טעות אחת משנה חיים שלמים

אני לא מאמינה איך זה קרה לי? איך יש לנו סיפור כל כך ארוך ושופע חוויות, טובות ורעות, איך? כל כך הרבה עברנו יחד....


עשית טעות גדולה שאני בחיים לא חשבתי שאני יסלח לך עליה, אך בכל זאת סלחתי, וזה הסיפור שלנו שנזכור תמיד: זה היה לפני 5 שנים, כשהייתי בת 16, אתה היית בן 17, למדת באותו בית ספר איתי, שכבה מעליי, אני הייתי כיתה י' ואתה בי"א.


תמיד אני חשבתי שאתה בחור יפה, היה לך יופי מיוחד, אבל אני ואתה אף פעם לא דיברנו, רק החלפנו מבטים פה ושם כשהיינו נפגשים בהפסקות. יום אחד אני ישבתי עם חברתי הטובה בקפיטריה בבית ספר ואתה התישבת פתאום לידינו ושאלת: "אפשר?"


אני ישר העלתי חיוך על פניי שבאת והתישבת לידינו, שאלת אותי מה שמי והצגת את עצמך וכך בעצם הכרנו. היינו ידידים טובים, תמיד עזרנו אחד לשני. היינו ידידים במשך שנה עד שיום אחד אמרת לי שאתה דלוק עליי ושאתה רוצה איתי קשר, אני הייתי מופתעת, למען האמת תמיד הייתי דלוקה עליך אבל אף פעם לא חשבתי שתהייה לנו אפשרות להיות ביחד.


אני התלהבתי מהרעיון אך חששתי שזה לא ילך. בהתחלה חששותי היו לשווא. אני ואתה יצאנו ביחד שנה והכל היה מושלם, הענקת לי כל מה שהייתי צריכה לקבל. הגיע יום הולדתי. אתה רצית לעשות לי הפתעה מיוחדת. זה היה ערב שישי, הזמנת אותי לביתך, וכשהגעתי אליך הכל היה מושלם, היו נרות סביב כל הבית, מוזיקת רקע רומנטית ויפה, הכל היה נהדר, חשבתי שאני בעולם אחר, הרגשתי מיוחדת. אני ואתה היינו בשלנו כל אותו הערב, אך אני לא חשבתי שזה יקרה, מצאתי את עצמי לפתע איתך במיטה, שכבנו.


מצד אחד הרגשתי שאני מעופפת מאושר אך מצד שני הרגשתי פחד נוראי, לא היינו זהירים. אתה אמרת לי לא לדאוג ושהכל יהייה בסדר ובאמת כך התפללתי. כמה ימים אחר כך התחלתי להרגיש לא טוב, היו לי בחילות, כאבי ראש וחולשות. חששתי שאני בהריון, סיפרתי לך את מה שקורה, ואתה אמרת לי שאני חייבת לספר להוריי ושאתה תמיד תהייה איתי ולא משנה מה יקרה. שמחתי שכך הגבת ולא ברחת ככה סתם. סיפרתי לאימי הכל והיא תמכה בי מהרגע הראשון, לאבי לא היה אכפת, אף פעם לא היה אכפת לו מכלום, פה שום דבר לא חדש, שמחתי שיש לי את אימי ואותך שתהיו איתי. הלכתי לבדיקות רופא כדי לברר אם החששות הם אמיתיות ויש ממה לדאוג או שהכל רק פרי מחשבה.


חיכינו לתשובות עד שהם הגיעו והרופא אמר שאני אכן בהריון. כולם היו בהלם, פחדתי, לא ידעתי מה עליי לעשות, אימי אמרה לי להפיל ואתה אמרת אותו דבר, להפיל כל עוד אפשר. כולם אמרו לי להפיל ושאם אני לא העשה את זה זאת תהייה טעות כי אני יצתרך לפרוש מהלימודים ולגדל ילד בגיל 17, לא הייתי מוכנה לזה אך גם לא הייתי מוכנה להפיל, משהו בי אמר לי שאני צריכה לשאת את האחריות כי הילד לא אשם בטעויות שלי ושלך.


כשאתה שמעת שאני לא מוכנה להפיל אתה כעסת, הגבת פתאום לגמרי אחרת ואמרת שאני לא מסוגלת לגדל עכשיו ילד ושאתה לא יכול לשאת את האחריות, שאתה צעיר מידי. הייתי בהלם ממה שאמרת אך השלמתי עם זה, אני ואתה נפרדנו! אני כל כך כעסתי, לא רציתי לראות אותך יותר לעולם!


ניתקנו לגמרי את הקשר. משך ההריון היה מאוד קשה, אני כמובן פרשתי כרגע מהבית ספר אך אימי דאגה לי למורים פרטיים שיקדמו אותי. אחרי 9 חודשים היא נולדה. זאת הייתה ילדה, אני זוכרת זאת טוב מאוד, התרגשתי כל כך והרגשתי שמעכשיו היא כל חיי.


אחרי זמן מה אתה שמעת שהיא נולדה, התקשרת אליי, לשאול עליה, מה קרה? פתאום נזכרת שהיא קיימת? לא הסכמתי לענות לך על שום שאלה. אחרי הלידה, אימי עזרה לי המון, אני חזרתי ללימודים אך נרשמתי לבית ספר אחר כי לאותו בית ספר לא יכולתי להתקבל שוב, היו בעיות. נרשמתי ישר לכיתה י"ב, היה קשה לי להסתגל אך הצלחתי, הוצאתי בגרויות וסיימתי את השנה בהצלחה.


היום אני בת 20, סיימתי לימודים בבית ספר אבל אני עדיין לומדת אחרי הצהריים, משלימה את מה שהפסדתי כל הזמן שלא למדתי. יש לי ילדה בת שנתיים בשם קרולין, ילדה יפה ומקסימה שאני לעולם לא הצטער על ששמרתי אותה ואני לעולם לא הצטער שלא הפלתי.


רק לפני כמה שבועות יצרת איתי קשר ושאלת על הילדה, ביקשת לראות אותה, אני סירבתי, כל הזמן הזה לא היה אכפת לך, למה עכשיו? ניסית לשכנע אותי ואמרת שאתה מצטער שלא נשארת איתי, אמרת לי שאתה כל הזמן חושב עליי ועל הילדה אבל פשוט אז היית רק בן 18, היית צעיר, לא רצית אחריות, לא ידעת מה זה, פחדת להתחייב, ביקשת ממני הזדמנות נוספת להראות לי שאתה יכול להיות אב ובן זוג נהדר, רצית שנחזור, רצית ששנינו נגדל את הילדה, אמרת שעכשיו אתה כבר בן 21 ואתה יודע מה אתה עושה, אתה עם הראש על הכתפיים, התחננת להזדמנות נוספת.


אני חשבתי על זה המון ואז כשפגשתי אותך משהו בי התעורר והסכמתי, אני ואתה חזרנו ועכשיו אנחנו יחד, יוצאים בסך הכל רק 5 חודשים אבל בינתיים אתה באמת בן זוג מקסים ואב שאין כמוהו.


רציתי לומר לך שאני מאוד גאה בך על כך שהשלמת את כל מה שהחסרת ממני ומקרולין, ולהודות לך על שחיפרת על הכל בצורה כל כך יפה.