוב לב, חכם, אוהב, רגיש, ובעיקר= חבר אמיתי.


תמיד היית החבר האמיתי שלי. אתה יודע עליי דברים שאף אחד לא יודע, וגם אני הייתי חשובה כשהייתי היחידה שידעה, נכון? והייתי חשובה כשהייתי היחידה שהיה לה אכפת ברמה נפשית כל כך חזקה.


גילית צורות אחרות של אכפתיות- כאלה שלא יכולנו לתת אחד לשני, ועדיין- מה שהיה לי אליך היה רך, טהור, אמיתי, וחזק. לא חייבת להיות אהבה רומנטית בשביל שהיא תהיה אמיתית. זה היה סיפור על ידידות אמיצה. =או שזה היה סיפור על ידידות מאולצת? מצדך? הרי עכשיו כשאתה לא צריך אותי נפנפת אותי בבעיטות, ואז- אולי אז פשוט היית צריך מישהו קרוב, אז עשית את ההצגה הנכונה- הצגה "לבינתיים"= כי שום דבר אמיתי לא יכול להפוך למה שהפכה הידידות שלך- התעלמות, לעג, השפלה והתכחשות מוחלטת.


אתה יודע משהו- לא אותי אתה עזבת- אתה עזבת את עצמך.


כרגע זה נחמד להתנסות בחיי העיר הגדולה, או בהתנהגיוות חדשות, וכן- אף פעם לא היית ממש רע לאף אחד- וזה די כיף, נכון? אני מניחה שזה מרגש..


אבל כל זה ריק וחסר משמעות- ואתה תמיד רצית למצוא את המשמעות והעומק- אחרת- זה לא היה מספיק מעניין.


אין לי ספק שיגיע הרגע שבו אתה תחפש שוב את המשמעות ואת החום ואת האהבה- מר "שנברג" ו"ג'סי נורמן" לא יסתפק בחיי זיון +וודקה ללילה. ואם כן תסתפק בזה- מה ישאר ממך?


גם אם תתגעגע אליי וגם אם לא- אתה בעטת באהבה אמיתית. ולכן, למרות שאתה אולי גאון- מסתבר שאתה לא חכם. המוסיקה שלך תוביל אותך בחזרה אליי ואתה תבין יום אחד כמה נורא היה מה שעשית. אתה מקולל ברגישות- והיא לא תיתן לך לברוח.


אני לא צריכה שום נקמה אחרת


בעצם- אחרי שאני אתרגל לחיים בלעדיך, ואחרי שאני אמצא חבר טוב אחר- ואני אמצא- כי אני מסוגלת לאהוב ולהעניק, ואני יודעת להיות חברה טובה- אז- אני לא אכעס יותר, אני אסלח ומבחינתי הכול יגמר. אבל אליך בכל מקרה אני לעולם לא אתחבר יותר. עניין של זהירות.


כשאתה תתפכח- אלוהים יודע מה יהיה.. אני לא מקנאה בך...


לך לשלום...איבדת את האוצר הכי גדול שהיה לך