רותם שלי,

ביום שבת זה שוב נגמר בינינו, ושוב, בצורה הכי מגעילה שאפשר.


מצחיק, אני אפילו לא יודעת מאיפה זה בא פתאום ולמה גררת אותנו לריב הטיפשי הזה.


רותם, אתה לא יודע כמה שאני כואבת, וכועסת ומאוכזבת ממך.


אתה לא יודע כמה...


אני מנסה לשנוא אותך, לא לחשוב עליך, לשכוח שהיית, ועדיין, אתה לא יוצא לי מהראש ומהלב.


אתה יודע, השנתיים האחרונות בלעדייך היו הכי נוראיות בחיי, ומאז שחזרנו לדבר החיוך חזר אליי והאושר שוב הציף את חיי.


אהובי, אתה לא יודע כמה לילות שבכיתי בגללך.


כמה ימים שהתפללתי שתחזור, שתגיד לי את המילים ששם, בבסיס, מעולם לא שמעתי ממך.


ותראה, כבדרך נס חזרת, ואת כל מה שלא אמרת אז, הפעם אמרת, הפגנת והשקעת.


אהובי, איך זה פתאום התהפך?


איך פתאום אתה שוב התהפכת והשתנית לי?


מה קרה בכמה ימים שלא דיברנו?


בעצם למה אני שואלת, הרי אני יודעת את התשובה.


דווקא בגלל ששוב נקשרנו אתה שוב החלטת לברוח, להיעלם.


מי שלא מכיר אותך יגיד שכנראה שאתה לא אוהב מספיק.


גם אני הייתי אומרת את זה אם לא הייתי מכירה אותך, אבל אני כן מכירה, ואני יודעת שאם הגבת ככה זה רק בגלל שאתה כן אוהב.


אוף איתך!


למה מכל האנשים המקסימים שפגשתי שם התאהבתי דווקא בך, במטורף מכולם, בהכי פחות שפוי מכולם?


למה דווקא בך אני מאמינה כל כך, למה אני מסרבת להקשיב להיגיון כשזה נוגע לך?


רותם... אין לי מילים לתאר את כל מה שאני מרגישה עכשיו, את רמת הכאב, את מה שעוד יבוא...


הייתי רוצה כבר לסיים את הפרק איתך. לפתוח דף חדש ולהמשיך הלאה.


אבל זה לא יילך. את זה אני כבר יודעת.


אומרים שאם משהו נשאר פתוח כל דבר אחר שתנסה אחרי לא יצליח עד שלא תסגור את העניין הקודם, ואיתך... זה מוכח לי.


אני פשוט לא מסוגלת להתחיל שום דבר אחר עם אף אחד אחר עד שהעניין איתך לא ייסגר, לכאן או לכאן ועד שאנחנו לא ננסה פעם אחת ולתמיד.


אתה יודע, בשנתיים האלה לא היה יום שלא הבטחתי לעצמי שביום שנדבר שוב ואני יידע אם אי פעם אהבת או לא, אני ימשיך הלאה.


והנה, עכשיו אני יודעת שאהבת, שאתה עדיין אוהב, ממש כמו אז, ושזו לא רק אני, ורותם, אני לא יכולה לסיים את זה ככה.


אני מצטערת, אבל לא יכולה!


אבל שוב, זה לא תלוי בי. זה תלוי רק בך.


אם אי פעם תחליט להתקשר שוב, להתחיל שוב...


הלוואי וידעתי מה קורה... מה יקרה בעצם.


כל פעם שהבטחתי לעצמי שהסיפור שלנו נגמר בזאת, איכשהו, תמיד מצאת את הדרך חזרה, תמיד הזכרת לי שככה זה לא ייגמר, שיש דברים שעוד לא עשינו, שעוד לא מיצינו.


רותם, תתקשר כבר, אני מתחננת!


אתה לא יודע כמה שאני מחכה לך, ומצפה לך.


מצחיק, אבל ביום שבת, כשסיימנו את השיחה, סיימנו בקטע של שלום לתמיד, ואני אמורה עכשיו לבכות עליך, להיפרד ממך, אבל איכשהו, אני לא מסוגלת.


אולי כי עוד לא עיקלתי את מה שהיה שם, אולי כי אני לא מאמינה לך, ואולי כי אני עוד מצפה לך.


רותם... אני לא יודעת מה יהיה בינינו, אם אי פעם עוד יהיה, אבל אם אתה קורא את זה עכשיו, ומבין שזה עליך, אני רוצה שתדע שאני אוהבת אותך, וסולחת לך, ומחכה לך, ומתגעגעת אליך.


תמיד!


שלך תמיד, הילדה.