זה היה בסוף הקיץ

הכל קרה בסוף הקיץ.


יעל חברתי הטובה ביותר,החליטה להתוודות על האהבה שלה. יעל היא בין הילדות היותר יפות, מוצלחות, חמות וכו' אבל זה שהיא אוהבת הוא בין הגרועים.


קבענו כהרגלנו להפגש באבן, יעל לקחה את הפלאפון ובידיים רועדות היא חייגה. כל שנייה היא ניתקה וחייגה ועוד פעם ניתקה עם לא הייתי תופסת עליה עצבים היא לא היתה מחייגת. לבסוף לאחר שיכנוע רב ומזל הילד היה בבית.


 יעל לאמרה: " שלום אפשר את יאיר"


כניראה אחיו: "כן שנייה"


יאיר: "הלו"


יעל:" יואיר זאת יעל מהכיתה, יש לי משהו להגיד לך אתה יכול להפגש?" אני לא זוכרת אם היא אמרה את זה מהר ולגמור או ברועד אבל אחד משניהם בטוח, היא הייתה נראית לבנה כמו סיד באותו הרגע.


יותם:" תגידי עכשיו"


יעל:" זה לא לטלפון"


הם קבעו להפגש.


הלכתי איתה כמו חברה טובה שמרגישה תקועה באמצע פגישת אוהבים, קבענו שאני אחכה בחוץ או אתחבא מאחורי שיח משהו מהסיגנון.. חח יעל ואני הסתבכנו.. אני והחוש כיוון שלי..חח והרמנו טלפון.. להפתעתינו המנייאק הבריז והלך לאחת הפרחות שרצתה אותו. יעל נשברה ראו את זה עליה הלכנו בשקט כל הדרך חזור ולא הוציאנו כמעט מילה מהפה כל התקוות יתנפצו לי ולה בפנים. לא הספיק לי והחלךטתי להתוודות על האהבה שלי אולי לי יהיה מזל. אני מקללת את הרגע שהחלטתי לעשות את זה, מטעויות לומדים אני יודעת אבל מזאת למדתי יותר מידי. ישבנו אני ויעל בגן של אמא שלה. על הכיסאות הצהובים והקטנים וכמוהם הרגשתי קטנה. חייגתי והפעם יעל היא זאת שתפסה עלי עצבים אומנם ביתר מיתון כי היא ידעה כבר מה הלחץ שכרוך בלהתקשר. עד שחייגתי מצאתי את עצמי צועקת על איזה איש מגן חיות מסכן שבטעות הגעתי אליו. בסוף עם ניחוש מזל לא זוכרת כבר הגעתי למספר. מכירים את זה שאתם מחייגים וברגע שעונים לכם אתם משתפנים ככה אצלי. נתתי ליעל תשפורפרת.


יעל: "שלום אפשר את אמיר?"


אבא שלו: "מי רוצה" סתם המצאנו שם של אחד.


יעל: נתן" בקול גברי כזה חח


אבא שלו: " למה כל כך מאוחר" חחח נגיד ש..


אמיר: " הלו"


יעל:" תלך למקום שקט שאף אחד לא שומע אותך"


אמיר: " למקום שקט? אני שם"


יעל:"יש פה מישהי שרוצה להגיד לך משהו.


עניתי ואמרתי: אמממממממירררררר זאת אביייייייטטטטטל  אננננייייי אוהבבבבת אותתתךךך..


כמו ששמתם לה הקול שלי רעד בטירוף..


וניתקתי אחרי זה התקשרתי מחדש יעל שאלה מה הוא חושב והוא אמר שלא אכפת לו. הייתי כל כך שבורה שרק בגלל יעל לא בכיתי. כימעט תפסתי ספרינט הביתה והתחלתי לבכות ברגע הזה הבנתי שאין לי יותר למה לחיות.


אם אתם רוצים המשך תגיבו..