שכרון חושים מתוק. 18+

קיץ התחיל! סוף סוף...



סיימתי לימודים, 12שנות לימוד.

ולא סתם סיימתי, סיימתי בהצלחה! וכשעשיתי את זה הצלחתי לשמח את ההורים שלי כל כך,
שהם החליטו להגשים את המשאלה שלי!

הם קנו לי דירה, מול הים בת"א, בדיוק כמו שחלמתי.



ביום שקיבלתי את המפתחות לא היתה מאושרת ממני.

התחלתי לתכנן איך לעצב, הסתובבתי בחנויות קניתי רהיטים.

חלומה של כל בחורה בוא נגיד:)

כעבור חודש הדירה שלי היתה מעוצבת לגמרי:

ספות מיוחדות, טלויזיה ענקית, מערכת סטריאו, מערכת קולנוע, מה לא.

מה אפשר להגיד..בורכתי!!

הנוףף של הים מהמרפסת גרם לי לחייך כל בוקר מחדש. אבל הייתי לבד.

כל כך לבד.



חברות לא היו לי הרבה, בעצם, אם לומר את האמת- בכלל לא היו לי.

אני ובנות אף פעם לא הסתדרנו-רק בנים.

יום אחד החלטתי לצאת לחדש את המלתחה קצת.

נסעתי לקניון הקרוב, הסתובבתי,ובסוף התיישבתי קצת, לשתות קפה ולהרגע.



פתאום אני שומעת קריאה:"אני לא מאמין את מי אני רואה פה!!!"



הסתובבתי ואני רואה את ליאור!!!!

הבנאדם היחיד שאי פעם הסתדרתי איתו, היינו ידידים במשך זמן רב...עד גיל 16 בערך.

טוב, תמיד הייתי מאוהבת בו, ונראה לי שגם הוא קצת בי, אבל אף פעם לא העזתי להגיד
לו,

ואז הוא עזב לארה"ב עם המשפחה שלו,ולא הספקתי:(



הייתי בהלםםם ופשוט קפצתי עליוווווווו!!

"ליאוריייייייי,מתי חזרת ולמה אני לא יודעת על זה?!"

"די קשה להשיג אותך את יודעת, נהיית סלבריטי ממש.."

שנינו צחקנו...זו היתה בדיחה פרטית שלנו פעם!

"אז מה...מה אתה עושה פה?!"שאלתי,

"בדיוק מה שאת עושה פה", הוא אמר,

"מחפש מה לעשות עם החיים שלי".

התחלנו לדבר וסיפרתי לו על כל מה שעברתי מאז שהתנתקנו..

הוא ממש התלהב מזה שיש לי דירה...אז הצעתי לו לבוא אלי.



נסענו אלי לדירה, הדבר הראשון שהוא עשה כשנכנסנו היה לרוץ אל המרפסת ולהביט בנוף.


מיד עלה בי חיוך, הוא לא השתנה, נותר כשהיה. שנינו תמיד אהבנו את הים, את הריח, ואת
הרוגע שהוא מביא איתו.



כשהכרתי את ליאור כשהייתי קטנה יותר הוא היה כל כך שונה במראה.

רזה, משקפיים, פצעונים, בקיצור לא מישהו שהייתי נמשכת אליו.

אבל האופי שלו, הדרך שבה הוא חייך, התחושה שהוא הביא, גרמה לי להתאהב בו מיד.

ועכשיו,עכשיו הכול לגמרי שונה!

ארה"ב עשתה לו רק טוב, המשקפיים נעלמו כלא היו, כנ"ל הפצעונים,

ומילדון הוא הפך לבחור שאני בטוחה שגרם לבנות להזיל עליו ריר.



אני וליאור התחלנו להשלים פערים,

הוא סיפר לי כל מה שהוא עבר( כן גם על הבנות),

ואני סיפרתי לו כל מה שאני עברתי (ולא היו הרבה...). צחקנו, וממש חזרנו
לילדות..כאילו והוא לא נסע בכלל.



הצעתי לו להשאר איתי מעט עד שימצא דירה ויתאקלם,

הוא שמח ומיד נסענו להביא את הדברים שלו.



ככה עברו להם שבועות, האהבה צמחה ושוב לא אמרתי לו דבר.

לילה אחד הוא יצא עם חברים ואני נשארתי לבד.

התחלתי להרגיש את הבדידות שוב, עוטפת אותי ומייאשת.

חיכיתי שיחזור.



כשהוא חזר חיבקתי אותו חזקקקקקקקק והתחלתי לבכות.

כל כך הצטערתי שמעולם לא ניסיתי למצוא חברות או להסתדר עם שאר האנשים שבגילי.

תמיד חיכיתי למשהו. לא ברור למה.



ליאור חיבק אותי, והבין אותי בלי מילה.

ישבנו על הספה שמול המרפסת, כזו שטובעים בה, שעוטפת ברכות.

הוא הדליק את הטלויזיה, פתח את החלון שיוצא את המרפסת ונתן לרוח להכנס. ישבנו ככה
על הספה הגדולה, מחובקים, ולאט לאט נרגעתי. נרדמתי ככה בזרועותיו.



כשהתעוררתי, ראיתי אותו מסתכל עלי עם חיוך מרוח על פניו.

אחחח השפתיים האלה, כאלה יפות,כאלה מושכות, אולי בכל זאת? להגיד לו משהו.? אולי
נשיקה תפתור הכול? המתח התחיל להצטבר, והרגשתי לא נוח. זזתי בעצבנות, והוא לא הבין
מה קורה לי.



קמתי ואמרתי שאני הולכת להתקלח.

נתתי למים לשטוף אותי, לנקות ממני את כל המחשבות. יצאתי מהאמבטיה כשרק מגבת לגופי.

הוא עדיין ישב על הספה ונתן בי מבט שאומר את הכול. רצתי אליו, חיבקתי אותו. הוא
הסתכל לי בעיניים ואמר:

"את לא מבינה בכלל כמה אני אוהב אותך,וכמה זמן רציתי להגיד לך את זה!"



"אז למה לא אמרת כלום?",שאלתי,

"חשבתי שאת רואה בי רק ידיד/חברה ולא יותר..".



הוא שם לי אצבע על הפה, השתיק אותי,

ואז, סחף אותי לנשיקה ארוכה ומתוקה,

מהנשיקות שגורמות לכל הגוף לרטוט! האצבעות שלו החלו לטייל על גופי, המגבת נפלה
בטבעיות,

הוא עשה לי דיגי בגב וחייך

"כמה שאת יפה.".נישקתי אותו והתחלתי להפשיט אותו,

שלא יחשוב שאני אהיה במצב כזה והוא ישאר לבוש:) התנשקנו בשיכרון חושים וקרענו אחד
מהשני את הבגדים.

לבסוף, כשהיינו ממש להוטים, הוא חדר אלי. בעדינות, לאט לאט, מרגיש כל נקודה שבי,
נותן לי להתרגל, להתלהב.

עשינו אהבה, דבר שבחיים לא עשיתי, שם על הרצפה מול הנוף של הים.

דבר שאף אחד מעולם לא נתן לי.

וזו היתה הפעם הראשונה שלי.

הוא הוביל אותי לשכרון חושים, כמו שרק הוא ידע להוביל, עוד מאז, מגיל 16, רק שהפעם,
זה היה הדבר האמיתי...



















מקווה שנהנתם מהסיפור שלי, או יותר נכון,

מהפנטזיה שלי, שהלוואי ותתגשם..



בייבי.