זה כמו מוות! סף המוות!

זה כמו מוות. סף המוות.


כשזה מתחיל זה לא עוצר!


שוב אתה מרגיש קטן, קטן עד כשי שיגעון, ושוב אתה לא מבין, ושוב אתה לא יודע.


זה כאילו שאתה נכנס למכונית, מרגע שאתה נכנס אין דרך יציאה, ומסיבה מסתורית כלשהי המכונית נוסעת ולא עוצרת. לפעמים ההרגשה משכרת! עולם!


אתה נוסע, חושב שזה שביל האושר, חושב שזו הדרך הבטוחה, המושלמת, אבל אתה לא יודעע, אף אחד לא יודע שיש סוף לדרך הזו. בסוף מחכה לך קיר גדול, ענק, מפחיד. ואתה נוסע. מעלה מהירות, נסחף! זה אל עוצר. זה רק גובר. הקיר בסוף מחכה לך. מחייך. מחכה שתתנגש בו. כי בסוף זה יקרה. אי אפשר למנוע את ההתנגשות הזאת! ויכאב לך!


האושר הופך לכאב!


זאת האהבה! כולם נופלים! איש לא קם! זה בדיוק תחילתו של המוות! אחרי תקופה יפה שבא אתה "שיכור" מאהבה, "שיכור" מהאושר, נתקעת בו! נתקעת בקיר! ואתה על סף המוות. מתנדנד. או לחיים או למוות!


גם אני! גם לי זה קרה! גם אני נכנסתי לאותה מכונית. גם אני הייתי שיכורה מאהבה. ממשולמות. מאושר! כן, גם אני חשבתי שהוא הבחור שלי. ושאני אחיה איתו לנצח אני יודעת שזו מחשבה רומנטית טיפשה. אבל זה מה שרציתי! ואני עדיין אוהבת. וזה כ"כ קשה. הלב נקרע! בלילה. שכולם ישנים אני שומעת את הלב שועק. כאילו הלב הוא לא חלק מהגוף! הלב נשבר לרסיסות. חתיכה אחרי חתיכה. עד שנשארת חתיכה קטנטנה. חתיכת התקווה. שאתה מקווה שהחתיכה הזו תגדל. התקווה משאירה אותי בחיים!


חשבתי! מי לא חושב?


חשבתי שאני אחיה איתו תמיד, שנאהב תמיד, שיש לנו עתיד. מילות אהבה באוזניים... הלב אוהב! מפחד להתאכזב. הכאב אף פעם לא עובר. זה פצע שאף פעם אל יגליד. איכשהו תמיד הדמות שלו תעלה בראש! לא משנה כמה זמן יעבור. זה צלקת. חותם לכל החיים! תמיד כשאני ישמע את אותו השם הוא תמיד יעלה לי בראש, תמיד יכנס ללב. ואז שוב אני ארגיש קטנה עד כדי שיגעון!


מה רציתי? שהוא יגן עליי מהעולם הדפוק שבו אנו חיים! עולם מטורף!


פעם חייתי למען האהבה- אבל האהבה לא חיה למעני!