מכתבים לאהוב/פרק א'

אהוב יקר, אני מרגישה שכל מה שאני רוצה לספר,איני יכולה.אני רוצה לספר כל כך הרבה דברים אך ליבי לא נותן לי.אני מפחדת שפוט יום אחד ליבי יתפוץ מכל הדברים שהוא סוחב עליו.אני אוהבת אותך ואתה יותר.אך איני מצליחה לסלוח,אני אני לא מצילחה לשכוח.פשוט אין בי כוח לשכוח את כל מה שקרה.קרו כל כך הרבה דברים בתקופה כל כך קצרה.האהבה הראשונה,האכזבה והפרידה.אני לא מצליחה לשכוח גם אם אני מנסה בכל הכוח.אני זוכרת שבאותו הקיץ היינו בבית ספר יפה,נעים,בית הספר למוזיקה שאהבנו כל כך אחד את השני.בהתחלה כשהגעתי,הייתי חדשב,אפחד לא רצה להיות איתי בקשר,רק אתה שגם אתה ירדת עליי בפני כולם.על הלבוש,המראה,הבכי.אני זוכרת שבאותו הזמן חילקו אותנו לקבוצות.אהוב יקר,יצאתי איתך,זוכר?!אני לעולם לא אשכח.אני זוכרת שניסינו לחבר לבד שירים ומנגינות אבל לא הצלחנו.ואז כשהתאחדנו זה הצילח,אני עם המילים,אתה המנגינה.אך איני יכולה לשכוח את הירידות שלך עליי בפני כולם.אני זוכרת שעמדתי שם לבדה ובודדה.בכיתי,נזכרתי בתאונה שלי ושל אחי,בה הוא נהרג.ואתה באת וחיבקת,חברה שלך הגיעה אך אתה אותה העפת,ונפרדת ממנה.היא כעסה עליי והבטיחה שתעשה כל דבר כדי להפריד ביננו.ככה עבר לו יום ועוד יום ואני ואתה נהינו חברים.את מות אחי עדיין לא שכחתי אך איני נזכרת בזה כל דקה.כי אתה המלאך ששומר עליי.חברה שלך ניסתה להפריד ביננו,ולמרות כל הפעמים שהיא ניסתה ונכשלה,הפעם היא הצליחה.היא הלכה איתך למקום מסוים שבו אני דיברתי עם חברה שלי ונישקה אותך.הגעתי,סטרתי לך וברחתי.אתה רצת אחרי,ואני אותך העפתי ממני.הזמן עבר ונפרדנו.בכיתי בכיתי כמו שאף אחת לא בכתה.אני זוכרת ולעולם לא אשכח.היתה מסיבת סוף הקיץ,אני לא הלכתי למסיבה.אני זוכרת שבאותו הזמן הגעת אלי לחדר שיכור.באמצע הלילה כשישנו הגעת אליי לחדר שיכור.אני זוכרת שהבאנו אותך לגג,ואז ניסית לנשק אותי בכוח.איני סירבתי,התנשקנו ואז נרדמת.כשהתעוררת היה בוקר,ניגשתי אלייך ושאלתי אם זכרת את אמ"ש ואמרת שלא.הייתי מוכנה להבין,כי היית שיכור אך לא יכלתי.ובכיתי,רצתי לחדר,ואתר רצת אחרי.רצית לדעת מה היה אמ"ש. כשהגעתי לחדר ארזתי מזוודות ואז אבי הגיע ונסעתי הביתה.כשהגעתי הביתה חיכתה לי שם הפתעה,נעימה אבל כואבת.אני זוכרת שאתה חיכית שם,עם מוזיקה עימה,באת וביקשת סליחה.הבית היה ריק.ביקשת שאני אסלח אך לא יכלתי.כל כך הרבה דברים קרו וליבי לא נתן לי לשכוח.אני לא יכולה לסלוח עכשיו כי אז אני אתאכזב מחדש.ואז אתה נסעת ,שיכור מוחלט.ועברת תאונה.הגעתי לבי"ח וידעתי שהכל קרה באשמתי.מות אחי,שברח איתי מהבית בשביל המסיבה. תאונתך,שהשתכרת בגללי.כשהרופא יצא ואמר שאיבדת את הזיכרון.הלכתי לבית הכנסת להתפלל נשבעתי בפני ה' שאותך לא אעזוב לעולם,או לפחות עד שהזיכרון שלך לא יחזור.זיכרונך מת,ניסיתי לעזור לך להחזיר אותו.לימדתי אותך לקרוא,לדבר,לדעת מי זה מה.אני זוכרת שזה לקח כל כך הרבה זמן,זמן שמעולם לא הבאתי לך.שבחיים לא גיליתי הבנה לזמן הזה.ניזכרתי בכל מה שקרה ולמרותשהבטחתי,נשבעתי שלא אעזוב אותך.עזבתי.אני נזכרת בבגידה שלך,בזה שלאחר מות אחי הבטחת שלעולם לא אבכה בגלל אפחד.אך המילים היו לשווא.אני זוכרת שבאת אליי אחרי שהזיכרון שלך חזר אלייך,ושוב אמרתי שאיני רוצה קשר איתך.אני זוכרת שאת המילים על המכתב שאי פעם אשלח לך אותו היו גם הם לשווא.ליבי לא מוכן לשלוח את המכתב.אני זוכרת שהבטחתי שאשלח אך איני יכולה לקיים.אולי בזה אנחנו דומים,שנינו לא יכולים לעמוד על המילה שלנו.אני מפחדת.מפחדת מזה שתצחק ולא תבין.מזה שאתה כבר לא רוצה איתי קשר.מהכל.אז בגלל זה אני לא יכולה לשלוח.מכתב זה ישאר אצלי עד שאנחנו לא נחזור להיות ביחד.עד שכבר אני יכול להרשות לעצמי לשלוח את המכתב הזה.עד שליבי יביא לי לשלוח את המכתב.שלך,אלמונית~המתוקה!