מלחמת הטוב והרע- מקור + המשך / דפי

אלוהים גדול יושב בשמיים, במרומים,

זה שברא את היבשות והיערות והאגמים,

ברא את האנשים, הטובים והמושחטים,

אלה שעוזרים ואלה שבחיים בועטים.

על כולם הוא מפקח,

על השמש ועל הירח,

אבל העומס היה גדול,

על הכל לשלוט הוא לא יכול,

הוא יצר לעצמו עוזר,

בנה לו בית של אש, בוער,

יצר אותו אדום חם,

הפיח חיים בגופו, הזרים בוורידיו דם,

התייחס אליו כבן אהוב,

לימד אותו את מלאכתו, כל כך חשוב,

לימד אותו הכל, כל פרט ופרט,

והבן האהוב על מיתרי ליבו פרט.

אלוהים ישב וחשב על שם לבנו,

"שטן"- כך הוא קרא לבכורו.

העידנים חלפו והבן החכים,

למד כבר לחפש אוכל בפחים,

כי אלוהים יצר לו בן אחר,

בן ולו עור ורדרד זוהר,

בן ולו נשמה, וצלעות, ורגליים,

בן שמראשו לא מזדקרות קרניים,

לבן הזכר הוא ברא עוד דמות, נקבה,

ובלבבותיהם יצר את רגש האהבה.

השטן התקנא באושרם, ואמר זאת לאביו,

אבל הוא היה מוטרד בבריאת הקיץ, החורף, הסתיו והאביב,

נפגע הבכור עד עמקי נשמתו,

הוא החליט מייד לעזוב את בייתו,

יצא למסע נדודים בחיפוש אחר מקום,

ובאחיו הצעיר נשבע לנקום.

הוא צפה מהצד על בריאת העולם,

ראה את מחזור החיים, איך התפתחו כולם,

אלוהים דאג לבנו בכורו, לבן הראשון,

אך תשוש מעייפות, הלך האל לישון,

השטן קפא בקור, קודח מחום,

והנה עפו חלפו ימי התום,

ליבו הרך של השטן הושחט,

הווא כבר לא יספק לאביו עוד נחת,

התחפר באדמה, עמוק עמוק,

בנה את ביתו בלהבות, למטה, רחוק רחוק.

חיפש אחר חום, המשיך למטה לחפור,

לאט לאט בנה לעצמו מקום מסתור.

למטה ישב ועל מה שלמעלה חשב,

על כל מה שהותיר מאחוריו, על כל מה שאהב,

חיזק את השנאה כלפי היפה והטהור,

התחיל ממש ממש לשנוא את האור,

ואלוהים מלמעלה התבונן, הסתכל,

אך את בנו הראשון הוא איבד, כמה מתסכל,

הבין את טעותו, אך ללא שוב,

כי כל החרטה שבליבו לא תגרום לו לשוב.

והשטן הרי נשבע לנקום, באביו,

נשבע להרוג גם את אחיו,

במשך תקופות תכנן מזימה זדונית,

מתחמם לצד האש ששלחה אל על לשונית,

צפה מלמטה על כולם, על כל החי,

"איך אבא יכול כך להמשיך בלעדיי?"

אך את כל הכאב הוא הצדה דחק,

וככל שהשנאה התפשטה הוא רק צחק,

תוכניתו הייתה מושלמת, היה לו גם צי של שדים,

אלה שעל פני האדמה את כל האהבה משמידים,

הם מגייסים לשורותיהם שדים נוספים,

ובכך הורסים את כל הדברים היפים,

והשטן מסתכל, צופה מהצד,

כשעוד אחד מאחיו המעירים נכבש, צועק הוא הידד,

הוא מפיץ את השנאה, את האכזבה,

מנסה להשמיד כל זכר לאהבה,

כל פעם שיש אוהב מאוכזב,

הוא מורה לאחד משדיו האכזריים "עכשיו!"

גורם לעוד אחד לבכות, לעוד אחד להתייאש,

שולח נשמתו של עוד אוהב מיוסר לאש,

ואלוהים מלמעלה צופה, יושב על הכורסא,

לא מבין איך בנו בכורו בחר בדרך כה מאוסה,

מביט על אחד מילדיו האנושיים,

איך הוא יושב בוכה, כמעט חותך ת'וורידים,

איך הוא נושא עוד תפילה אליו,

והוא שומע אותה עכשיו,

"אלוהים גדול, בורא אדיר ונורא,

זה שהיה אמור לשמור עליי מכל צרה,

מה קרה לאן נעלמת?

איך את מקור כל האושר בחיים כך סיכנת?

למה נתת לי שוב להפצע ככה, עמוק?

למה לעזאזל אתה נראה מפה כל כך רחוק?

תגאול אותי מייסורי אני לא יכול יותר,

אני מצטער, אבל אני פשוט מוותר..."

ואלוהים מתנגד, מנסה אותו להשיב,

מנסה לגרום לו, לשטן, להקשיב,

מסמן לו באלפי דרכים שונות ומשונות,

שולח ברקים, האנרגיות טעונות,

השטן לא מוותר, עיקש, לא מפר את הדממה,

ואלוהים אז מכריז: "מעכשיו- זו מלחמה..."

ומאז ועד עכשיו, כבר עידנים,

הטוב והרע ביניהם נלחמים,

לפעמים זה מפסיד, לפעמים זה מנצח,

לפעמים עוד בנאדם אל המוות בורח,

לפעמים מלאכים מגיעים בזמן ועוצרים בעדו,

נשארים לידו אוחזים בידו,

אך תמיד יש ותמיד יהיו,

את אלה שלא יתמודדו,

יחזיקו את חייהם על כף ידם,

ויחתכו את הוורידים, וינזול הדם....

החיים הם מתנה יקרה מדיי, זועקים המלאכים,

ואחיו של המת על האדמה בוכים,

כך זה היה וכך זה יהיה,

זו דרך העולם כלום לא ישתנה,

אבל אני מתתחננת, תחשבו שוב,

כי מהמוות, מהגיהנום, אף אחד לא ישוב...







המשך:

=======

השטן ואלוהים עדיין מתווכחים ביניהם,

ועל האדמה עוד אבות עוזבים את ילדיהם,

אמהות נפרדות בכאב מבנותיהן, מהעוללים,

לטובת המלחמה התמידית, אלוהים והשטן, שאת שללנו בוזזים.

הם לוקחים עוד את כל הטובים,

גונבים מאיתנו את כל האהובים,

הופכים להיות חלק מעולמנו, כל כך חשובים,

ואנחנו בשלנו, יותר ויותר כאובים.

ואלוהים מנסה לשכנע לטוב, את הבן שאבד,

אך השטן מחליט להשאר בשלו, רק הוא לבד,

שולח עוד שד, שמן האדמה קוטף,

הקשר שבין אוהבים נהיה רופף,

עוד בנאדם מתייאש, הוא ננגע ע"י השטן,

לא זוכר את כל האהבה שלאהוביו נתן,

זוכר רק את הרע, האומללות, הבדידות,

והם שניהם מבצעים עוד מעשה שודדות.

והמלאך מגיע, שנייה לפני הסוף, שניה גורלית,

שבחיי אנשים כה רבים מותירה תפנית,

השטן מתרתח, מתרגז, ממש זועם,

ובשמיים אלוהים שולח עוד רעם רועם,

המלחמה לא נגמרה, היא גם לא תגמר,

עד שאחד משניהם לא יוותר.

ובינתיים אנחנו בני האדם, הקטנים, הזעירים,

אנחנו לעשות כולם לא יכולים, אנחנו הבהירים,

אנחנו לא יודעים את העניינים שברומו של עולם,

אנחנו רק יודעים שהשניים המנייאקים האלה, לוקחים לנו את כולם,

שולחים עוד חיילים למלחמות,

שוברים את ליבן של עוד אימהות,

הורגים עוד חפים מפשע במהלך הקרב,

שוחטים את ליבו של עוד מאוהב,

עליי זה לא מקובל, לא יודעת מה איתכם,

אבל גם יחד עם עזרתכם,

לא נוכל לשנות כלום,

זוהי דרכו של היקום.

נוכל לשלוח עוד תחינה לאל שמעל,

נשיר לו חזק, "הו אל מהולל,

צבור כוחות, אל תוותר,

לא מונכים לאבד עוד, אתה תנצח, אתה ולא אחר,

אתה נותן חיים, והוא לוקח אותם,

גם הוא אחד מברואייך, תעשה שוב תה דם דם תם תם,

תגרום לו להשתנות, להבין מה חשוב באמת,

אל תגרום לנו להבין שעוד אחד מבינינו מת"

אולי הוא יקשיב, ואולי לא,

אז יש לי רק עוד מילה אחת בשבילו,

תזהר אדוני, רצוי מאוד!

כי מתישהו גם אני אפגוש איתך, ואז כדאי לך להתחיל לפחוד!

אנני אדרוש לדעת מה קורה פה, איך אתה אותנו מפקיר,

ואתה יושב לך בהיכל, עננים מקיר לקיר,

אתה לא רואה את הדם, והמלחמות,

אתה לא זה שצריך לנגב לעוד מישהי את הדמעות,

אה מה נראה לך אתה, זה שאתה גדול, למעלה,

לא הופך אותך חסין, יאלללה!

אני משתגעת! מהאטימות שלך, אתה לא מבין הא אתה לא קולט,

אתה לא בהכל הכל שולט!!!

אתה לא אומר לי מה לחשוב, ואיך להגיב,

אתה לא אומר לי אם כן או לא להשיב,

אתה לא שולט על הכל, תקלוט את זה כבר,

תתחיל להזיז דברים לפני שיהיה מאוחר!

די די די נמאס לי כבר, לגמרי,

אני מבטיחה לך, אני אשרוד הכל ואהיה פה גם אחרי!

ואתם, אלה שמקשיבים פה לשיחה המעניינת הזאת,

תדעו לכם שדברים עומדים להשתנות!

אני לא אעבור פה על הכל בשתיקה,

ואתה- שטן, אל תדאג, יש לי עסק גם איתך...

יומך יגיעף הוא יבוא,

ואז אתה תרגיש איש איש על פני האדמה, את כאבו

נראה אם לא תשנה את דעתך,

אם עדיין תרצה את השדים לצידך.

חכו חכו אתם תראו, אני אשנה את העולם,

ואתם תעזרו לי. אתה ואתה ואתה, כולם!





+++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

אנשים אני מצטערת שזה כל כך ארוך, אבל בחיי שזה שווה קריאה.. הרבה חומר למחשבה... ובבקשה תגיבו זה ממש ממש ממש חשוב לי!!!



תודה, חולה עליכם,

דפי